פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שיחות עם אלוהים

        האוהדים הוותיקים עלי מוהר והיושב במרומים כססו ציפורניים מול הדרמה בטדי ובבלומפילד. הארץ הייתה תוהו ובוהו והאליפות כבר הייתה בדרך לחיפה, עד שהכל יכול החליט: ויהי-ערב ויהי-בוקר, אליפות

        "אני זקן כבר מדי בשביל השיט הזה", מלמל אלוהים מתחת לזקן בצהריי אותה שבת חמימה, תוך כדי שהוא מדליק סיגריה ומוזג וויסקי לכוס מלאה בקרח. "הם לא מבינים" אמר לעצמו, "הם לא מבינים מה זה לעבוד 5,000 שנה באותו מקצוע. כמה פעמים רציתי לשים את המפתחות. הבאתי להם את ישו – לא מתאים להם, הבאתי להם את מוחמד – לא מתאים להם...הבאתי להם משיחים – לא הולך. ראבאק...תנו לי לצאת לפנסיה".

        דפיקה על הדלת. "כנס ע?ל?י". שערי לשכת הקב"ה נפתחים ופנימה נכנס עלי מוהר. כנפיים על גבו, הילה לראשו. צעיף אדום על כתפיו.

        - "מצטער נגמר הגולדסטאר", הודיע עלי במבוכה. "הבאתי קורונה, אומרים שזו בירה של כוסיות אבל זה מה יש".

        - "עשיתי במיוחד בשביל הערב מנוי לספורט 1", השתחץ אלוהים, תוך כדי שהוא מדליק את מסך ה-LED החדשני. על המרקע מופיעים מאיר איינשטיין ואייל לחמן, ומתחילים ללהג.

        הר הגעש באיסלנד (רויטרס)
        מילא השחיקה מהעבודה ותלונות הציבור, אבל אי אפשר לראות משחק כדורגל עם בירה של גברים? באיזור הלשכה מתכוננים למשחק (צילום: רויטרס)

        "תגיד רגע, ברצינות, מה יהיה היום? נפרק אותם?", שואל עלי. "אתה לא תאמין", לוחש הקב"ה, מבויש משהו. "זה לא מה שהיה כאן פעם. התחילו להעביר פה תקנות, עלק מלחמה בשחיתות. מאז מה שעשיתי בסטמפורד ברידג' עם אלימלך, יצאה החלטה שאסור לי יותר להתערב במשחקי כדורגל, אנטי ספורטיביות עלק. בקושי בקושי הצלחתי לגרום להם להעביר את הקיזוז".

        "אז אתה רוצה להגיד לי שבמשחק עצמו...?", שאל עלי. "אסור לי להתערב, אסור לי אפילו לכבות את האור כמו שעשיתי לחיפה בר"ג. מה אתה חושב? ככה הייתי נותן לאינטר להעיף את בארסה?! ככה הייתי נותן לאיטליה לזכות במונדיאל?! פשוט אסור לי להתערב".

        שריקת הפתיחה בבלומפילד ובטדי. הקב"ה מפנה מבטו אל החלון. "פעם הייתי רואה את טדי ישר מכאן. מאז שבנו פה את ההולילנד הזה - נאדה, חסמו לי הכל".

        אלוהים הפנה את מבטו לכיוונו של עלי ותהה, "מה אתה כל כך מבסוט? מה קרה?". "תראה בטלוויזיה", השיב עלי. ובינתיים על המרקע, גילי ורמוט מעלה את האדומים ליתרון. "וואלה, פתיחה כזו אפילו אני לא יכולתי לתכנן", אמר אלוהים, ומועך את בדל המרלבורו במאפרה. "ורמוט הזה, קלאסה, מבקיע ממש – בנגיעה אחת רכה", משתעשע עלי.

        בינתיים בבלומפילד נוקפות הדקות ושערים אין. "תגיד רגע", תוהה עלי, "בגמר בין מנצ'סטר לבאיירן ב-99. נסעת לקאמפ-נואו או שנשארת פה?". אלוהים רק חייך. "ובבלומפילד ב-'86? עם גילי לנדאו?". "אההה זה, זה לא אני, זה השטן התחשבן עם שלמה שרף".

        לפתע יצחקי מקבל את הכדור ומניף את הרגל מ-25 מטרים. "לא עבר!!!" זועק עלי, אלוהים מדליק עוד סיגריה. "לא עבר!! הם בודקים עם הטלוויזיה! תעשה משהו!". "אני לא יכול" השיב אלוהים "מה אני אעשה עלי, זה לא אמור להיות שלנו השנה", אמר, וסיים בשלוק את תכולת כוס הוויסקי.

        חלוץ בית"ר ירושלים ברק יצחקי (מרכז) (מגד גוזני)
        - "לא עבר!! הם בודקים עם הטלוויזיה! תעשה משהו!". - "מה אני אעשה עלי, זה לא אמור להיות שלנו השנה" (צילום: מגד גוזני)

        במחצית נכנסת סימה, מנהלת הלשכה: "יש לנו רעידת אדמה בפרו, סכנת התפשטות האפר הוולקני באיסלנד, יש גם את עניין הקברים בביה"ח באשקלון".

        - "סימה, כמה פעמים אמרתי לך, לא כשיש כדורגל".

        - "אבל...זה מחצית לא? וחוצמזה, אמרת שחיפה בטוח לוקחת"

        - "אז אמרתי, אמרתי הרבה דברים. גם אמרתי למשה שיצאו מים מהסלע. סימה לא להעביר אלי שיחות עכשיו ולא להפריע".

        ענן אפר וולקני חדש מופיע מעל שמי איסלנד (רויטרס)
        קיבינימט, מה חשוב עכשיו ההר הזה באיסלנד (צילום: רויטרס)

        המחצית השנייה נפתחת לה, עוד כוס וויסקי נמזגת. עלי מסב את תשומת ליבו של אלוהים שאוהדי הפועל צוהלים. "תעביר שנייה לערוץ 1", מבקש עלי. "לא רוצה", משיב אלוהים. "נו, למה?". "לא מוכן לשמוע את נוימן...תזכור, אף פעם אל תשב עם השטן על בירה. הוא ישקה אותך וישקה אותך ובסוף יגרום לך להבטיח שנוימן יהיה 'פרשן הכדורגל של הערוץ הראשון', אני לא יכול לשמוע את זה". "די נו", רוטן עלי, ומזפזפ לבלומפילד שם לירוי צעירי מעלה את הזהובים ליתרון. "לא מאמין", ממלמל עלי..."אני לא מאמין לך". חוזרים לטדי. אניימה עומד על הנקודה הלבנה. "מה?!", זועק אלוהים, "מתי זה קרה?! אמרתי לך לא להעביר לנוימן!".

        אניימה מחטיא, בעיניו של עלי נקווית לחלוחית. "נפרק אותם...נפרק אותם עלק...בכלל לא האמנתי בזה". אלוהים מעשן בשרשרת. הכדור מטייל ברחבה הבית"רית.. בבלומפילד חיפה משווה, ובטדי אריאל הרוש מציל שער בטוח של ויקטור מרעי. "אמרתי לך שהחולצה האדומה היא לא מציאה", סינן עלי בלחישה, "עד מתי רשע וטוב לו? עד מתי צדיק ורע לו?!". אלוהים הסתגר בתוך עצמו, הוא הריץ את כל תסריטי העבר בהם נמנע מלהושיט יד לקבוצתו האהובה. את איתן טייב, את הפנדל של דגו בגמר הגביע, את הרס אוסישקין, את שאול אייזנברג. "אני לא יכול להתערב, לא יכול.. פשוט אסור לי".

        בטדי מניף יפת 4 דקות, עלי מישיר מבט בעיניו של אלוהים. בטלוויזיה, יענקל'ה שחר מדושן עונג ביציע הכבוד בבלומפילד. אלוהים מסיים עוד סיגריה וקם לפתע ממקומו, הוא פותח את הארון ולעיניו של עלי נגלית מלתחה שלמה של חולצות אדומות. לנדאו מ-'86, שלום תקווה מ-2000, אוסטרץ מ-2002, יבוריאן מ-2006, עוד כמה חולצות של מהראן לאלה מאירועים שונים. לפתע הוא שולף משם חולצה חדשה, מודל 2010, על הגב הספרה 16, עלי לא מבין את ההתרחשות. "לא ייתכן, לא ייתכן", ממלמל אלוהים, תוך שהוא לובש את החולצה, "רשע וטוב לו...אי אפשר ככה".

        דלתות הלשכה נפתחות, "מה זו החולצה הזו?" שואלת סימה. אלוהים שותק.. "מה זה?! לאן אתה הולך?! מה להגיד למי שמחפש אותך?".

        -"תגידי להם", אלוהים עצר לרגע..."תגידי להם שנמאס לי...".

        גילי ורמוט שחקן הפועל תל אביב חוגג זכייה באליפות (מגד גוזני)
        די. חלאס (צילום: מגד גוזני)