חריקות ראשונות בכרכרה

קליבלנד-שיקגו:

יכול להיות שהסדרה הזאת תיגמר אחרי ארבעה משחקים, יכול להיות ששיקגו תגנוב אחד. בכל מקרה, שיקגו כבר חשפה שקליבלנד לא פתחה פערים בלתי ניתנים לגישור על שאר הליגה. בסך הכל, החיזוק שניתן ללברון ג'יימס הוא קצת יותר מבינוני: אנטואן ג'יימסון ומו וויליאמס הם כוכבים של קבוצות קטנות, שאקיל בשלהי הקריירה, ודלונטה ווסט, ג'מאריו מון ואנתוני פארקר הם שחקנים של לילה נתון. ביחד הם צוות מסייע טוב, מה שאומר שג'יימס לא יכול להיקלע בפלייאוף הזה לערב רע, או למצב רוח אלטרואיסטי. המספרים של המשחק השני (40 נקודות, 8 ריבאונדים, 8 אסיסטים) הם בערך המספרים שהוא צריך לשים על הלוח הסטטיסטי כדי לעבור את גמר המזרח.

אורלנדו-שארלוט:

אחד לעשר, אורלנדו היא הקבוצה הכי מוכשרת בליגה דוויט הווארד חלש ו-וינס קרטר בינוני? אין בעיה: ג'אמיר נלסון ינצח את המשחק עם עזרה ממייקל פייטרוס ורשארד לואיס. יהיו גם משחקים וסדרות שמאט ברנס, ריאן אנדרסון וג'יי ג'יי רדיק יעזרו לנצח או לעבור. אין הרבה קבוצות בפלייאוף שיכולות לשלב כל כך הרבה בשר פלוס כשרון הגנתי בעמדת הסנטר (בנוסף לקונספציה הגנתית) כמו שיש לשארלוט, וזאת אומרת שהמפלצת הווארד תשחרר את עצמה בקרוב. אם שתי הקבוצות המיועדות יגיעו לגמר המזרח, זאת תהיה סדרת לברון נגד הכשרון.

אטלנטה-מילווקי:

אטלנטה היא סוג של קבוצה שאתה גודל לאהוב ממשחק למשחק. מבט על טבלאות הסטטיסטיקה שלה מהעונה הרגילה או משני המשחקים הראשונים של הפלייאוף מלמד אותך למה: מדובר בקבוצה. אין שם את מי לסגור כדי לעצור את אטלנטה כולה. ג'ו ג'ונסון הוא אולי הכוכב הראשי, אבל יש סיבה לעקביות שלו: אי אפשר להתרכז רק בו כי שאר חמשת השחקנים ברוטציה (כלומר, שאר שחקני החמישיה וג'מאל קרופורד) יענישו אותך. האופי הזה של אטלנטה מבהיר לי שג'ונסון הוא אולי הכוכב שלה, אבל אל הורפורד, ממש כמו בפלורידה, הוא העוגן. מהבחינה הזו עדיף היה לאטלנטה להיפגש בסיבוב הבא עם קליבלנד ולא עם אורלנדו. האורך של אורלנדו פשוט יתיש את ההוקס.

בוסטון-מיאמי:

כתבתי כבר כמה פוסטים על כמה זה עצוב לראות את קווין גארנט הנוכחי - מין סרט דוקומנטרי על התבלות ובגידת הגוף. הכל שם מתפרק, אין רוח נעורים. פעם, בכל משחק היה מתווסף אלמנט נוסף למשחק של גארנט. היום הדבר היחיד שמתווסף על בסיס קבוע זה פלסטר חדש. אני לא יודע אילו מסקנות יש להסיק מהנצחון הדומיננטי של בוסטון במשחק השני (ללא גארנט המושעה), אבל אולי דוק ריברס צריך לחשוב על גארנט במושגים של מנהיג החמישיה השניה. אולי זו תהיה הדרך להציל את העונה של ראשיד וואלאס, וזו כנראה גם הדרך היחידה להוציא מגלן דיוויס את התפוקה והמאמץ שהוא השקיע במשחק השני. אה, ואם לפני הסדרה כתבתי שדווין וויד לא יכול לעשות הרבה (בעצם, כלום) עם חבורה של שחקני סי.בי.איי סביבו, אז אני רוצה להתנצל: סליחה, סי.בי.איי.