שבת, דקה 88, 0:3 למכבי אחי נצרת מול הפועל פתח תקוה. תומר חמד, שרק שש דקות לפני כן רשם בישול מדהים עם העקב מהאוויר ובתחילת המשחק גם כבש, יורד לספסל כעוס במיוחד. בניגוד לאגו העצום שגרם לאריאן רובן לזעום כשהוחלף מול ליון או הפיוז הקצר שעלול לפעמים להיות מנת חלקו יוסי בניון, אצל חמד המקרה שונה לחלוטין. אחרי כמה שנים מדכאות, כשהוא כבר בן 23, הוא פשוט רוצה לשחק כל דקה. סופסוף הוא נהנה מכדורגל ומתחיל לממש משהו מהפוטנציאל שגלום בו.
את אותה התמונה רואה גם המאמן של חמד, ג'ון גרגורי, שהחליט לעבור על התקרית בשקט. "תומר כעס מפני שהוא נהנה מהמשחק באופן הכי טהור, מה גם שאחרי כמה רגעים הוא קלט שטעה ושהמאמן שלו כנראה מבין את הדברים טוב ממנו", מסביר האנגלי. אז מה בעצם גרם לחמד, שבשבת כבש את התשיעי שלו העונה ובישל את השישי, לעשות את הפריצה הגדולה דווקא השנה ומה עצר אותו מאז עלה לבוגרים של מכבי חיפה בעונת 2005/6?
הפספוס
תומר חמד התחיל את הקריירה במקום נעוריו, בו הוא מתגורר גם היום, בקבוצת הפועל קרית טבעון. משם המשיך לקבוצת הילדים של הפועל חיפה ואז חצה את הכביש לירוקים. כבר מגיל צעיר נחשב חמד לכישרון גדול ועד מהרה הפך לקפטן קבוצת הנוער של מכבי חיפה, שכללה אז שמות כמו מאור בוזגלו, בירם כיאל, ליאור רפאלוב, שי מימון ויוחאי אהרוני, ונכלל גם בכל הנבחרות הצעירות. אך כשחמד עלה לבוגרים משהו לא עבד והחלוץ, שהיה אז בקושי בן 18, מצא את עצמו מחמם את הספסל במקרה הטוב. סלובודאן דראפיץ, כיום מאמן מכבי הרצליה ובעבר עוזרו של רוני לוי במכבי חיפה ומי שקלט את חמד בקבוצה הבוגרת, מצביע על הבעיות בהתאקלמות לקבוצת הבוגרים.
"מה שהיה חסר לו זו יכולת המסירה, המהירות וגם הקטע של כושר גופני לא מתאים. היינו צריכים לעבוד איתו הרבה על אירובי. מה שכאב לי היה שתומר ילד טוב מדי, אחד שהייתי מוכן שהבת שלי תתחתן איתו, אבל חלוץ צריך גם שיהיה לו את האגו, החוצפה והרוע על המגרש". דראפיץ' מנסה להסביר גם את הסיבה שחמד, בניגוד לאייל גולסה, בירם כיאל, מוחמד גדיר ורבים אחרים, נאלץ לנדוד לקבוצות קטנות כדי להתבלט: "בגלל הבעיות שציינתי קודם, ההתפתחות שלו קצת יותר איטית משל גולסה, גדיר או שלומי ארבייטמן. יש שחקנים שפשוט פורצים מאוחר יותר".
חמד עצמו מסתכל על העבר בתחושת החמצה מסוימת: "אני מודה שבהתחלה היה לי קשה. לא כל כך הבנתי את עולם הכדורגל. הייתי חייב להילחם ולדחוף הרבה מרפקים כדי ששחקנים אחרים לא ידרכו עליי ויתפסו את המקום והדקות שלי. לקח לי קצת זמן להבין את זה ואיך להתנהל, פשוט מפני שזה לא האופי שלי".
נקודה נוספת שבלטה אצל חמד כבר מגיל צעיר היא מוסר העבודה שלו, כמו שמעיד בלם מכבי חיפה דקל קינן, שנזכר בתקופה בה שיתפו פעולה במה שהגדיר החלוץ כעבודה עם המודל לחיקוי שלו. "היינו מגיעים לפני אימונים, נשארים אחריהם ועוד הולכים לחדר כושר בערב", אומר קינן, "למרות שתכנית עבודה של בלם וחלוץ לא דומה, היינו עוזרים אחד לשני ומתאמנים המון ביחד, בעיקר בתרגיל בו הוא מנסה לעבור אותי בדריבל. היינו יכולים לעשות אותו במשך שעות. גם במחנות האימון של הקבוצה תמיד היינו ישנים באותו החדר וגם שם הוא תמיד היה עובד הרבה יותר קשה מכולם וממשיך להתאמן גם בחדר".
תמה תקופת המעבר?
קינן נגע בנקודה שחוזרת הרבה כשמדברים עם אנשי מקצוע על חמד, מוסר עבודה. פרדי דוד, כיום מאמן מכבי פתח תקוה ומי שאימן את חמד חצי עונה במכבי הרצליה ב-2007/8, מסכים: "חמד הוא איש מאוד מאוד רציני ואוהב לעבוד קשה ומגיע לכל אימון כדי ללמוד. עצם זה שנלחמתי עליו עם סכנין כדי לקחת אותו וזה שהוא שיחק אצלי למרות שהיו בקבוצה חלוצים כמו יאניק קמאנן ואיגור מוסטרליץ' אומר הכל מבחינתי".
ריטואל של חוסר ודאות
אחרי חצי עונה בהרצליה וירידה לליגה הלאומית חזר חמד לחיפה רק כדי להבין שהמאמן החדש אלישע לוי לא כל כך בונה עליו, ולהצטרף לבני יהודה. חמד קיבל ממאמן הזהובים גיא לוזון קרדיט בלתי נגמר בשל פציעתו של משה ביטון, אבל כבש שער אחד בלבד ב-28 הופעות, מאזן די מביך בשביל חלוץ בקבוצה שקטה כמו בני יהודה. "זה מצחיק וטיפשי לבוא ולומר שזה חוסר מזל", מסביר חמד, "אבל אני מרגיש שדווקא הייתי טוב. הדברים כחלוץ הולכים לפה או לשם ולי הכל הלך לקורות, למשקופים או סנטימטר ליד השער".
גם לוזון מסנגר: "חשוב לזכור שהעונה בבני יהודה הייתה העונה המלאה הראשונה שלו בבוגרים כשחקן הרכב ויש שחקנים שלוקח להם קצת יותר זמן כדי לפרוץ. אני חושב שהעונה הזו כן חישלה אותו ואת התוצאות רואים העונה". לוזון מדבר, כמובן, בעיקר על אופי העבודה עם חמד: "הוא דמות חריגה בכדורגל הישראלי, עם אישיות מדהימה". גם עוזרו של לוזון, יעקב אסייג, שליווה מקרוב את חמד, מסכים: "אין דברים כאלה. הוא פשוט בחור מדהים. אם הייתי אומר לו, הוא היה נשאר גם עשר שעות כדי לעבוד קשה ולהשתפר. בתחילת העונה שלו בבני יהודה הוא היה פנטסטי, אבל הוא לא הצליח לתרגם את זה לשערים וזה פגע לו מאוד בביטחון מול השער".
לאחר העונה, עליה זכה למחמאות אבל לא הרבה יותר מזה, הגיע הקיץ האחרון ואיתה שוב הריטואל של חוסר הוודאות. "מאוד התאכזבתי בתחילת העונה כשהבנתי שאלישע לוי לא בונה עליי ולא ייתן לי צ'אנס, מפני שהרגשתי שאני מתאים. כשאני צופה בבית במשחקים כמו שהיה ביום שני (ההפסד של מכבי חיפה 1:0 להפועל תל אביב ר.פ.), בטח שאני מרגיש צביטה בלב", אומר חמד. "אבל זה היה חלק מתהליך ההתבגרות והשינוי שעבר בי. הייתי אסרטיבי ודרשתי לעזוב לקבוצה בה כן אוכל לשחק".
כשחמד מדבר על שינוי הוא מתכוון בעיקר למפגש עם פסיכולוג הספורט ושחקן העבר דן ולנסי לפני שנתיים וחצי. "נפגשנו כדי לשפר בעיקר את הקטע הנפשי והמנטאלי, כי הרגשתי שאני תקוע. הוא אמר לי לקחת דף ולקבוע ציון בין 1 ל-20 לכל פרמטר במשחק שלי ולאט לאט לראות איך אני משפר. מאז התחלתי לעשות שניים שלושה אימונים ביום, לקחתי מאמן כושר אישי, תזונאי ואני מרגיש שמאוד שיפרתי את המשחק שלי ובעיקר את הביטחון והאמונה". את פירות השינוי קוטפים העונה מכבי אחי נצרת וגרגורי. "אני מעריץ גדול שלו", אומר גרגורי על חמד, "הוא עובד קשה מאוד, יש לו מוטיבציה גבוהה, הוא לומד מהר ולא צריך להגיד לו כלום יותר מפעם אחת. הוא מאוד התבגר בחודשיים האחרונים וזו גם הסיבה שהענקנו לו את סרט הקפטן. תומר הוא אחד הגורמים לכך שאנחנו עדיין חזק בתמונת ההישארות בליגת העל".
גם חמד עצמו מרגיש טוב במדים הירוקים: "אני מרגיש שבהתקפה הכל תלוי בי וזה נותן לי ביטחון ושקט. גם העובדה שנתנו לי את סרט הקפטן בגיל כל כך צעיר, ושבכל פעם שכבשתי הקבוצה לא הפסידה נותנים לי תחושה טובה. נכון שהתנאים כאן מעט שונים מאלה שהתרגלתי אליהם, אבל אני מסתכל רק על המטרה שלי והיא לשחק כדורגל ולהתקדם". גם מהראן ראדי, ששיחק איתו בבני יהודה, חש בהבדל: "כאחד שרואה ומכיר אותו, אני מזהה את ההבדל כשהוא נוגע בכדור. שפת הגוף שלו הרבה יותר חיובית ומשדרת ביטחון ועובדה שבשנה שעברה היו לו החמצות איומות והשנה הוא עושה גול ממצב אפס. זה אומר הכל".
"יחזור למכבי חיפה מהדלת הקדמית"
אז לאן יכול חמד להגיע? אם שואלים את קינן, התשובה ברורה: "הוא יחזור למכבי חיפה בקרוב מהדלת הקדמית ובגדול. זה רק עניין של זמן". גם עוזרו של גרגורי בנצרת, נג'ואן גרייב, בטוח שעוד לא ראינו מחמד כלום: "אם הוא היה במכבי חיפה, היו לו 30 גולים העונה. תומר הוא מספר 9 קלאסי, אין כמעט אף אחד כזה בכדורגל הישראלי. הוא מזכיר לי את גונזאלו היגואין: אוהב את מרכז הרחבה, להיות בעניינים ויש לו משחק ראש פנטסטי".
עם זאת, מקפיד גרייב גם להזהיר: "אם תומר יעבור לקבוצה גדולה שלא תיתן לו קרדיט, הוא רק ילך אחורה. הוא חייב מאמן שישתמש בו נכון ואז הוא יהיה אחד הטובים בארץ". גם גרגורי מאמין שהעתיד של חמד ורוד: "תומר מאוד מזכיר לי את החלוץ האנגלי הקלאסי. מספר 9 כזה, כמו אלן שירר. בטח שהוא יכול לשחק במכבי חיפה. הם שיוועו לחלוץ כמוהו במשחק נגד הפועל תל אביב. הוא מאוד אינטליגנטי ומבין שהעבודה הקשה שהוא השקיע באה לידי ביטוי. תומר עובד חזק בחדר כושר והוא צריך לחזק עוד את פלג הגוף העליון כמו ווין רוני, כי זה יתרום לו הרבה מאוד".
באופן מפתיע, כששואלים את חמד מי החלוצים האהובים עליו בעולם, הוא מציין כמו גרגורי את רוני, אבל גם את דידייה דרוגבה כשניים שאחריהם הוא עוקב במיוחד. כנראה שלא יכול היה לבחור שניים עם אופי שונה יותר משלו: אחד ג'ינג'י עצבני והשני אפילו יותר עצבני. "אולי גם בקטע הזה אני צריך ללמוד מהם קצת", אומר חמד ובאותה נשימה מציין את התכונות שעליו לשפר: "האחד על אחד, הטכניקה מול השער והסיומת. אני צריך להגיע למצב בו משלושה חצאי מצבים במשחק אני כובש לפחות שער אחד". נדמה שהשאלה הגדולה שנותרה סביבו היא האם הוא כבר בשל להפוך לחלוץ פותח בקבוצה כמו הפועל תל אביב או מכבי חיפה.
"אני חושב שאת היכולת יש לי", הוא קובע, "להבקיע תשעה שערים בנצרת זה לפחות כמו 15 בחיפה, אבל שם יש לחצים אחרים ומלחמת עולם על ההרכב, שזה שונה לחלוטין ממה שיש לי עכשיו". חמד גם יודע ש"להגיע לקבוצה גדולה ולהתנסות זו הדרך היחידה בה אוכל לדעת אם באמת שדרגתי את עצמי. אין דרך אחרת".
