מבחן התאמה

1. ה-ג-נ-ה: בשמונת משחקי הפלייאוף עד כה אורלנדו ספגה 84 נקודות למשחק. בארבעה משחקים מול הסלטיקס השנה היא ספגה בממוצע פחות מ-87 נקודות. השיטה ההגנתית של סטן ואן גנדי נותנת אמון מוחלט בדוויט הווארד וכך שחקני החוץ יכולים להיצמד לשחקנים שלהם ולדעת שהצבע מוגן. עם כמעט ארבעה גגות למשחק של סופרמן בפוסט סיזן, ניתן לקבוע שהשיטה עובדת. מול בוסטון דוויט מרשה לעצמו להתרחק מקנדריק פרקינס ולעזור אפילו יותר מהרגיל, כך ייווצר השילוב הנדיר בו לסלטיקס יהיה קשה גם לייצר מבטים פנויים מבחוץ וגם להגיע לטבעת.

2. שלשות: לא מומלץ לצפות לסדרה התקפית גדולה מצד הווארד (פרטים בחלק של בוסטון), לכן אורלנדו תפנה לנשק העיקרי השני שלה. מול שארלוט המג'יק הוכיחו שהם לא צריכים שכל ההגנה תתרכז בסופרמן כדי ששחקני החוץ יקבלו מבטים טובים. ג'אמיר נלסון ווינס קרטר מסוגלים לייצר לעצמם ולאחרים וסביבם תמיד יהיו עוד שני קלעים מצוינים בכושר טוב. מייקל פייטרוס ורשארד לואיס הספיקו לקלוע בפוסט סיזן כבר 45 שלשות משותפות בכמעט 50 אחוזים, כשהשניים האלה בכושר כזה קשה מאוד לעצור את אורלנדו.

3. מייטי מאוס: ג'אמיר נלסון הוא הקאמבק קיד של הפלייאוף עד עכשיו. 20.5 נקודות למשחק באחוזים נפלאים, ניהול משחק כמעט מושלם, יותר חטיפות מאיבודים ויכולת קלאץ' נהדרת - כל אלה הופכים את נלסון למה שהיה חסר למג'יק בשנה שעברה ולקלף מנצח לקראת ההמשך. המאץ'-אפ שלו מול רונדו עשוי להיות החשוב ביותר בסדרה - אם נלסון ינצח בו יהיה לבוסטון מעט מאוד סיכוי.

4. עומק ורעננות: אחת משאלות המפתח השקטות של הסדרה היא כמה אוויר וכמה ברכיים נשארו לסלטיקס. פרקינס וקווין גארנט היו פצועים במהלך הסדרה מול קליבלנד, פול פירס וריי אלן בני 68 (אוקיי, ביחד, אבל זה עדיין הרבה) ורונדו משחק 42 דקות למשחק בפלייאוף עד כה. מולם תגיע אורלנדו עם כמעט שבוע חופש (ואחרי סדרה שבעצמה הייתה סוג של נופשון) ועם ספסל הרבה יותר עמוק. אם המג'יק ידאגו לקצב מהיר ולתחלופה קבועה, הם עשויים להביא את בוסטון למשחקים האחרונים בסדרה מותשת ופצועה.

5. מאמן: סטן ואן גנדי הוא אחד האנדרייטדים הגדולים ב-NBA, אם לא הגדול שבהם. הוא בנה את הקבוצה הנוכחית, שיפר כל שחקן שנמצא בה והפך אותה לחבורה מאומנת, שיטתית ועם יכולת להגיע לשיא בפלייאוף עונה שנייה ברציפות. השנה יהיו לו יותר כלים גם בחמישייה וגם על הספסל כדי להתמודד עם הבעיות שייווצרו. ברוב המקרים סדרות צמודות מוכרעות ע"י המאמן העדיף, לאורלנדו אמור להיות יתרון בתחום הזה.

1. רונדו וגארנט: עם כל הכבוד לעונה הרגילה, אורלנדו לא פגשה שם את השניים האלה בכושר הנוכחי שלהם. רונדו הוא לא החודר הרגיל שדוויט הווארד מנפנף בחינניות - הוא המסיים הטוב ביותר בצבע בפלייאוף הזה; אתלט אדיר ששכלל את היכולת למצוא שחקן חותך בדיוק כשהעזרה מגיעה. בשנה שעברה רייפר אלסטון עשה עליו עבודה טובה, השנה אין למגי'ק רונדו-סטופר אמיתי. הוא זריז מדי לשומרים של שחקני כנף כמו פייטרוס ומאט בארנס, ובעצם לכל מה שאורלנדו תנסה לשים מולו. וכפי שהוא הוכיח מול קליבלנד - בלי לעצור את רונדו כמעט בלתי אפשרי לנצח את בוסטון בסדרה. גם המיס-מאץ' הקבוע של אורלנדו בעמדת הפאוור פורוורד יעבוד בסדרה הזאת לטובת בוסטון. הביג טיקט רמס את אנטואן ג'יימיסון ועשה סל כמעט מתי שבא לו, כאשר הפעם לשם שינוי בא לו. אין שום דבר שרשארד לואיס יכול לעשות מולו. גארנט, שהיה פצוע כשהשתיים נפגשו בפלייאוף שעבר, נראה השנה כמו מישהו שנטל ההוכחה ירד ממנו ויש לו רק מה להרוויח. מאוד יכול להיות שהוא יכריח את ואן גנדי לשנות תוכניות ולשחק עם הרכבים גבוהים יותר.

2. הגנה אישית: אורלנדו אמנם הייתה קבוצת הגנה טובה יותר השנה בזכות הווארד, אבל לבוסטון יש משהו שאין לאף קבוצה אחרת - שומר אישי מצוין לכל עמדה. פרקינס יודע לשמור על סופרמן בלי להזדקק לדאבל טים, ויקבל עזרה מראשיד וואלאס שקל לשכוח כמה הוא שומר אישי מצוין על שחקני פנים. רק שלוש קבוצות השאירו את סופרמן על פחות נקודות בעונה הרגילה (מול בוסטון הוא הסתפק ב-12.3 למשחק) וגם בפלייאוף שעבר הוא התקשה להשתלט על הסדרה כפי שעשה מול קליבלנד. רונדו אמלל את מו וויליאמס בסיבוב הקודם ויאמלל את נלסון הפעם, טוני אלן יגרום לוינס קרטר לרוץ להלשין למורה בממוצע פעם בדקה, גארנט הוא עדיין גארנט ופירס יוכל לנוח הפעם אחרי עבודת הקודש מול לברון. משחק ההתקפה של אורלנדו בנוי על יצירת יתרונות מקומיים בזכות כמות השחקנים שקשה לשמור עליהם. בוסטון לא תיתן לה כלום ותשאיר אותה תלויה בפיק & רול.

3. הרכב קלעי חוץ: זה לא מקרה שבעונה הרגילה אחת היריבות שראשיד וואלאס ראה מולן הכי הרבה דקות היא אורלנדו. גם בגלל שהווארד סיבך את פרקינס בעבירות, אבל לא פחות בזכות השילוב הנדיר שהופך את שיד למה שהוא - שחקן שיכול לשמור על שחקני פנים, כולל הטובים ביותר, ולתפקד כמו שחקן חוץ. בחמישייה שכוללת אותו ואת גארנט אין שחקן שאפשר לעזוב לקליעה מבחוץ. אם הוא יכריח את הווארד לצאת החוצה בהגנה, כל המערך של ואן גנדי יכול להתמוטט. לכן הסדרה הטובה של וואלאס מול קליבלנד (שני משחקים מצוינים, המון נשמה גם באחרים) היא בשורה נפלאה עבור הסלטיקס - בשורה שיכולה לעשות את ההבדל בין הדחה לגמר.

4. נסיון: הקבוצה הזאת כבר עשתה את זה פעם. לעומת אורלנדו, היא הגיעה לגמר מול הלייקרס ולא שקשקה. לעומת נלסון ובעיקר וינס קרטר, כל השחקנים של בוסטון כבר הוכיחו שהם יודעים לתפקד במאני טיים האמיתי, ברגעים בהם מוכרעות סדרות גדולות. בסדרה שמאיימת להיות צמודה במיוחד, לנסיון יכול להיות תפקיד קריטי.

5. מומנטום: מה אומרת לכם הסיטואציה הבאה: קבוצה אחת מגיעה לגמר המזרח אחרי שני סוויפים, מנוחה ארוכה, יתרון ביתיות ותחושה שהיא בלתי ניתנת לעצירה. השנייה מגיעה אחרי סדרה קשה מאוד בה היא מצאה בעצמה כוחות מחודשים ואמורה להיות מותשת. מי שחושב על קליבלנד-אורלנדו משנה שעברה יכול לסמן לעצמו וי. ובדיוק כמו אז, גם הפעם המומנטום לקראת המשחק הראשון נמצא בצד של הקבוצה שעבדה קשה. בוסטון תגיע בשיא הריכוז ושיא המוטיבציה, אורלנדו צריכה זמן להתחמם ועדיין לא נתקלה בסיטואציה בעייתית עבורה. ובדיוק כמו בשנה שעברה, המשחק הראשון יכול להיות מוקש.

זה קל: בגלל שהיה לנו חרא של פלייאוף עד עכשיו. הסדרה הבאמת שווה היחידה עד כה הייתה קליבלנד-בוסטון, וגם היא הייתה בעיקר מותחן פסיכולוגי מוזר ופחות סדרת כדורסל גדולה. אורלנדו ובוסטון נמצאות בדיוק בסיטואציה הנכונה כדי לתת סדרה גדולה: שתיהן בכושר טוב, שתיהן מרגישות שהן מסוגלות לזכות באליפות, לשתיהן יש כמויות כשרון עצומות ושתיהן מאומנות נהדר. שלא תטעו, זו לא תהיה סדרה התקפית גדולה, יהיה נדיר לראות מישהי מהן מגיעה ל-100 נקודות (בעונה הרגילה זה לא קרה). זו תהיה סדרה שצריך לעבוד בה קשה עבור כל סל ובכך גם סוד הקסם שלה. וכן, יש גם קו עלילה אפשרי וכמעט לא מדובר בו וינס קרטר נותן סדרה גדולה, מוביל את אורלנדו לגמר ומשנה לחלוטין את מקומו בהיסטוריה של המשחק. לאף אחד אחר הסדרה הזאת לא חשובה יותר מהבחינה הזאת.

צמוד, צמוד, צמוד. יש שתי דרכים הגיוניות בהן הסדרה הזאת לא תהיה צמודה - פציעה או נפילה מהרגליים של שחקן מפתח בבוסטון או השתנקות עקבית במאני טיים של שחקני אורלנדו. בתקווה שאף אחד משני התסריטים האלה לא יתרחש, זאת אמורה להיות סדרה שקולה ועמוסה במשחקים צמודים, מהסדרות שסל בודד יכול להכריע. בסופו של דבר, תחושת הבטן שלי היא שהמאץ'-אפ הזה מתאים מעט יותר לבוסטון, אז אני הולך עליהם. סלט'ס בשבעה.