פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        דוקטור פיל

        ההצגה של הלייקרס במשחק 1 שוב הוכיחה את גדולתו של פיל ג'קסון . וגם: מה ההבדל בין למאר אודום ושחקנים גדולים?

        1. אם למדנו משהו משני המשחקים הראשונים בסדרות הגמרים האיזוריים, זה בעיקר שלדיוויד שטרן יהיו הרבה כאבי ראש בסדרת הגמר. מדובר בשני ענפי ספורט שונים לחלוטין. אילו הוראות נותנים לשופטים - רך כמו המערב או המיני-בושידו מהמזרח?

        2. לא שזו תופעה רעה. אחרי שלושה עשורים, קיימת חצייה מוחלטת בין המזרח למערב: התנועה, הריצה, ההוליווד של המערב נגד אנשי הצווארון הכחול.

        3. בינתיים, הלייקרס מגלים שאין להם בעיות אדפטציה מיוחדות. הספסל של הסאנס ינצח? הספסל של הלייקרס קלע 44 נקודות לעומת 35 של פיניקס. פיניקס ינצחו בשלשות? שמונה מ-17 ללייקרס, חמש מ-22 לפיניקס. והטרנד האחרון, שורה יותר בדיונית מפיליפ דיק: רובין לופז הוא האקס פקטור.

        4. אם כבר מדברים על אקס פקטורים, אז בשלושת הפלייאופים הקודמים למאר אודום חתם קבע על המשבצת הזו. אין מה לדבר: לבן אדם יש יותר אקסים מטיימס סקוור בשנות השמונים. וזו לא מחמאה. קובי בריאנט הוא לא אקס פקטור כי אתה יכול להיות די בטוח לגבי התפוקה שלו. גם סטיב נאש. האקס פקטור של אודום הוא חוסר היכולת שלו לשחק בצורה כזו בצורה עקבית. הוא חסר יציבות. דרך אודום אפשר לאפיין ממה עשויים שחקנים גדולים.

        הרי לאודום יש גובה ומאסה ומהירות רגליים והוא יכול להוביל התקפה ולקלוע שלשה או לשחק עם הגב לסל. הדבר היחיד שעומד בינו לבין להיות שחקן גדול באמת הוא היכולת לממש את כל הכשרון שלו בצורה עקבית. זאת אומרת, הגדולה של קובי בריאנט היא לא באחד על אחד או בקליעה עם נפילה לאחור עם שניה על שעון הזריקות, אלא ביכולת לעשות זאת ערב אחרי ערב, שנה אחרי שנה.

        80-60-80

        5. המספרים שבכותרת מהווים את אחוזי הקליעה של הלייקרס במחצית הראשונה, והם בגדר דוגמנית על. הלייקרס הגיעו בדיוק לאן שרצו להגיע מבחינת מצבי זריקה. צוות האימון של פיניקס ישב הלילה וינסה לפתור את חידת הוידיאו של המשחק הראשון. אפשר ללמד גובה וקשיחות בלילה? ומה עושים עם הקובי בריאנט הזה? איך עוצרים אותו על שלושים נקודות?

        6. במהלך המשחק הראתה רשת TNT סטטיסטיקה לפיה פיניקס קולעת ב-66 אחוזי הצלחה מהשדה כשהיא זורקת תוך 12 שניות בהתקפה, ורק 33 אחוז כשהיא זורקת אחרי 12 שניות לסוף. פיל ג'קסון, הדוגמא הראשונה להיותו של המאמן הכוכב הראשי (והכמעט יחידי) של הספורט הקבוצתי בעשרים השנים האחרונות, לא מקבל את הקרדיט שמגיע לו. תמיד יש איזה אבל שמצורף למחמאות עליו והוא לא מוסיף כלום במשחקים המנטליים שלו (נגד דוראנט בסיבוב הראשון ונגד נאש הפעם). אבל הקבוצות של ג'קסון הן קבוצות של הגנה אדירה. לא רק ברמה האישית, אלא בעיקר בקונספט: ההגנה של הלייקרס עיקרה את התקפת המעבר וההתקפה המתפרצת של פיניקס. וההגנה שלה בסדרה הזו מתחילה בכלל בקונספט ההתקפי של הלייקרס.

        7. ראסל ווסטברוק, דרון וויליאמס, סטיב נאש. דרק פישר.

        8. היום בלילה, פוסט חי ממשחק שניים בין אורלנדו לבוסטון ובמהלכו בחירת חמשת הקלעים הגדולים של ה-NBA בשלושת העשורים האחרונים. אה, והימור? אורלנדו בהפרש דו ספרתי.