ההבדל בין בדרנים ורוצחים

1. ההבדל בין פול פירס וקווין גארנט לבין דוויט הווארד ו-וינס קרטר הוא כמו ההבדל בין רוצחים לבדרנים. הווארד הוא בדרן שמרוויח כסף ככדורסלן; הוא לובש גלימות, הוא מראיין את האלטר אגו שלו, יש לו גופיות שמבליטות את חבילת השרירים המרשימה שלו והוא מחייך כמו טינאייג'רית מהוליווד. זוהי המחוייבות של הווארד - להצחיק. גם קרטר הוא סוג של עובד קרקס: הוא מרחף ומשייט, קופץ מעל ענקים ומטביע. אומרים שהוא מלך בקליעות לא קונבנציונליות. אלוף בלקלוע מהחצי ביד שמאל, או לשבת בשורה השניה ביציע ולקלוע משם סלים. הוא עדיין יכול לנתר ולהוריד מטבעות מהחלק העליון של לוח הסל. אקרובט.

יוצא גם שהשניים הללו משחקים באורלנדו, שהיא האמצע של האמצע של עולם הבידור שאינו מחייב מחשבה. דיסנילנד, אפקוט סנטר, קצת עולם המים ובערב המופע של דוויט ו-וינס להנאת המשפחות.

גארנט ופירס יכלו להיות בדרנים. הם גם בדרנים, אבל קודם כל הם אנשים שמחויבים: לכדורסל, למועדון שבו הם משחקים, למורשת של המועדון, ובעיקר - לנצחון. יותר מהכל, נדמה לי שפירס וגארנט לא לוקחים בקלות את המתנה שקיבלו מאלוהים. הם מרוויחים הרבה כסף ממה שהם אהבו לעשות וחלמו לעשות מאז שהיו ילדים. בבוסטון האוהדים לא באים להתבדר. הנצחון הוא הבידור. זהו המאבק כאן. רוצחים יכולים להיות בדרנים. זה הרי המוטו לקריירה של טרנטינו. אבל מתברר שבדרנים אינם יכולים לרצוח.

2. רונן דורפן טוען כבר שנתיים שההחלטה הכי טובה שאורלנדו יכולה לקבל תחת לחץ היא לקרוא לפסק זמן. מתברר שגם את זה הם איבדו.