הולכים על הטרבל

מלך היציע

כהרגלו בקודש, איצטדיון סנטיאגו ברנבאו ירשום בגמר האלופות פרק חדש בהיסטורית הכדורגל ותפנית נוספת בעלילה המפותלת והמטורפת שלו

21/05/2010

"יש לו היסטוריה גדולה, הוא אירח כמה מהמשחקים הכי גדולים וכיף לשחק בו כי הוא סגור ודחוס, שומעים את האוהדים כל הזמן, ככה שתהיה אווירה מדהימה". אסטבן קאמביאסו, קשרה המצוין של אינטר, יחזור בשבת לאיצטדיון סנטיאגו ברנבאו אותו הוא מכיר היטב מהקדנציה שלו בריאל מדריד. קאמביאסו, יחד עם שחקני אינטר ויריבתה בגמר ליגת האלופות, באיירן מינכן, יעלה על אחת הבמות המפוארות והנחשבות שמציע הכדורגל העולמי. ההתחלה של האכסניה המפוארת הזו הייתה צנועה, וסיפורה עובר כחוט השני בהיסטוריה של ספרד ושל המועדון לו היא שייכת, ריאל מדריד, כשהמוטו נשמר לאורך השנים - האיצטדיון הטוב ביותר לקבוצה הטובה ביותר.

המוטו נשמר לאורך השנים - האיצטדיון הטוב ביותר לקבוצה הטובה ביותר(צילום: GettyImages, Alejandro Gonzalez)

כשריאל מדריד נוסדה ב-1902, היא נאלצה לנדוד בין מספר מגרשים לפני שהתבססה ב-1912 ב"קאמפו דה אודונל" למשך 11 שנה. לאחר מכן עברה הקבוצה לאיצטדיון "קאמפו דה סיודאס לינאל", מגרש קטן ובו מקום ל-8,000 צופים. אחרי שנה בלבד הקבוצה עברה למגרש שעליו עתיד לקום הסנטיאגו ברנבאו המוכר לנו כיום. בימים ההם הוא נקרא "סטאדיו דה צ'מארטין" (Estadio Chamartin) על שם האזור בו הוא נמצא, הכולל כמה מהשכונות הצפוניות של מדריד, וב-17 במאי 1923 שיחקה ריאל מדריד את משחקה הראשון בו מול ניוקאסל יונייטד האנגלית. האיצטדיון הכיל 22,500 צופים ונחשב לאחד הגדולים בספרד.

ספרד של אותן שנים הייתה מדינה ענייה, שאיבדה אחיזה בקולוניות וסבלה קשות מהמשבר הכלכלי העולמי. השלטון הפך בלתי יציב, והקיטוב המעמדי והאידאולוגי במדינה החריף. ב-17 ביולי 1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד בין הרפובליקנים, שתמכו בדמוקרטיה פרלמנטרית והורכבו ממיעוטים אתניים, קומוניסטים ואנרכיסטים, לבין הלאומנים, שמרנים, בהם חסידי הפאשיזם. איך זה קשור לאיצטדיון? באותן שנים לא שיחקו כדורגל בספרד, וחייל בשם סנטיאגו ברנבאו, חלוץ עבר של ריאל מדריד, נלחם בשירותו של הגנרל אוגוסטין מונוס גראנדס, והשתתף בפלישה לחבל קטאלוניה. באפריל 1939 הסתיימה מלחמת האזרחים בעלייתו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו, ספרד שקעה לתוך משטר רודני, אולם זה בדיוק מה שסייע לעלייתה של ריאל מדריד.

כשהסתיימה המלחמה גילה ברנבאו כי ריאל מדריד היא קבוצה מתה. ההנהלה לא הייתה קיימת, כשחלק מחבריה נהרג במלחמה, חלק מהגביעים של המועדון נגנבו, וקופת המועדון הייתה ריקה. במשך כמה חודשים ברנבאו הדביק מחדש שחקני עבר, מנהלים וחברי מועדון, ועזר לאחות את השברים. ב-1943, לאחר עימות אלים בין אוהדי ריאל מדריד לאוהדי ברצלונה, המשטר כפה על שני המועדונים בחירות מחדש לנשיאות. בספטמבר אותה שנה נבחר ברנבאו לנשיא ריאל, וההיסטוריה של המועדון ושל האיצטדיון השתנתה לחלוטין.

יותר מדי איצטדיון בשביל מעט מדי קבוצה

החיבור בין עוני, דיקטטורה ושאיפותיו של אדם אחד, הולידו את ריאל מדריד המודרנית ואת איצטדיונה. ברנבאו ביצע מהפכה ניהולית בקבוצה, והחל, צעד אחר צעד, בהפיכתה לגדולה בעולם, כששלטונו של פרנקו מעודד זאת. ברנבאו חש שאיצטדיון "דה צ'מארטין" קטן מדי לאמביציה של המועדון המלכותי, והחליט שאיצטדיון חדש חייב להיבנות. שווי האדמה שעליה נבנה האיצטדיון עמד על כ-20 אלף דולר, העלות הכוללת של הבנייה הייתה כ-275 אלף דולר. הבנק לתעשייה ומסחר הזרים כסף, ב-5 בספטמבר 1944 נשכרו שני ארכיטקטים למשימה, מנואל מונוז ולואיס אלמני, וב-14 בדצמבר 1947 נחנך "דה צ'מארטין" המחודש במשחק ראווה בו ניצחה ריאל את בלננשש הפורטוגלית 1:3 לעיני 75,300 צופים. החלק התחתון של שתי טבעות היציעים היה מתחת לפני הקרקע, ורבים התפלאו כיצד האיצטדיון נראה צנוע מבחוץ, אך גדול ומרשים מבפנים.

סנטיאגו ברנבאו ביקש להמשיך את גל החגיגות ולדחות את משחק החוץ של קבוצתו נגד אספניול. ההתאחדות הספרדית נענתה לבקשה, ריאל קיבלה למשחק הבית הראשון שלה באיצטדיון המחודש את אתלטיק בילבאו השנואה, וסיפקה לאוהדיה זיכרון בלתי נשכח - ניצחון 1:5. 75,340 צופים יצאו מהאיצטדיון, שהיה המפואר והמתקדם בעולם באותם ימים, בתחושה כי העתיד שייך להם.

“יותר מדי איצטדיון בשביל מעט מדי קבוצה", אמרו אז, וברנבאו הפנים. אלפרדו די סטפאנו ופרנץ פושקש הנהיגו קבוצת כוכבים שהחלה לייצר לריאל תארים בספרד ובאירופה, וכדי להשביע את רעב ההמונים ב-1954 בוצעה הרחבה גדולה והאיצטדיון הכיל 125 אלף איש. ב-4 בינואר 1955 הוחלט כי האיצטדיון ייקרא על שמו של ברנבאו, ובמאי 1957 ריאל מדריד השתמשה לראשונה באור זרקורים במשחק נגד ספורט רסיפה הברזילאית. ריאל הייתה באותן שנים הקבוצה הטובה באירופה עם 12 אליפויות ספרד ו-6 אליפויות אירופה בשנות ה-50 וה-60, והברנבאו היה האיצטדיון הטוב ביותר.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר

גדול יותר, גבוה יותר, עוצמתי יותר

אירוח מונדיאל 1982 הביא לקדחת שיפוצים ובנייה בספרד, ומקומו של הברנבאו, האיצטדיון שאירח את משחק הגמר, לא נפקד בעניין. לצורך המשימה נשכרו האחים אלמני, רפאל-לואיס ומנואל-סאלינס, בניו של לואיס אלמני, אחד ממתכנני ובוני האיצטדיון בשנות ה-40. העבודה נמשכה 16 חודשים, ועלתה כ-704 מיליון פזטות, כש-530 מיליון תורמת עיריית מדריד. פיפ"א חייבה התקנת כיסאות, ותכולת האיצטדיון ירדה מ-120 אלף ל-90,800, כש-24,550 מהם נהנים מגג מעל ראשם. שני מסכים אלקטרוניים הותקנו בצד הצפוני ובצד הדרומי, ופנים האיצטדיון חודש כולו - מחדר מסיבות העיתונאים ועד לחדרי ההלבשה. אגב, אחת ההופעות הגדולות שהיו באיצטדיון באותה שנת מונדיאל הייתה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, שהופיע בפני כ-100 אלף צעירים ספרדים להוטים ונרגשים.

בשנות ה-90 הוחלט על שיפוץ מאסיבי נוסף, בשל תקנות חדשות באופ"א, והעבודות החלו ב-7 בפברואר 1992 ונמשכו עד ה-7 במאי 1994 בעלות של 5 מיליארד פזטות. הבנייה יצרה גרעון תקציבי אדיר אצל ריאל, שהפעם לא נהנתה מעזרה מוסדית. היציעים שנוספו היו תלולים מאוד, כאלה שגורמים לא אחת למבקרים אקראיים לסחרחורת קלה, וזאת כדי להבטיח תצוגה מושלמת וקרבה אל המגרש. סיבה נוספת לתלילותם, שיוצרת אקוסטיקה נהדרת, היא היעדר מקום - הברנבאו נטוע בלב שכונת מגורים ומוקף בניינים ורחובות סביבו.

המבנה החדש הגביה את האיצטדיון בכמה עשרות מטרים והפך אותו למרשים עוד יותר עם קיבולת של 110 אלף צופים, אולם גם גרם לכמה בעיות. במהלך החורף שני שלישים של המגרש היו בצל והיעדר אור השמש הוביל להידרדרות הדשא. מסיבה זו, הניחו רשת צינורות פוליפרופילן בעומק 20 סנטימטר מתחת לכר הדשא. ברשת צינורות זו, שאורכה הכולל קרוב ל-30 קילומטר, זורמים מים חמים השומרים על הדשא מפני קיפאון. כמו כן, בשל גובה היציעים היה צורך לשפר ולהגדיל את יכולת התאורה, ולהחליף את הגג כדי שיוכל להגן על היציעים מפני הגשם.

נוח יותר, איכותי יותר, רווחי יותר

הברנבאו התרחב והתכווץ שוב ושוב לאורך השנים בגלל חוסר הנוחות שגורמת השאיפה לניצחון. לא מדובר בניצחון רק על כר הדשא, אלא ניצחון תדמיתי - הרי מדובר במועדון שמתיימר להיות הטוב והנוצץ בעולם. בקיץ 1998, תחת נשיא ריאל לורנצו סאנס, הותקנו מושבים בכל האיצטדיון ותכולתו ירדה ל-75,328 צופים. כאשר פלורנטינו פרז מונה לנשיא ריאל מדריד ביולי 2000 הוא השיק תוכנית אב עם מטרה אחת: לשפר את נוחות ואיכות המתקנים ולמקסם את הרווח מהאצטדיון. כמו תמיד בריאל מדריד, תכנית הבנייה ובעיקר טקס החניכה נועדו להאדיר את שם הנשיא עצמו, ולהזכיר לבעלי המניות - אוהדי הקבוצה - מי האיש הנכון עבור המועדון.

פרז השקיע 127 מיליון יורו בתוך חמש שנים (2001-2006) על ידי הוספת יציע בצד המזרחי, בניית חזית חדשה, הוספת תיבות צפייה ל-VIP, חדר עיתונות חדש ומערכת כריזה חדשה. כמות הצופים גדלה ל-80,354, ונותרה כך עד היום. בברנבאו שלוש מסעדות גדולות, מוזיאון וחנויות, אחת מהן - חנות מרצ'נדייס ענקית בת שלוש קומות שמוכרת את מוצריה של ריאל מדריד. באיצטדיון שני סוגים של יציעי כבוד, האחד פרוס בטבעת קטנה סביב כל המגרש ובו האנשים שהוזמנו על ידי אנשי ריאל ולעיתים גם על ידי הקבוצה האורחת. יציע הכבוד השני בעצם מחולק לארבעה חלקים וממוקמים בכל פינה של האצטדיון. ביציעים אלה יושבים אוהדיה נשואי הפנים והעשירים של ריאל ומקבלים אוכל, שתייה ואירוח מיוחד על ידי עובדי האיצטדיון.

השיפוץ והשדרוג של המתקן הוכיח את עצמו היטב בדצמבר 2004. תוך 8 דקות בלבד פינו כוחות הביטחון הספרדיים כ-70 אלף צופים מהברנבאו במהלך משחק של ריאל מדריד נגד ריאל סוסיאדד הבאסקית, וזאת עקב מידע כי באיצטדיון הוטמנה פצצה על ידי המחתרת הבאסקית. כעבור שבועיים התייצבו שתי הקבוצות ולעיני 40 אלף אוהדים שיחקו את 7 הדקות שנותרו. אגב, באופן די חריג למקובל בעולם, האוהדים מורשים להיכנס לאיצטדיון רק שעה לפני תחילת המשחק, זאת בכדי שעובדי האצטדיון, כ-5,000, יוכלו להיכנס ללא בעיות והפרעות.

איצטדיון שהוא פנטזיה

ריאל מדריד הפכה ברבות השנים למועדון שהופך פנטזיה למציאות, פורץ דרך על המגרש ומחוצה לו, והגלאקטיקוס של שנות ה-2000 או רכישתם של כריסטיאנו רונאלדו וקאקה בסכום דמיוני ואפילו מופרך של כ-160 מיליון יורו מהווים עדות לכך. הברנבאו הוא הצורה המוחשית בה ריאל מגשימה את חלומותיה, מציגה לראווה את יומרותיה, הולכת שבי אחרי האובססיה שלה להיות הכי-הכי.

בשנת 2009, בעקבות בחירתו מחדש של פרז כנשיא המועדון, פרסם "מארקה" הספרדי כי פרז רוצה לבנות מחדש את הברנבאו. לא מן היסוד, אך שוב לבצע בו מתיחת פנים. האיצטדיונים המרהיבים שנבנו בגרמניה, דוגמת האליאנץ ארינה של מינכן, והעובדה שהקיבולת של הקאמפ נואו גדולה יותר, פשוט עושים רע לאנשים שנכנסים מדי יום בשערי הברנבאו.

ב"מארקה" נכתב כי פרז רוצה להפוך את הברנבאו ל"מוזיאון גוגנהיים" של מדריד, ולאחד מסמליה של העיר. בריאל יצרו קשר עם ארכיטקטים בעלי שם כמו רפאל מונאו וסנטיאגו קלאטראבה (שבנה את גשר המיתרים בירושלים), וביקשו מהם רעיונות לעיצובו מחדש של הברנבאו, כשהמטרה היא להפוך אותו לאייקון בינלאומי ולגזור את הסרט על מראהו החדש ב-2013, השנה האחרונה לכהונתו של הנשיא הנוכחי פרז.

"בכל פעם שאני נכנס לברנבאו אני מקבל עקצוצים, מרגישים יראה כשנכנסים לתוך אור הזרקורים", אמר על האיצטדיון חלוץ ריאל בעבר ומנהל הקבוצה כיום, חורחה ולדאנו. נדמה כי לעולם לא תבוא מנוחה לסנטיאגו ברנבאו. לעולם ישופץ, ישודרג, ימורק, כי נגזר עליו להיות האיצטדיון הטוב ביותר לקבוצה הטובה ביותר.

  • סנטיאגו ברנבאו

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully