ההנחה של ונגר

שלושה ימים של שיכרון חושים עוברים על טוטנהאם. עם רקורד של ארבעה ניצחונות מאז תחילת המילניום מול צ'לסי, ארסנל ויונייטד, מעטים ציפו מהתרנגולים להשיג יותר מארבע נקודות במפגשים מולן. אחרי הופעת החימום של גאנז אנד רוזס ברביעי, טוטנהאם התפנתה לעוד דרבי מול צ'לסי. כשבדקה ה-81 גארת' בייל הפנטסטי החמיץ מול צ'ך, הפרשן האנגלי סיכם את המהלך ולמעשה גם את המשחק כולו: "זה היה צריך להיות כבר 0:4".

הארי רדנאפ עשה לצ'לסי את מה ששום קבוצה לא עוללה לה - התקפות מהירות ללא הפסקה. בנטלי משכיח את לנון בימין, מודריץ', הבניון המשודרג של קרואטיה, היה נייד ומתוחכם, ודפו שהעלה את טוטנהאם ליתרון מהנקודה הלבנה משלים את פבליוצ'נקו כמו רובה וקליע. גארת' בייל, אולי השחקן הצעיר הטוב העונה, כבש פעם שנייה ברציפות מול טוענת לכתר כשדהר בשמאל וכבש ברגל ימין.

טוטנהאם, כאמור, יכלה להכפיל את התוצאה, אך פה קבור התרנגול. בעברה המקאברי, טוטנהאם הייתה מפסידה משחקים בשליטתה. תרחיש קלאסי אחרי השער של למפארד. אולם העונה התרנגולים הלבנים מפגינים אופי יציב ואיתן להבדיל מהדימוי הסכיזופרני. גם הדחה כואבת מהגביע לא שברה את רוחם. לצד כדורגל אטרקטיבי, רדנאפ מצליח לשמור על הנקודות גם בלחימה. את חוסר היציבות והשיגעון שאפיין אותה, הקבוצה שלו משאירה למובילות שמעליה.

ה-3:2 של ארסנל בוויגאן היה מקרוקוסמוס לעונה שלמה, לתקופה שלמה, ולעידן שאולי עומד להיגמר. לפני המשחק מול צ'לסי בפברואר, ונגר הצהיר ש"הגיע הזמן שהילדים יראו שהם התבגרו". זו לא פעם ראשונה שהוא מבקש זאת, ולא רק הוא. תדמית הילדים דבקה יותר מדי בארסנל, למרות שהיא לא בהכרח נכונה. גם במונחים של כדורגלן מודרני (ועוד בימים בהם מסי משתווה לקרויף בהופעות, ססק קפטן ורוני כבר אבא) מארידה הוא באמת ילד, גם אסטמונד ששיחק אתמול. אך נסרי, חרף גילו, בשל. כך גם סאניה, סונג ודיאבי, שצברו קילומטרז' נאה. בנדטנר כבר שלוש שנים בקבוצה בוגרת, וולקוט מגיל 16 בכותרות. אם כבר – לא מדובר בילדים שעדיין לא התבגרו, אלא בוגרים שעדיין אוהבים להיות ילדים.

יתרה מזו, לא נעים לומר, אך עושה רושם שחלקם עדיין מתחבאים תחת הטייטל ונהנים מההנחה. כאינדיבידואלים, רובם כנראה עדיין לא מספיק טובים וחלקם יכולים לשחק היטב רק תחת הקונספציה של ונגר. בבלדה לנאיבית מול ברמינגהאם, למשל, נסרי החמיץ וארסנל מיד ספגה גול קריטי. מלבד רכישת שוער, החטא הקדמון של ונגר העונה היה כאשר אדבאיור עזב. למרות התחנונים, ונגר סירב לרכוש חלוץ חוד רשע, מכוער ומאצ'ואיסטי. בינואר הייתה לו הזדמנות לתקן ביד שנייה, ועוד אחרי שוואן פרסי נפצע, אך העקשנות של ונגר הותירה את החוד של ארסנל רזה. יכול להיות שגם ונגר נהנה להתחבא תחת הטייטל של הקבוצה הילדותית ולהתחמק מציפיות?

את סיפור של ארסנל אפשר גם לתקוף דרך סיפורה של מנצ'סטר יונייטד, זו שהתמודדה נגדה על השליטה באנגליה עד לפני כמה שנים. רק השבוע פרגוסון האריך את חוזהו של סקולס, וזאת אחרי שגיגס, ואן דר סאר ונוויל, כבר חתמו. השלישייה המיתולוגית ניצחה בדרבי שלה בכוח, ובגאווה ששמורה לשחקנים ותיקים ואלופים מלידה. זו המשפחה של יונייטד, העוגן שלה לתנודות בסגל מדי עונה ולילדים שמקבלים את החולצה האדומה. מנגד, כחלק ממדיניותו של ונגר, רק לגאלאס הוארך החוזה אחרי גיל שלושים ביותר משנה. מנג'ר ארסנל, למרות גאונותו בזיהוי כישרונות, לא הצליח לטפח עמוד שדרה ותיק כזה שיזכיר לילדים איך לוקחים תואר (או לפחות: איך לא עושים במכנסיים בדרך אליו).

"אין לנו קשר משפחתי כמו בקבוצות אחרות", אמר הקפטן פברגאס לא מכבר. היהלום הקטלני אישש שמועות על דיסהרמוניה בחדר הלבשה, דבר המשליך במישרין על תלכיד הקבוצה, הלחימה אחד עבור השני ובמידה רבה על תפקוד ההגנה, זו שספגה שלישייה מוייגאן תוך 10 דקות. מבט על גארי נוויל מנשק את סקולס ממחיש את ההבדל. תמונה קשה לצפייה לגבר סטרייט, אבל חובתו של ונגר לצפות בה שוב ושוב, ולתת לה את הכותרת: להתראות נעורים, להתראות הכחשה.

לדינוזאורים שניצחו את הדרבי של מנצ'סטר רק בזכות הדי אן איי של יונייטד, יש יורש שגדל והתחנך תחת המנטור פרגוסון - ג'ונתן אוואנס. אשתקד ואן דר סאר שבר שיאים ושמר על רשת נקייה במשך 1,302 דקות, גם כי להולנדי המעופף היו אחלה שומרי ראש. וידיץ' ולצידו ג'וני אוואנס, שקיבל את הצ'אנס והוכיח לפרגי שיש על מי לסמוך. מול הסיטי, אוואנס המשיך ביכולתו הנפלאה כממלא מקום לפרדיננד ושוב השכיח אותו כאשר שיתף פעולה עם וידיץ' בצורה טלפתית. אדבאיור לא הורגש ואוואנס זכה ברוב העימותים מולו.

הבלם בן ה-22 בא לעבוד בשקט - הוא התחיל התקפות, ניקה כדורים שעברו בהגנת יונייטד, ראשו יירט את הגבהות של מנצ'סטר סיטי וגופו ציית כמו חייל ממושמע לקצינים הותיקים. אינסטינקטים חדים, טיימינג מדויק ואופי חזק הם הבסיס לבלמים, אולם בלמי העתיד חייבים גם לדעת לשחק כדורגל ולהניע את הכדור. אוואנס עושה זאת נהדר ולא פעם ההתקפות בשבת החלו ממנו. בדרבי אמוציונאלי, אוואנס הפגין רוח קרב השמורה לשדים אדומים אמיתיים, או כפי שהגדיר זאת פרגי בעצמו: "יש לו עתיד ביונייטד".

34 – נקודות צברה וולבס עד כה. נקודה יותר מעונת 2003-04, היחידה שלה בפרמיירליג. בעוד רבים התלהבו מברנלי וברמינגהאם, מיק מקארתי בנה את אלופת הצ'מפיונשיפ בצלמו ובדמותו – אפורה ואפקטיבית, אופי לוחמני, והגנה קשוחה. התיקו המאופס מול פולהאם, אמור להשאיר אותם בליגה.

23 – שערים כבש דארן בנט העונה. בתולדות הפרמיירליג, לא היה שחקן (זמין לנבחרת) שכבש יותר מ20 שערים ולא זומן למשחקי המונדיאל של אנגליה. "סטטיסטיקות הן כמו חצאיות מיני, מרמזות אך מסתירות את הדברים החשובים באמת" אמר פעם אבה סקובדאל,מנג'ר אברדין. ובכן, פרט לשער מול ברנלי, בנט כבש נגד כל הגדולות(!) והוכיח לקאפלו שמקומו במונדיאל.

מנצ'סטר יונייטד מאחרת את טוטנהאם, בקרב על האליפות, על ליגת האלופות ועל הטעם איתו ייצאו מהעונה הזו. המשחקים ביניהן תמיד אטרקטיביים ודרמטיים. למרות כל מה שנאמר עליה לעיל, לטוטנהאם יש עדיין מחסום פסיכולוגי מול פרגוסון. על מנת לנצל זאת, פרגי ושחקניו יצטרכו להכתיב את הקצב וכדאי שהוא יהיה בווליום נמוך. משמע, משחק איטי יותר, מסודר, רגוע, או בקיצור טקטי, כפי שהם יודעים. כי בראן אנד גאן, טוטנהאם יורה לכל הכיוונים. במקביל, התרנגולים יחזיקו אצבעות לארסנל, שתארח את מנצ'סטר סיטי, שנאבקת עם טוטנהאם על המקום הרביעי.