סנטה גלאוס הגיע מוקדם

חוק ידוע בכדורגל הישראלי אומר שכשמאמן מקבל גיבוי מההנהלה, ימיו קצובים. גיבוי הוא מה שקיבל טריי הילמן, המנג'ר של קנזס סיטי, ששמע את ה-GM דייטון מור אומר ביום שלישי כי "טריי הוא מנהיג אמיתי", ו-48 שעות מאוחר יותר מפטר אותו. הילמן הפך למפוטר הראשון העונה בליגה, כשנד יוסט, לשעבר מאמן מילווקי, במקומו.

אין כמו בייסבול כדי לבחון התנהלות של מועדון, המספרים לא יכולים לשקר. עם מאזן 23:11, בדרך לעונה שביעית ברציפות ו-16 מתוך 17 עם מאזן שלילי, הרויאלס נפרדו לשלום ממאמנם השלישי בשש השנים האחרונות. בענף יציב, יחסית, שנותן הזדמנויות ארוכות טווח גם לטוחני זרועות כמו דאסטי בייקר, זה הרבה ובעיקר מעיד על חוסר דרך.

השאלה, כמובן, היא אם הרויאלס הולכים לכיוון כלשהו, האם הילמן היה הבעיה והאם יוסט הוא הפיתרון. התשובה ללא ספק שלילית. קנזס סיטי היא מועדון עגום, שמאז מכירתו של קרלוס בלטראן ליוסטון במהלך 2004 לא ייצר או רכש אפילו שדאי אחד ראוי. לקבוצה הזו יש שני כוכבים - זאק גריינקי (שבשעה טובה השיג הלילה ניצחון ראשון בזכות תמיכה התקפית סבירה) והקלוזר ג'ואקים סוריה, שניהם מגישים. הפרוספקט הבכיר של הקבוצה אלכס גורדון מתגלה כעוד בלון וחוזה גיין אולי נתן כמה עונות טובות, אבל לא עליו בונים קבוצה.

אפשר היה לומר שקנזס סיטי היא מהדורת ה-AL של פיטסבורג, אבל זה הרבה יותר גרוע. הפייראטס לפחות מייצרים יהלומים ומוכרים אותם לפני ליטושם (בעבור ערימה של כלום, בדרך כלל), במיזורי פשוט אין כלום. כשמסתכלים על התנהלות הצ'יפס בפוטבול, לא פשוט להיות אוהד ספורט בקנזס סיטי.

המקרה של קן גריפי ג'וניור, שלפי הדיווחים נרדם על הספסל בסיאטל בתחילת השבוע, הוא עדות לכך שיש שחקנים שפשוט מאבדים את זה, אם מפאת חוסר תשוקה למשחק ואם בגלל ירידה חדה ביכולת. פעמים רבות אנחנו עדים לכוכבי עבר שזקנתם מביישת את ימיהם היפים (מישהו אמר דייויד אורטיז?). המקרה של טרוי גלאוס קצת שונה.

גלאוס בן ה-34 היה בתחילת העשור אחד משחקני הבסיס השלישי הטובים ביותר במייג'ורס, אבל סדרה של פציעות הפכה את הקריירה שלו לתחנת רכב. לאחר שזכה עם האיינג'לס בוורלד סירייס ב-2002 המשיך בקבוצה עוד שנתיים, ואחרי שתי עונות רוויות פציעות עבר לאריזונה, חתם לשנתיים בטורונטו, המשיך לסט. לואיס ובתחילת העונה מצא בית חדש, בקבוצה ובעמדה - הבסיס הראשון באטלנטה. הוא השלים רק שלוש עונות מלאות בשבע השנים האחרונות, ובאפריל נראה כמו שחקן גמור, כשחבט מתחת לקו מנדוזה - 19.4 אחוז.

אלא שאז הגיע מאי, וגלאוס התעורר. הוא חובט ב-40 אחוז מתחילת החודש, כולל שני הומרים בשני משחקים רצופים מול מילווקי באמצע השבוע. אחוזי החבטה של גלאוס מעולם לא היו גבוהים, אבל העוצמה תמיד הייתה שם ומתברר שלא נעלמה, למרות כל הפציעות. גלאוס ירה ל-28 הומרים ב-2008 ועד כה יש לו ארבעה העונה. מגמת ההתחממות שלו מעידה על כך שייתכן מאוד שהקצב הזה בדרך לגדילה ושלצד ג'ייסון הייווארד המעולה, הברייבס מצאו, אולי, כוח התקפי, מוצר שהיה חסר להם מאוד בשנים האחרונות.

לפני תחילת העונה ביצעו בניו יורק יאנקיז מהפכה באאוטפילד. ג'וני דיימון והידקי מאטסוי (ששיחק בעיקר כ-DH) לא קיבלו חוזה חדש ומלקי קבררה הועבר לאטלנטה. במקומם הגיעו מדטרויט קרטיס גרנדרסון ומרקוס ת'יימס. מי שחסה בצל כל אלה היה ברט גארדנר, שהיה אמור להיאבק על המקום בשדה המרכזי עם ת'יימס.

חודש וחצי לתוך העונה, וגארדנר, שבשנתיים הראשונות שלו לא הסתדר בדיוק עם המחבט, נותן עונת פריצה. במאי הוא חובט ב-35.9 אחוז, ובסך הכל יש לו 36 חבטות עד כה, יותר ממחצית התפוקה של כל העונה שעברה (67). היכולת הטובה, העין והמהירות על הבסיסים גרמו למאמן ג'ו ג'ירארדי להעביר אותו לעתים לעמדה מספר 2, שם נראה שהוא מסתדר מצוין.

יאנקי אמיתי הוא אחד שיודע לשרוד כל סערה במערכת. דרק ג'יטר הוא כזה, רובינסון קאנו הוא כזה וכעת נראה שגם פיל יוז וגארדנר מסמנים את עצמם כעתיד של המועדון. ניו יורק הפסידה, אמנם, בדטרויט את הסדרה השנייה שלה העונה, אבל לא נראה שהיא צריכה לדאוג לאור הבסיס המוצק שגדל בברונקס.

- יש רק שחקן פנטזי אחד בעולם שמגיש שלו ירשום משחק מושלם וזה עדיין לא יספיק לו כדי לנצח. תרשו לי להכריז, חברים - I am the master!

- ג'סטין ורלאנדר מתחיל להיכנס לכושר, גם דטרויט. השאלה היא עד מתי זה יימשך.

- אני חושב שמצאתי אהבה חדשה. אנדרה אית'ייר, תעשה לי ווק אוף.

- אדם ג'ונס, אל תעשה לי כלום. אתה חתיכת סטרייקאאוט מהלך.

- בראד לידג' חוזר, ועכשיו השאלה היא איזה לידג' נראה בפילדלפיה, זה של 2008 או זה של 2009.

- גאווה יהודית: ריאן ברון פצוע? אז מה, ריאן צימרמן התעורר.

- משהו מאוד, מאוד מוזר קורה שם בסן דייגו.