פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        רק פוליטיקה בראש שלהם

        השיקולים התמוהים של דונגה, ליפי ומראדונה בבחירת הסגלים למונדיאל מעלים ריח רע של התחשבנות וחוסר מקצועיות

        חלק ניכר מהסגלים שפורסמו ביום שלישי לקראת המונדיאל הותיר את האוהדים עם טעם מר מאוד בפה. התחושה הכללית היא שמאמנים רבים נוהגים כמו אחרוני הפוליטיקאים בעת הרכבת הממשלה. במקום החלטות מבוססות על היכולת והכושר הנוכחי, תופסים שיקולים אישיים את המקום המרכזי. אמנם, אין פסול בכך שמאמנים סומכים על אלה שלא אכזבו אותם במשך השנים האחרונות במוקדמות, אך בשלב מסוים הם צריכים לדעת להבדיל בין טובה אישית לטובה לאומית.

        קחו, למשל, את דונגה. עם כל הרעש סביב אי זימונו של רונאלדיניו, דווקא בחירת השוער השלישי מדגישה יותר מכל את הקיבעון המחשבתי שלו. דוני הודח בחודשים האחרונים מהרכב רומא לטובת ברזילאי אחר, ז'וליו סרג'יו, אשר נתן עונה מדהימה והיה אחד הגורמים הבכירים בריצה המטורפת של הג'יאלורוסי לעבר חלום האליפות שטרם נגוז סופית. אבל מאמן הסלסאו זימן את דוני על חשבונו בכל זאת, והסביר: "הוא התעקש להגיע למשחק ידידות מול אנגליה, ולכן הסתכסך עם רומא והוענש על ידיה. אני לא יכול לשכוח זאת, אחרת, שחקנים אחרים יחשבו שאני יכול להיות לא הוגן גם כלפיהם".

        דונגה בחר אך ורק שחקנים שהוא מכיר היטב מקמפיין המוקדמות, ולא העז להסתכל מעבר לפינה. פליפה מלו, הקשר האחורי האהוב עליו, היה אחד השחקנים העלובים בליגה האיטלקית, בעונה מזעזעת, בלשון המעטה, במדי יובנטוס, אבל זה לא יפריע לו לפתוח בהרכב בדרום אפריקה. ז'ושואה נכשל על בסיס קבוע בוולפסבורג במשך כל העונה? לדונגה זה לא משנה - הוא זומן על בסיס כושרו בעונה שעברה. ואיך בדיוק הגיע לסגל ז'וליו באפטיסטה, שישב במשך כל העונה על ספסל רומא לצידו של דוני? "זה רק משום שהוא משחק בתפקיד של פרנצ'סקו טוטי", הסביר דונגה במסיבת העיתונאים. טוב, לא רק שזה לא נכון עובדתית ובאפטיסטה הרב גוני לא מתאים דווקא למשבצת של טוטי, אלא שקפטן רומא גם נעדר חצי עונה בגלל פציעה, וזה לא בדיוק עזר לו לשחק.

        נילמאר לא פוגע ממטר במדי ויאריאל? לא נורא, דונגה אוהב אותו. למעשה, כל שלושת החלוצים המרכזיים בסגל הסלסאו נמצאים בכושר בעייתי, וממש לא בטוח שאפשר לבנות על לואיס פביאנו, שלא בדיוק מבריק לאחרונה. אלשנדרה "הברווז" פאטו מקורב מדי לרונאלדיניו, ולכן אותו אפשר לפסול דווקא משיקולי כושר ירוד, לכאורה. כל ברזיל ביקשה לכלול בסגל את ניימאר, ילד הפלא בן ה-18 של סנטוס, ואת חברו לקבוצה פאולו הנריקה המכונה גאנסו - "האווז". דונגה טען: "הם צעירים, ואינני יודע למה לצפות מהם במונדיאל. אומרים שאני צריך לתת להם ניסיון לקראת העתיד, אבל הנבחרת צריכה לנצח הקיץ. הרי לפי גישת העיתונאים, אני יכול לזמן גם את בני כדי שישתפשף". מהצד, זו נשמעת אמירה עצובה. דונגה זוכר טוב מכולם שכאשר הניף את גביע העולם ב-1994, חגג לצידו רונאלדו בן ה-17 שלא שיחק דקה באותו טורניר. איש לא הצטער על זה אחר כך.

        ואיפה קמביאסו?

        לפחות לדונגה יש גם שיקולים טקטיים. הוא רוצה שכולם יעשו הגנה, כפי שנהג בעצמו בהיותו שחקן, ולכן ז'ילברטו סילבה המזדקן נתפס בעיניו כגאון כדורגל. אבל מה בדיוק הנחה את דייגו מראדונה כשבחר את הסגל המורחב שלו? איש לעולם לא יידע. מראדונה זימן יותר מ-100 שחקנים במהלך הקדנציה הקצרה וההזויה שלו, אבל קמביאסו לא היה אחד מהם. הקשר האחורי של אינטר נכנס לכושר שיא בחודשים האחרונים, ולמעשה הוא אחד הטובים בעולם בתפקידו. תשאלו את ברצלונה, שנתקלה בו בחצי-גמר ליגת האלופות. אבל דייגו מעולם לא חשב בכיוונו של האיש שכבש את השער היפה ביותר במונדיאל הקודם – ההוא שהגיע אחרי 24 מסירות רצופות נגד סרביה.

        ומה יהיה עם חאווייר זאנטי? בנושקו לגיל 37, הוא בקושי החמיץ דקה במשחקיה של אינטר בשתי החזיתות, ועשוי להניף בשבת הבאה את גביע האלופות. בנוסף, הוא יכול למלא כמעט כל תפקיד בהגנה ובקישור, וזו תכונה יקרת ערך במונדיאל. לגרמניה הוא לא נסע בגלל החלטה שערורייתית ביותר של המאמן דאז חוסה פקרמן, שנבעה בעיקר משיקולים של פוליטיקה פנימית. בעידן מראדונה שותף זאנטי במשחקים הראשונים ואז נופה מסיבה לא ידועה.

        במקום זאת, בחר דייגו את השחקנים המקורבים ביותר, אלה שהוא סומך עליהם ויהיו אסירי תודה לנצח על ההזדמנות. מרטין פאלרמו בן ה-36 עשוי לזכות במקום בסגל הסופי על חשבון דייגו מיליטו, אחד החלוצים הטובים בעולם בעונה פנומנאלית, רק משום שהבקיע את השער מול פרו במוקדמות וגרם למראדונה להבטיח לו מקום בסגל. חסוס דאטולו ומריו בולאטי בקושי שיחקו העונה, אבל הכרטיס שלהם על המטוס לדרום אפריקה כמעט מובטח – פשוט כי דייגו אוהב אותם. על הבדיחה שעונה לשם פבריסיו קולוצ'יני בכלל מיותר לדבר.

        גאטוסו? זה לא ההוא שפרש?

        גם מרצ'לו ליפי בחר לא מעט שחקנים בגלל יחסי חברות וחיבה נטו. ג'נארו גאטוסו היה הרוח החיה בחדר ההלבשה בגרמניה, ולכן הוא יהיה בדרום אפריקה, למרות שהקריירה שלו הסתיימה למעשה. המגן השמאלי פאביו גרוסו נכשל בכל מקום בו דרך בארבע השנים האחרונות, אך מעשי הגבורה במונדיאל הקודם מבטיחים לו מקום בליבו ובסגלו של הפרופסור. גם שחקנים כמו ג'אנלוקה זאמברוטה ומאורו קמוראנסי נהנים מחסינות למרות כושר לקוי שלא מתאים לגביע העולם. ואם כבר מדברים על שיקולים פוליטיים, פבריציו מיקולי, השחקן האיטלקי הטוב ביותר בליגה, לא זכה לזימון משום שהעיד נגד לוצ'יאנו מוג'י, הפושע מיובנטוס, בפרשת השחיתות הגדולה. לליפי קשרים טובים עם הגברת הזקנה, ולא פחות משמונה משחקניה נמצאים בסגל המורחב שלו, למרות עונה קטסטרופלית בכל קנה מידה. אפשר להבין ולהצדיק את ההתעלמות מאנטוניו קסאנו וממריו באלוטלי –גורמים עם השפעה הרת אסון מבחינה חברתית – אבל חסרונו של מיקולי הוא כתם שלא יימחה בקלות.

        רוצים עוד קצת פוליטיקה פנימית? תנסו להבין למה יואכים לב, מאמן גרמניה, זימן את לוקאס פודולסקי, שכבש שני שערים בלבד בכל העונה בבונדסליגה במדי קלן מהתחתית. תחשבו מדוע מתעלל ריימונד דומנק בסמיר נאסרי ומשאיר אותו בבית. זהו אותו נאסרי שהוחלף במשחק הביזיוני מול איטליה ביורו 2008 רבע שעה אחרי שנכנס כמחליף. יהיה נחמד לקבל הסברים מדוע קארים בנזמה (8 שערי ליגה במדי ריאל בעונה שנחשבת לגרועה מבחינתו) לא בסגל, ואנדרה-פייר ז'יניאק (5 שערים מסכנים במדי טולוז הזעירה) דווקא כן.

        אפשר גם לשאול מדוע מונה בזמנו עמיר פרץ לתפקיד שר הביטחון. השיקולים בשני המקרים די דומים.