תעשיית הלברון תופסת תאוצה משלה. האוהדים מדאלאס, העיתון בניו יורק, ראש העיריה מאקרון, כולם תורמים את חלקם לנסות ולהביא או להשאיר את הכוכב האפטי לקבוצותיהם. מה שברור הוא שההחלטה של לברון לא תשנה רק את יחסי הכוחות בליגה ובשדירת מדיסון, אלא שתהיה לה השפעה ישירה על מאות ואולי אלפי אנשים בקליבלנד שמרוויחים את לחמם, בצורה ובשיעור כזה או אחר, דרך דמותו של ג'יימס.
אחד מהם הוא בריאן ווינדהורסט, מי שמכסה בשלוש השנים האחרונות את לברון וקליבלנד באופן יומיומי עבור עיתון "הפליין דילר" המקומי. וינדהורסט כיסה את לברון, עבור עיתונים אחרים, מאז שג'יימס היה בכיתה ט', ואמו של ווינדהורסט לימדה את ג'יימס חינוך מיני בתיכון, מה שנותן לכתב ולמושא כתבותיו מכנה משותף. ווינדהורסט סיפר לריצ'רד דייטש מ"ספורטס אילוסטרייטד" קצת על ההיערכות הפרטית שלו ושל העיתון עד שלברון יחליט. מתברר שעד שהוא מחליט מתקיימות שתי ישיבות מערבת של הספורט, אחת מהן בהשתתפות העורך הראשי של העיתון (שטוען שזהו אירוע הספורט החשוב ביותר בארבעים הימים הקרובים. טוב, אמריקה היא לא מדינה של כדורגל). העיתון מייחד שישה כתבים לכסות את לברון מדי יום עד הראשון ביולי.
ווינדהורסט, שמקבל 350 אי מיילים מדי יום בנושא לברון (אחד מהם מסגן העורך מיד לאחר ישיבת המערכת), כתב כבר שני ספרים על ג'יימס, יש לו 15 אלף אנשים שעוקבים אחריו בטוויטר (כשהוא מראיין את לברון הוא מחזיק ביד אחת במכשיר ההקלטה וביד השניה הוא מצייץ בטוויטר), יש לו הופעה קבועה ב-ESPN, הוא מרואיין על ידי תחנות רדיו בכל רחבי אמריקה, יש לו טור קבוע בעיתון כדורסל סיני ועוד טור למגזין ספורט יפני.
ככה שאם ג'יימס עוזב אז ביי ביי לעיתונים מסין ויפן, וביי ביי לתקשורת הלאומית וביי ביי להוצאות הספרים, ואולי אפילו ביי ביי לג'וב שלו ב"פליין דילר", עיתון שהולך לספוג מכה כלכלית לא קטנה מהמפרסמים שלו אם ג'יימס הוא כבר לא מושא הכיסוי (מה שמעלה את השאלה עד כמה אובייקטיבי ווינדהורסט יכול להיות כשהוא מכסה את ג'יימס).
בכל מקרה, נדמה שענן המסתורין קצת עלה לווינדהורסט לראש. "לכסות את לברון זה כמו להיות טייס של בואינג 747", הוא אמר לדייטש, "יש לך הרבה אחריות על הכתפיים, אנשים סומכים עליך ואתה חייב לתכנן את העתיד...".
אל תפספס
פרופורציות
בית משפט בניו יורק הטיל השבוע את עונש המקסימום הקבוע בחוק - שנתיים מאסר ו-33 אלף דולר קנס, על ארני פאראיאלו, שהורשע ב-33 סעיפים של התעללות, הרעבה והזנחה של סוסים בחווה שלו באפ סטייט ניו יורק. ארגוני שמירה על החיות הצליחו למצוא בית חדש ל-96 מהסוסים (מתוך 177 שהיו בחווה של פראיאלו) אבל חמישה היו במצב קשה כל כך, עד שהרופאים נאלצו להעניק להם המתת חסד.
כמה מילים על העונש: פאראיאלו, 52, הרוויח יותר מעשרים מיליון דולר עבור השבחות הסוסים שלו למירוצים. הוא מחזיק בחצי מבעלות ההרבעה של הסוס "אנבריידלד'ס סונג" (שיר שלוח רסן), לא רוכב על סוסה בלי לראות צ'ק של שש ספרות ונחשב לאחד המרביעים הטובים בביזנס. 33 אלף דולר זו בערך דקת עבודה של הסוס הזה. גם זמן המאסר נראה קצת מגוחך (למרות שעורך דינו של פאראיאלו טוען שהעונש מוגזם. למרשו, אחרי הכל, אין הרשעות קודמות). שנתיים לכל סוס מת נשמע יותר נורמלי, או לפחות שנתיים תחת אותם תנאים שקיבלו הסוסים שלו.
אבל מה שמעניין במיוחד במשפט הזה הוא הלשון שבה בחר לנקוט השופט האמיץ בגזר דינו. הדברים שאומר השופט ג'ורג' ג'יי פלבר ג'וניור מעידים על הירידה המוחלטת בקרנה של אחת מאושיות החיים של אמריקה. "המצפון האתי שלך לא תקין", כתב פלבר בהחלטתו. "חוש היושר שלך, קוד ההתנהגות שלך והתפישה שלך לגבי מה שנכון ומה שלא התפתחה במהלך שהותך ברחובות האלימים [התייחסות לסרט על המאפיה ז.א] או ברחוב וול סטריט".