די כבר להיות צדקנים

1. השופט במשפט הגירושין של דווין וויד ואשתו סיובאן הוציא צו מעצר נגד האקסית וקבע שהיא יכולה להשתחרר בערבות עצמית של 10,000 דולר. החלטת השופט הגיעה לאחר שסיובאן לא הגיעה לדיון במשפט הגירושין בין בני הזוג, וזאת למרות האזהרות כלפיה לאחר היעדרויות קודמות. מה שמעניין אותי במיוחד במשפט הזה הוא הדיונים לגבי הזמן שוויד רוצה לבלות עם שני ילדיהם (גילאי 2 ו-8), לשוחח איתם בטלפון, לאסוף אותם מבית הספר, להיות הורה. הדיון האחרון היה בכלל סביב התביעה של כוכב הכדורסל להעברת האחזקה בילדים לרשותו.

אני מבין שזו דרישה כמעט נורמלית, אבל היא לא כל כך נורמלית בעולם הספורט המקצועני. מה דווין וויד - כוכב על, איש יפה בטירוף ועל סף חוזה מקסימום בשוק ענק של פרסומות - צריך שני ילדים על הראש? מה הוא צריך לחשוב על הרוטינות של להיות אב כשכל הפיתויים ממתינים לו בחוץ? השאלות הללו מתעצמות כמובן כשלוקחים בחשבון את אורח החיים של ספורטאי מקצועני, את הסלבריטאות, את סביבת העבודה שלו ואת חבריו לעבודה.

דווין וויד הוא שחקן כדורסל עצום. על הדרך הוא מראה שלהיות ספורטאי על לא סותר לקיחת אחריות על החיים שלו ושל ילדיו.

2. סוכנות הידיעות אסושיאייטד פרס החליטה על הצבעה חוזרת לתואר "רוקי השנה בהגנה", שבו זכה בריאן קושינג מיוסטון, לאחר שהתגלה שקושינג השתמש בסמים אסורים. עד עכשיו דנו בבלוג הזה בעובדה שליגת הפוטבול והקומישינר שלה, רוג'ר גודל, החליטו לשים את עצמם מעל החוק והמשפט האמריקאי, והנה יש לנו כאן מקרה ששחקן נתפס, ערער, הליגה החליטה לתת לו לשחק עד הישמע הערעור וברגע שהחליטה שהוא אכן אשם השעתה אותו לארבעת המשחקים הראשונים של השנה הבאה. באה סוכנות הידיעות והחליטה לא רק להיות מחוקק עליון, אלא גם מנהרת זמן בפני עצמה.

שזה בסדר, אבל אז חייבת אסושיאייטד פרס ללכת עד הסוף: הצבעה חוזרת לבחירה במרק מגווייר כשספורטאי השנה ב-1999, הצבעה חוזרת בכל פעם שרוג'ר קלמנס זכה בתואר זורק השנה או בארי בונדס בתואר חובט השנה. בינתיים, ברגע של פיכחון, נמנו אתמול בלילה הצבעותיהם של חמישים העיתונאים שאחראים לבחירה. קושינג זכה שוב.

3. ב-29 באפריל התקיימה תחרות אתלטיקה בדרום פסדינה בין נבחרת האתלטיקה לבנות של תיכון מונרוביה לבין נבחרת האתלטיקה לבנות של תיכון דרום פסדינה. לפני התחרות האחרונה, הקפיצה במוט, הובילה הנבחרת של מונרוביה (שניסתה לזכות בתואר הליגה הראשון בתולדות התיכון) במספר נקודות על פני דרום פסדינה, והייתה זקוקה למקום שני בקפיצה במוט כדי לזכות בתחרות ובאליפות הליגה. אבל רובין ליירד, קופצת המוט הטובה ביותר של דרום פסדינה, הצליחה לעבור 2.32 ולהקנות לתיכון שלה את שני המקומות הראשונים וניצחון בתחרות.

מייק נואלס, מאמן ותיק בתיכוני קליפורניה עם שלוש אליפויות מדינה בקורות חייו, לא הסכים לקבל על עצמו את ההפסד. זו הייתה השנה הראשונה שלו במונרוביה והוא החליט שהוא יעשה הכל כדי לקחת אליפות, כולל שליטה מלאה בספר החוקים. מתברר שלפי תת סעיף 3 לסעיף 3 לחוקי הפדרציה הלאומית לתחרויות אתלטיקה בבתי ספר תיכוניים, אסור למתחרים לענוד תכשיטים בעודם מתחרים.

רובין ליירד ענדה צמיד על מפרק ידה השמאלי, צמיד שמסמל את החברות שלה עם תלמידות אחרות בתיכון, צמיד שגרם לה להיפסל מהתחרות והעניק למונרוביה את הניצחון והאליפות. "אני ממש מצטער בשבילה", אמר נואלס, בן 54, "אבל אני מחויב ללמד את הילדים שחוק זה חוק". אז ניחא שנואלס ישב ליד מזרן הקפיצה, ובמקום להזהיר את ליירד שהיא עוברת על החוק חיכה לקפיצה שלה ואז קפץ לערער, וניחא ש"החוק זה החוק" היא אמירה נפסדת אם לא לוקחים בחשבון את רוח החוק (זו תחרות אתלטיקה לבנות בתיכון במחוז קליפורניה, לא משפט רצח), אבל מי בכלל חושב על החוקים הללו, ואיך העובדה שרובין ליירד ענדה צמיד השפיעה על הקפיצה שלה? העיקר שחוק הוא החוק ושהבנות של נואלס זכו באליפות, אני לא בטוח איזה שיעור זה נתן להן על החיים.

4. וללא אפשרות ערעור, הלילה פוסט חי למשחק מספר 6 מבוסטון.