סופה במדבר

משהו שייכנס לראש

לדודו עזריה לא היו יותר מדי רגעים לזכור מהעונה האחרונה של הפועל באר שבע, עד שטברטקו קאלה עלה לנגוח כדור קרן

דודו עזריה
15/04/2010

מה היא אהדת כדורגל אם לא ספריה לא קיימת של קלטות וידאו שמאופסנות במוחנו. רובן מעלות אבק, משחקים על גבי משחקים, קלטות על גבי קלטות, עם רגעים שנשכחו ושכנראה לא נמצא אותם אף פעם, ולצידן כמה בונבוניירות בהן נצפה מידי פעם ונרגיש כמעט כמו שהרגשנו אז. כשהדברים התרחשו. לפני שנכנסו לארכיון המבולגן הזה. מהבחינה הזו, גם העונה הנוכחית לא שונה בהרבה, אפילו אם היא שחונה מהרגיל.

על הכדורגל של הפועל באר שבע העונה לא נתרפק כנראה בעוד עשור, גם לא בעוד חודשיים. היו לא מעט עונות כאלו בשנות ה-80 וה-90, למרות שקלטות הוידיאו המתפוררות מאז רומזות שברובן הכדורגל היה פחות משעמם והרבה פחות מקרי. וכי מה ייכנס לארכיון בקיץ הקרוב: קצת מהקהל המדהים שהגיע לבלומפילד, וקצת מהשער של אביתר אילוז מול מכבי תל אביב. חוץ מזה – למחזור. עד הדקה ה-94 במחזור האחרון.

יותר מזה: יום אחד, בעוד כמה שנים, כשראם יגדל וישאל למה אנחנו אוהבים כדורגל ומדוע 'הרעלתי את נפשו', יש סיכוי שאשלוף את קטע הוידיאו שבו קאלה כובש בנגיחה ואת התמונה שלו מהסלולרי, בה הוא עומד על כיסא ליד קאלה הענק. אזכיר לו גם שהוא היה שם ברגע ההוא בו. שוער רץ לנגוח קרן הוא חזיון נפוץ למדי בשנים האחרונות. ברוב המקרים זה מסתיים בריצה היסטרית שלו להגנה אחרי שלא הצליח להגיע לכדור, עניין חסר סיכוי כמעט כמו הוויכוחים של שחקנים עם שופט אחרי פנדל. חוסר הציפייה הוא ההופך רגעים כאלו לגדולים יותר. מהסוג שילוו אותנו שנים. באותו רגע אפשר היה לחשוב שחזרנו לשנות ה-80, באר שבע השיגה את הכרטיס לאירופה, עם עשרות אוהדים שמחכים בצרחות לאליל מחוץ למגרש. כאילו לא מדובר בקאלה וזו לא הפועל באר שבע מודל 2010.

כשמנו את השיקולים בעד הבאת זרים לישראלים, הבולט שבהם היה דוגמה ספורטיבית-מקצועית לשחקנים המקומיים. קאלה, ייאמר לזכותו, עומד בסטנדרט הזה בצורה מכובדת. למשחק הלא ממש חשוב עבורו מול עכו עלה קאלה עם זריקות, אחרי שכל השבוע התאמן כשחקן שדה. זה מה שמלמדים בקרואטיה, וזה מה שזר חייב לא לשכוח כשהוא מקבל חוזה בישראל. לא במקרה, בהתנהגות שלו הוא קצת מזכיר את ג'ובאני רוסו: ליצן מחוץ למגרש ופרפקציוניסט עליו. טוב או לא טוב, זו כבר שאלה אחרת.

בשנים האחרונות עברו בבאר שבע דמויות כאלו, לא להרבה היו את הרוע החיובי והגישה הנכונה כדי שילדי באר שבע ילמדו ממנה. ישראלים לא ממהרים לבוא ולשחק בבאר שבע, אז אולי צריך לזהות את הזרים האלה שעוברים אצלנו ולתת להם תפקיד במחלקת הנוער, שיעבירו משהו לילדים. לצד הרצון לראות את דור דוידי גדל להיות השוער הבא של הפועל באר שבע, יש רצון אחר לראות את קאלה ממשיך במועדון. איך זה מסתדר? קודם שסיפור ברקת יסתדר, אחרי זה גם הסוגיה הזו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully