בית ספר לחינוך מיוחד

לאורך השנים, פיטסבורג סטילרס הוא אחד המועדונים המצליחים ב-NFL, אם לא המצליח שבהם. אפשר למדוד את זה לפי כל פרמטר שתרצו – זכיות בסופרבול, הופעות פלייאוף, מספר עונות עם מאזן חיובי או מספר השחקנים בהיכל התהילה – הסטילרס תמיד מוצאים את הדרך להיות קבוצה שמתמודדת על התואר, ובכל פעם יודעים איך להניח את היסודות לבנות קבוצה תחרותית. קבוצה שלא משנה אם מוביל אותה הול-אוף-פיימר כמו טרי בראדשו, שחקן בינוני כמו ניל אודונל או אפילו מישהו כמו קורדל סטיוארט.

מה שמייחד את פיטסבורג עוד יותר מהקונסיסטנטיות בצמרת זה הניהול שלה. משפחת רוני, הבעלים של הקבוצה מאז הקמתה, קבעה מזמן סטנדרטים גבוהים, בהם היא עומדת שוב ושוב. מספיק להיזכר בעובדה שהחוק שהכי מזוהה איתם הוא לא חוק שקשור להגנה על שחקנים, אלא חוק שמגן על זכויות בני המיעוטים - חוק רוני שמחייב את הקבוצות לראיין בן מיעוטים לתפקיד המאמן הראשי - כדי להבין שמדובר בקבוצה קצת שונה עם ניהול שונה.

והם, כמו שאר הליגה, מתמודדים היום עם אתגרים חדשים לגמרי.

יכול להיות שג'ו גרין וחבריו ל"מסך הברזל" של שנות ה-70 היו מעורבים בשערוריות, אבל אז עולם התקשורת היה אחר לגמרי. היום, כל מה שמישהו עושה מופיע מיידית בטוויטר, ויש גם מקרים שבהם יוצא הטוויטר עוד לפני שמשהו קרה. הכללים השתנו.

במצב הזה, לכל קבוצה יש את השחקנים הבעייתיים שלה, פשוט אי אפשר בלי זה. סגל של 53 שחקנים, ילדים עם טונות של כסף, שלרובם הגיע ליד בפעם הראשונה בחייהם. בכל קבוצה יש כמה שחקנים שהם עושי צרות שפוגעים במרקם החברתי. וכאמור, היום כבר אי אפשר להשתיק את הדברים בתוך חדר ההלבשה ולסגור את הבעיות בשקט.

לאריזונה היה את אנקואן בולדין. רסיבר מצוין, שבע עונות בליגה, שהשנה היה בן 30 – כלומר, מתקרב לחצי השני של הקריירה שלו. הוא נשלח בטרייד עבור בחירות סיבוב שלישי ורביעי. לדנבר היה את ברנדון מרשל. אחרי ארבע עונות מעולות שמיקמו אותו בין חמשת הרסיברים המובילים בליגה, הוא נשלח בטרייד תמורת שתי בחירות סיבוב שני. ולפיטסבורג היה את סנטוניו הולמס, עם אותו ותק בליגה, באותו גיל כמו מרשל (26) ועם סטטיסטיקות קצת פחות טובות. מצד שני, יש לו את תואר ה-MVP של הסופרבול. הוא נשלח תמורת בחירת סיבוב חמישי בלבד.

האמת, הולמס מההתחלה לא היה השחקן שהתאים לפרופיל הקלאסי של שחקן הסטילרס. הוא הגיע לליגה עם שלושה ילדים משלוש נשים שונות, וחודש אחרי הדראפט נעצר באשמת תקיפת של חברתו. כל סימני האזהרה היו סביבו, אבל מצד שני, הוא לא עד כדי כך יוצא דופן. כמוהו יש עוד מספיק שחקנים. בקיץ הזה הסטילרס אמרו די. הם יכלו להוציא עליו הרבה יותר, אבל קיבלו החלטה שהם לא רוצים אותו יותר אצלם במועדון, ויהי מה. ככה הם שלחו את הרסיבר המוביל שלהם תמורת נזיד עדשים.

וזה רק מתאבן לסיפור האמיתי, הסיפור של בן רות'לסברגר.

אין ספק שרות'לסברגר התנהג בצורה מאד לא מוסרית, אפילו אם בסופו של דבר הוא לא עומד למשפט על אף אחד ממקרי האונס שבהם הואשם, בחורף שעבר ובזה הנוכחי. מצד שני, גם אין ספק שהוא אחד הקוורטרבקים הטובים בליגה, מהסוג שיודע לנצח. מהסוג שסביבו בונים קבוצה. ביום רביעי הוא הושעה משישה משחקים, חלקם על תנאי. כל זה נעשה בידיעה ולמעשה בעידוד של הקבוצה. הסטילרס תכננו להשעות אותו בעצמם והעבירו מסר דומה להנהלת הליגה, שניצלו את הרוח הגבית הזאת כדי לתת לאחד הכוכבים של הליגה עונש חסר תקדים, במיוחד לאור העובדה שהוא כלל לא יועמד למשפט. אם לא די בכך, בפיטסבורג פיזרו רמזים שתמורת המחיר הנכון - כנראה חבילה דומה למה שדנבר קיבלה משיקגו עבור קאטלר (שלא ניצח עד היום אף משחק פלייאוף, לא כל שכן הוביל את הקבוצה שלו לשתי זכיות בסופרבול), הם יהיו מוכנים לשלוח גם אותו בטרייד.

השאלה הגדולה היא מה יקרה עכשיו. האם מדובר באחד מאותם עונשים שבאמת מרתיעים מישהו? בשורה התחתונה, בולדין קיבל את הכסף הגדול שלו בבולטימור, סנטוניו הולמס נמצא באור הזרקורים בניו יורק ולמרשל יש את החוזה היקר ביותר שרסיבר קיבל עד היום. קשה להגיד שמישהו מהם יבוא ויכריז "זהו, למדתי את הלקח. מעכשיו אתנהג יפה". במילים אחרות – עד שהקבוצות הגדולות, הטובות ובעלות התדמית החיובית, יצטרפו לפיטסבורג ויגידו "אצלנו זה לא יקרה, ואם תרצו את הכסף הגדול תצטרכו לקבל אותו מקבוצות חלשות בשוק", שינוי אמיתי לא נראה באופק.

תרשו לי לנחש שזה לא ישנה את הגישה של משפחת רוני. להם נמאס, וגם אם זה אומר שבסופו של דבר הם ישלחו את הקוורטרבק שלהם לאוקלנד בשביל להעביר את המסר ואז לחכות עוד שנתיים-שלוש עד ששוב תיבנה בפיטסבורג קבוצה חזקה, זה בדיוק מה שהם יעשו. להם יש סבלנות מפלדה, אותה פלדה שמייצגת את העיר ואת הקבוצה שלהם. והם לא יתנו לאף אחד, גם לא לבן רות'לסברגר, לקלקל להם את המורשת הזו.