דילמת אסיר

ז'וזה מוריניו תמיד היה ידוע כאחד מאוהדיו של סטיבן ג'רארד. פעמיים ניסה המיוחד לצרף את הקשר לצ'לסי ופעמיים שמע ממנו: 'לא'. כסף לא היה הבעיה, ג'רארד פשוט לא היה בשל לעזוב את הבית. בקיץ 2004, הוא החליט לתת צ'אנס לרפא בניטז שהגיע למועדון. שנה לאחר מכן, אחרי הזכייה הקסומה בליגת האלופות, ג'רארד התלבט ונקרע מבפנים עד שסירב. הוא האמין שההישג הענק ידחף את ליברפול להצלחה גם בזירה המקומית. זה לא קרה. בקיץ האחרון מוריניו ניסה בפעם השלישית. לאינטר היה עודף מזומנים ממכירת זלאטן ובפני מנהלי ליברפול הוגשה הצעת רכישה בסך 40 מיליון ליש"ט. "חבל על הזמן, הם לא רוצים למכור וחוץ מזה, ג'רארד קשור רגשית למועדון", אמר אז המנהל הטכני מרקו ברנקה בהתייחסו לעסקה שלא התרוממה.

אלא ששנה אחרי האבחנה המדויקת של ברנקה, משהו נסדק באידיליה באנפילד. בחודש הבא יחגוג ג'רארד 30, גיל בו שחקן כדורגל מתחיל לחשוב על הדברים שלא השיג בקריירה. במקרה של ג'רארד – אליפות. אחרי עונה מאכזבת בכל המסגרות, ג'רארד נראה מתוסכל וכבוי מאי פעם. הבעיות הכלכליות בליברפול רק מאיצות את מחשבות הפרידה בקרב שני הצדדים. למעשה, ג'רארד ניצב בפני דילמה שייקספירית – האם לוותר על הנאמנות ולעזוב את הבית במטרה לזכות באליפות במקום אחר? לאליפות כזו, אם אכן תגיע, לא תהיה אותה חשיבות אצל ג'רארד כמו אליפות במדי ליברפול, אבל גם הוא מתחיל להתייאש מסיכויי ליברפול לעשות זאת בזמן הקרוב.

ערב האכזבה התורנית של ליברפול מול אתלטיקו מדריד בליגה האירופית, סימן רפא בניטז את המפתח למשחק: "סטיבן הוא המנהיג על המגרש וכולם הולכים אחריו ב-100 אחוז. לפעמים זה נראה כאילו שחקנים מחכים לדברים מיוחדים ממנו. אם הוא ייצור את הדברים האלה מול אתלטיקו מדריד, שאר השחקנים יגיבו. זה יכול לעשות את ההבדל". התלות המקצועית בג'רארד, במיוחד לאור היעדרותו של טורס, מתקבלת על הדעת. אלא שמההתבטאות הבעייתית הזו עולה דבר מה נוסף – תלות פסיכולוגית ומנטאלית בקפטן. ב"טיימס" השוו השבוע את ג'רארד לגיבור על מספרי קומיקס שמחלץ את ליברפול מצרות בזירה האירופית.

הבעיה היא שג'רארד של העונה נראה כמו אחד שמאס בתפקיד הגיבור. הכישלונות הצורבים של ליברפול בכל המסגרות השפיעו על הקפטן. משהו בו נסדק. במהלך 1:1 מאכזב מול סטוק, המצלמה התמקדה לא אחת בג'רארד שישב פצוע ביציע ולא נראה מרוצה. פניו היו כבויות. גם כשהוא על הדשא, הוא נראה לא אחת מרוחק ולא מרוכז. מרבה לצעוק על חבריו לאחר מסירות לא מדויקות, נעלם לדקות ארוכות ומשפיע פחות על המשחק. לא עוד המנהיג הנערץ. הגיבור שיצילנו מצרה.

ג'רארד גם לא מיהר לצאת העונה להגנתו של בניטז המושמץ. ככל שהעונה הלכה והתקדמה, הייאוש רק העמיק. לפני חודש, אחרי עוד 1:1 מאכזב בבירמינגהאם שהרחיק את ליברפול מהמקום הרביעי, ג'רארד נראה שבור. "המבט המיואש על פניו של בעקבות ההוצאה הבלתי מוסברת של פרננדו טורס 25 דקות לסיום אמר הכל. בפעם הראשונה מאז עלה לקבוצה הבוגרת לפני 11 שנה, סטיבי ג'י נראה כאילו הוא רוצה לעזוב את ליברפול. כששופטים לפי מצב העניינים שם, אפשר להאשים אותו? התקוות בליגה ובליגת האלופות נעלמו מזמן ופרס הניחומים בדמות המקום הרביעי והליגה האירופית לא מספק", ניתח כוכב העבר איאן רייט בטורו האישי ב"סאן".

הדברים עליהם מדבר רייט אינם עניין של מה בכך. הקשר הרגשי הוא עמוק. ג'רארד גדל בליברפול ואהד את המועדון מילדות. הוא נהנה שמשווים אותו לגיבורי עבר כמו קני דלגליש או קווין קיגאן, אבל יודע שההבדל הגדול בינם לבינו הוא תואר האליפות – התואר היחיד שחסר לו. "ייתכן וג'רארד היה קשה עם עצמו שלא לצורך כשהוא מבכה את הכישלון שלו להשוות את ההישגים של קפטני העבר, אבל הוא מבין שהערך שלו (כשחקן בפני עצמו) לא עומד בסימן שאלה ולכן התסכול שלו מובן", ניתח העיתונאי פול ווילסון ב"גרדיאן".

אפשר לדמות את מצבו ג'רארד לזה של אסיר בכלוב של זהב. למרות שנראה שהוא לא מעוניין עוד באחריות ובמחויבות שנלווים למשבצת הסמל, סטיבי ג'י תמיד יתקשה לפרוש כנפיים ולעזוב את חיבוק הדוב של יושבי הקופ. כשג'רארד התלבט אם לקבל את הצעת צ'לסי, האוהדים הם אלה שהשאירו אותו במועדון. האהבה שהוא מקבל מהם היא אינסופית, אך יש לה מחיר. ג'רארד לא ממהר לשלם את המחיר ולוותר על הבית. האהבה יושבת אצלו חזק בראש. השבוע, למשל, מצא דרך מקורית להסביר מדוע תתאמץ ליברפול מול צ'לסי, במשחק שיכול לקרב את היריבה השנואה, מנצ'סטר יונייטד, לאליפות: "האוהדים שלנו יודעים שאברטון נושפת בעורפנו ואנחנו לא רוצים שהם יסיימו מעלינו".

כשבוחנים את הסוגיה הזו לעומק עולה שאלה גדולה יותר. פילוסופית יותר. בכדורגל המודרני בו הכסף מדבר, נאמנות וסמלים כמו ג'רארד הפכו נדירים. מנגד, שחקנים כמו כריסטיאנו רונאלדו נתפסים כשכירי חרב, חמדנים ורודפי כסף. השאלה היא היכן עובר הגבול. מתי "מותר" לסמל להפסיק לחשוב על הקהל ולהתרכז בעצמו? האם ג'רארד הגיע לשלב בו הוא רשאי להשתחרר מעול הסמל ולרדוף אחרי תואר האליפות? האם הוא שילם את "חובו" והרוויח את שחרורו מהכלוב?

התשובות לכך חלוקות. ב-2004, אחרי שג'רארד אמר לא לצ'לסי, שיבח אותו טים ריץ' ב"אינדיפנדנט": "אם ג'רארד רוצה לדעת מה הוא הרוויח בכך שנשאר בקבוצה אותה אהד בתור ילד, שיקנה קלטת וידאו של ניוקאסל ויראה את התגובה של הקהל לשער של אלן שירר. אין עוד צליל כזה בכדורגל האנגלי. שילוב של אמונה, יראת כבוד והוקרת תודה... אם שירר היה חותם במנצ'סטר יונייטד, היו לו עוד חמש אליפויות. בניוקאסל הוא לא זכה בכלום, חוץ מחיבה עמוקה שמעולם לא היה מקבל באולד טראפורד".

גם אלן האנסן, סמל עבר של ליברפול, חושב שג'רארד צריך להישאר: "האוהדים אוהבים אותו והוא חלק מהמקום. אם הוא לא יהיה כאן, משהו יהיה חסר". מנגד, סטן קולימור חושב אחרת: "זה הזמן שג'רארד ישים את הנאמנות שלו בצד ויחפש אחרי התואר היחיד שחסר לו - אליפות הפרמיירליג. זה לא יקרה כשהוא לובש את החולצה האדומה".

קולימור מציג את הדילמה השייקספירית המסובכת. ג'רארד רוצה אליפות. מעבר לקבוצה אחרת לא יבטיח לו תואר, אבל כך גם הישארות. מאז אותו ערב מופלא באיסטנבול ב-2005, ג'רארד האמין שהקבוצה תלך ותשתפר. הוא קרא לא פעם לחזק את הסגל והתאכזב עונה אחרי עונה. אלא שגם בצל האכזבות, הוא מתקשה לקבל את ההחלטה לקום וללכת. "אם לא אזכה באליפות, יהיו חרטות ויישאר חלל ריק. אבל גם אם ליברפול לא תהיה עוד במאבק, יהיה לי קשה לעזוב. גם אם אזכה באליפות אחת במקום אחר, היא לא תהיה חשובה לי כמו התארים בהם זכיתי בליברפול", אמר בתחילת העונה ל"דיילי מייל".

ליברפול עצמה נמצאת בעיצומו של משבר כלכלי והבעלים האמריקאים העמידו את המועדון למכירה. כשאתה בחובות של 237 מיליון ליש"ט, אין יותר פרות קדושות. בניטז לא הכחיש במהלך העונה שייתכן וג'רארד וטורס יימכרו בקיץ. מינויו של מרטין ברוטון, יו"ר בריטיש אירווייס בעבר, לתפקיד יו"ר המועדון רק מרמזת על מה שצפוי בקיץ, במיוחד לאור העובדה שליברפול כשלה העונה בליגת האלופות וכנראה לא תהיה במפעל בעונה הבאה.

עבור ג'רארד, המצב הכלכלי הוא הזדמנות לפתור את הדילמה בלי רגשות אשם. הפרשנים משוכנעים כי זה הזמן לומר שלום. "לג'רארד מגיע יותר, הרבה יותר. הוא יהיה בן 30 בחודש הבא וזהו גיל שבו אתה בוחן לעומק את עצמך ואת הקריירה שלך. זה יהיה מובן אן הוא יגיע למסקנה שהוא צריך מועדון חדש", טען רייט והוסיף: "אף אחד לא נתן יותר עבור ליברפול בשנים האחרונות. ג'רארד החזיק את הקבוצה לבד. עכשיו הוא צריך לחשוב על עצמו. שפת הגוף שלו משדרת שהוא זקוק לאתגר חדש".

העיתונאי הבכיר קווין גרסייד התייחס לסוגיה השבוע ב"טלגרף" וטען כי: "ג'רארד תמיד יהיה גיבור בליברפול. הגמר באיסטנבול והדחייה של רומן אברמוביץ' חיזקו את הקשר בינו לבין האוהדים, אבל היעדר אליפות בקורות החיים הוא המחיר ששילם עבור הנאמנות. זה הזמן שלו להשתחרר. בריאן רובסון דחה את ברצלונה ב-1983 וחיכה 10 שנים לאליפות. לג'רארד אין את הזמן הזה".