או הוא או הם

בספטמבר אירחה הפועל תל אביב את סלטיק הסקוטית במחזור הראשון במסגרת שלב הבתים של הליגה האירופית. אלי גוטמן, במהלך די טבעי לאור היריבה העדיפה על נייר, עלה עם מערך הגנתי שכלל חמישה קשרים וחלוץ בודד. למעשה, זה היה המשחק הראשון שבו גוטמן שינה את שיטת המשחק כשהעדיף את זוראב מנטשאשווילי על חשבון חלוץ ושיחק עם שלושה קשרים הגנתיים במרכז המגרש. בסיום המשחק, אחרי שהפועל הצליחה להפוך פיגור ולנצח, גוטמן החל את מסיבת העיתונאים עם הרבה ביקורת אישית: "טעיתי בצורה שבה עלינו לשחק. במחצית עשינו התאמות ושנינו את המערך ליותר התקפי עם שני חולצים וארבעה קשרים וזה מה שהביא לנו את הניצחון".

רגע לפני שהפועל תל אביב נכנסת לפוטו פיניש שבו תצטרך לנצח את שלושת המשחקים האחרונים כדי לזכות בדאבל, אפשר אולי להתחיל ולנתח את מה שעשה את העונה של האדומים לכזו אטרקטיבית. בין האוהדים, השחקנים ואפילו הצוות המקצועי, יש ויכוח קטן על הגורם שהוביל את הקבוצה לעונה כזו. מצד אחד, גוטמן הוכיח העונה כי לא משנה איזה שחקן הוא מאבד בדרך, המכונה ממשיכה לדפוק. מצד שני, שחקנים כמו גילי ורמוט, דגלאס דה סילבה, איתי שכטר, וינסנט אניימה ואביחי ידין נותנים עונה חלומית, ולטענת הרבה אנשים הם אלה שעושים את ההבדל. אז עוד לפני הסיכומים, ננסה לענות על השאלה למי מגיע הקרדיט הגדול יותר - לאיש על הקווים והשיטה הלא מתפשרת או לחבר'ה האדומים על הדשא?

ההתנהלות מול סלטיק מוכיחה את הנקודה הראשונה - לא משנה מי השחקנים על הדשא, ברגע שהשיטה לא נכונה, אין הרבה סיכויים לקבוצה לחזור עם נקודות ולא משנה באיזה משחק מדובר. עם זאת, למרות הנטייה ללכת עם גוטמן ולשבח אותו על השינוי, אף אחד לא היה זוכר לו את הניצחון לולא המבצע האישי של ורמוט, שלקראת סיום המשחק השאיר את מהראן לאלה לדחוק מקרוב את שער הניצחון ולהכריע את ההתמודדות. זו הסיבה שהויכוח דווקא מתחדד, כי הבגרות והבשלות שגילו השחקנים גברו על הטעויות של גוטמן בחלק קטן של העונה.

המשחק הזה הוא רק דוגמה אחת לשינויים שנאלץ גוטמן לעשות השנה. אם בתחילת העונה האדומים סימנו את האליפות כמטרה מוצהרת והשקיעו בסגל השחקנים, נדמה שככל שהעונה התקדמה סגל השחקנים של הפועל הצטמצם, עד שבמספר משחקים האופציות של גוטמן על הספסל היו ויקטור מרעי הצעיר ועמרי קנדה.

הבעיה החלה עם הפציעה של נמניה ווצ'יצ'ביץ', שמלכתחילה היה גורם עיקרי בשינוי המערך של הפועל לסוג של 4-4-2, כאשר איתי שכטר שיחק כחלוץ מצד שמאל ועזר לדדי בן דיין על הקו. פציעתו של הסרבי גרמה ללא מעט כאבי ראש אצל גוטמן, אך המאמן התעשת מהר ומצא פתרון בדמות ערן זהבי, שעד אותו הרגע שיחק כאחד החלוצים. גוטמן הדריך את זהבי באימונים ובשיחות אישיות, בהן נתן לקשר הצעיר להבין שהסוד בהצלחתו של ווצ'יצ'ביץ הוא התנועה ללא כדור והעובדה שהוא תמיד אופציה למסירה. לאחר שצלח את המשימה הזו, איבד גוטמן את סמואל יבואה ומיכאל זנדברג. למרות שלא היו גורמים משמעותיים בקבוצה, קשה להניח שגוטמן היה מתאכזב לראות את השניים על הספסל היום. המכה היותר קשה למאמן הגיעה עם עזיבתו של ביברס נאתכו. גוטמן שוב נאלץ לאלתר. הוא הדריך את אביחי ידין למלא את החלל שנוצר. המאמן דרש מהקשר הבנת משחק גדולה יותר, תנועה יותר לעומק והכנסת כדורי עומק לכיוון ורמוט, שכטר, לאלה וזהבי, וגם עזיבת נאתכו עברה חלק.

אלה רק שתי דוגמאות מתוך מספר מקרים שבהן הפועל היה צריכה לחפש פתרונות על הספסל. אסור לשכוח את העובדה שאניימה נסע לאליפות אפריקה לחודש ימים, את ההרחקות של באדיר בהן ידין שימש כבלם, את הפציעות של לאלה ומנטשאשווילי שאילצו את גוטמן להשתמש בקצה הספסל, את העובדה ששחקני הרכש שהביאו בינואר בדמות דניאל דה רידר ובויאן ורוצ'ינה לא שותפו זמן מה בגלל אי כשירותם ואת הפיכתו של זהבי לקשר אחורי. לכן, כשאנו בודקים את הסגל של הפועל תל אביב העונה, נראה כי בדיוק כפי שהם טוענים, הוא לא יותר טוב מזו של היריבה העירונית. קשה להתווכח עם העובדה שהשיטה שבה גוטמן עבד - לחץ מתמיד על היריב, הנעת כדור סבלנית ומשמעת טקטית - הם הדברים שגרמו בסופו של דבר להצלחת הפועל.

"זה נכון שיש שחקנים בהפועל שנותנים עונה מעל ומעבר, אבל לדעתי מה שנתן לה את הסיכויים לדאבל הוא ללא ספק השיטה של אלי", טוען שחקן העבר של הקבוצה פליקס חלפון. "כשחקן ששיחק תחתיו, אני מכיר את המשמעת הטקטית שהוא דורש במגרש ובהפועל רואים את זה בכל משחק. בגלל זה כל המחליפים שעלו ידעו ישר למצוא את מקומם על המגרש. רק לראות עכשיו את זהבי עושה את העבודה של הקשר האחורי בצורה מצוינת זו עדות להשפעה של גוטמן על הקבוצה". "השיטה היא בסופו של דבר זו שהביאה את הקבוצה למקום שהיא נמצאת", מוסיף עוד אקס הפועל תל אביב, שלום תקווה. "הכיסוי על הפציעות והעובדה ששחקנים כל כך קריטיים עזבו במהלך העונה וכלל לא הורגש חסרונם, זו ההצלחה של גוטמן, שידע לגרום לשחקנים להבין מהר מאוד את התפקיד החדש שלהם בקבוצה והכניס אותם לתוך מכונה משמונת היטב".

אבל עם כל הכבוד לשיטה של גוטמן, אי אפשר להגיד העונה את השם הפועל תל אביב בלי לציין את שכטר, ורמוט, אניימה, דה סילבה וידין. מלבד הניגרי, ארבעת האחרים עשו קפיצת מדרגה של ממש ומשחקנים שהיו בגדר פוטנציאל הפכו למוכחים ומנהיגים. נכון, גוטמן בנה על החמישה האלה וערך איתם שיחות ונתן להם להבין כי המפתחות להצלחה בידיים שלהם, אבל גם הוא לא האמין עד כמה הבגרות והבשלות במשחק תבוא לידי ביטוי כל כך מהר. "מבלי להוריד שמץ מהצלחה של גוטמן העונה, אני חושב ששכטר, ורמוט, ידין, דה סילבה ואניימה הם הסיבה ליכולת של הפועל", טוען האדום לשעבר ג'ימי טורק. "מהשוער ועד להתקפה בקו ישר, יש להפועל את השחקנים הכי טובים בארץ בכל אחד מהתפקידים הקריטיים במגרש. אניימה שלא מבין מה עדיין עושה פה, דה סילבה וידין, שהפכו לשחקנים נפלאים עם יכולות פיזיות שאין מילים לתאר, ו-ורמוט ושכטר, שעשו עונה שלא נראה לי שמישהו בהפועל האמין שתתפתח לכזו. לכן, למרות השיטה הנפלאה של גוטמן, אני חושב שהבגרות, המנהיגות והיכולת של אותם השחקנים עשו את ההבדל. ראינו את זה בקרית אליעזר, כיצד מול קהל עוין וקבוצה נפלאה הפועל חזרה עם ניצחון מדהים".

אם נסתכל רק על הנתונים היבשים, נראה ששכטר ו-ורמוט היו אחראים על לא פחות מ-55 שערי ליגה, כשהחלוץ מבקיע 22 שערים ומוסיף שמונה בישולים, ו-ורמוט מבשל 17 שערים וכובש שמונה. השניים גם הפכו למנהיגים של הפועל מחוץ לדשא יחד עם דה סילבה. בעוד הברזילאי דואג להטריף את החברים כמעט בכל משחק, שכטר ו-ורמוט מדברים תמיד על העובדה שאסור לחגוג וצריך להישאר עם הרגליים על הקרקע. תוסיפו לכך את העובדה שאניימה השאיר לבדו את הפועל במאבק האליפות במשחק מול בני יהודה ואת ידין, שלפעמים נדמה כאילו הוא משחק בשתי עמדות בו זמנית במגרש, והנה לכם הטענה שלא משנה מי ישחק עם החמישה האלו, הם כבר יעשו אותו טוב.

"יש כמה גורמים שהביאו את הפועל תל אביב ליכולת כזו", מנתח גילי לנדאו, בעבר סמל אדום. "נדמה שכל המערכות בקבוצה עבדו העונה בצורה הטובה ביותר. הקהל של הפועל, שתמיד ידע סבל ועקב אחרי הקבוצה במסירות, דבק בה השנה עוד יותר מתמיד. הקבוצה ידעה לקחת ולהפיק מהמכניזם המשותף עם הקהל וההזדהות שלו איתה את המקסימום. גוטמן ואבוקסיס עבדו בתיאום נפלא והמשיכו בתהליך שהחלו בשנה שעברה. נדמה שהשחקנים הפנימו אותו בצורה הטובה ביותר, מה שהתבטא בבגרות שלהם על כר הדשא ובהבנת המשחק והמסגרת הטקטית שגוטמן דרש מהם. כל אלה הובילו לכך שהגורם הנוסף והמכריע היה היכולת של חמשת השחקנים הללו. הם אלה שהובילו לאורך העונה והפכו את הפועל לקבוצה האטרקטיבית שהיא. זה המשהו הנוסף שהיה חסר בעונה שעברה וקרה העונה".

נכון, הדבר הפשוט יהיה לנתח את הצלחת הפועל כשילוב של שני הדברים ואין בכך שום דבר מנותק מהמציאות. לכולם ברור שבסיום גוטמן ייתן את הקרדיט לשחקנים והם ישלחו אליו את הקרדיט בחזרה. אבל נשאיר אתכם עם השאלה הבאה: לכל אורך העונה גוטמן הראה להפועל משחקים של ברצלונה וניסה לחקות אותה ולהנחיל בשחקניו את אותה שיטת משחק. למרות שאין ספק ביכולת של פפ גווארדיולה, האם בארסה הייתה אותה קבוצה ללא ליונל מסי?