תפור על בית"ר

כבר בקיץ שקדם לעונת 2000/2001, עת החל אלי גוטמן לאמן את בית"ר ירושלים, ראה המנהל הוותיק אברהם לוי את הנולד. הרעש והלחץ גרמו לו מהר מאוד להבין לאן נושבת הרוח. באחד האימונים בבית וגן, לוי שוחח עם האוהדים על גוטמן ואמר להם: "זה לא משנה מאמן טוב או לא, אין לו סיכוי כאן. עם כל האווירה וכל מה שמסביב, זה לא יסתדר בחיים. יש הרבה בלאגן וחוסר שקט וגם הקהל בונה ציפיות לראות לא פחות ממילאן על המגרש. אין סיכוי שזה יסתדר והכל יתפוצץ בסוף. אני מרגיש את זה".

מאז עברו רק תשע שנים, אבל נדמה שהרבה מאוד השתנה אצל אותו מאמן בונקריסט שאוהדי בית"ר גירשו מטדי: הקבוצה של גוטמן משחקת כדורגל בית"רי מסורתי סוחף, מחוררת רשתות ומרגשת את הצופים. יתרה מזו, גוטמן נראה היום כמו המאמן שהכי תפור על בית"ר: לא רק התקפי, אלא גם כזה שמסוגל להעמיד קבוצה גאה שלא מושפעת מתזוזות בהנהלה או רעשים מחוץ לקבוצה – תנאי עבודה בסיסיים לכל מאמן שמגיע לבית"ר. למעט אותם זיכרונות מפעם, אין שום סיבה שגוטמן לא יחזור לבית"ר בעוד שנה או בעוד שנתיים, ויביא איתו את הכדורגל המהפנט של הפועל תל אביב לאותו קהל שדרש את זה ממנו לפני עשר שנים. או שמא זה עדיין בלתי אפשרי?

לאיקס על גוטמן, שאין לו כל בסיס היום, יש רק סיבה אחת: הקהל. לאוהדי בית"ר אין שום סיבה לכעוס על גוטמן היום, אבל הם למדו לאהוב לשנוא אותו. הבוז לגוטמן הושרש ב-DNA החדש של המועדון. באותה עונה שחורה, לא מעט אוהדי בית"ר (ובטח שלא קומץ) מיררו לגוטמן את החיים לפני ואחרי אימונים. קומץ מהם הלך אפילו רחוק יותר במחאה שלו וחיכה לגוטמן בכל פינה אפשרית על מנת לגרש אותו. יוחאי הלוי היה אחד מאותם מארגנים של אינספור מחאות באותה תקופה. היום הוא אפילו קצת מתבייש בזה, אפילו מתחרט, אבל במקביל יודע שמה שהוא וחבריו עשו אז הפך לאבן יסוד (מטופשת) בהגדרה העצמית של דור האוהדים שבא אחריו, דור שלמד לשנוא את גוטמן מבלי באמת לדעת מה היה אז.

"אם יש משהו שאני מצטער עליו בחיים, זאת התקופה הזאת", אומר הלוי, "נסחפתי. אם אלי גוטמן קורא את זה עכשיו, שיידע שאני מבקש סליחה ומחילה על כל קללה או הסתה שגרמה לכל הבלגן. היום אני אבא לשני ילדים ומסתכל על זה ממקום אחר לגמרי. הבעיה היא שאנחנו התבגרנו והקומץ של אז יותר מיושב ושקול ויקבל בשמחה את גוטמן על הקווים, אבל הקומץ של היום חי את ה"מסורת" שגוטמן הוא אויב המועדון. למרות שעל הנייר אפשר לבצע את זה, מניסיון אני אומר שאין לזה סיכוי. יש לנו הרבה בעיות שצריך לפתור בקהל לפני שאפשר יהיה לבצע מהלך כזה. ברמת הקיצוניות של הקהל היום, לא תהיה סבלנות והשמיכה שלו תהיה קצרה מאוד ותבער מהר מאוד. אין לו סיכוי להצליח בבית"ר, אולי רק אחרי תהליך נורמלי שיבוא בעל בית חזק שיבנה מועדון ודרך. בדיוק כמו האפשרות ששחקן ערבי יבוא. עד אז קשה לראות את זה קורה, או יותר נכון מצליח".

כדי להבין כמה הלוי צודק, לפחות בהגדרתו את המסורת שקידשה את השנאה לגוטמן, יספיק לנו לספר כמה בבית"ר פחדו להתייחס לסוגיה שגלגלנו לפתחם. להזכירכם, לא מדובר בשחקן ערבי, לא עוסקים כאן ביוסי אבוקסיס, אלא בדמות שעברה במועדון – אחד מני רבים – שאוהדי בית"ר מתעקשים לשנוא, כמו יואב זיו, בואטנג או ג'ובאני רוסו. גם אחרי המהפך של גוטמן והפיכתו למאמן שקבוצתו שוברת שיאים של כדורגל התקפי, בבית"ר עדיין חששו להרגיז את הקומץ.

ז'אן טלסניקוב, ששיחק תחת גוטמן בבית"ר, דווקא לא חשש לפענח את החידה. "אם מתייחסים לצד המקצועי, אז תכל'ס מדובר במאמן שעושה עבודה מצוינת, ונכון וראוי לבית"ר שמאמן בקנה מידה הזה יהיה אצלה", אומר טלסניקוב. "לגבי איך זה יעבור, אין תעודת ביטוח. יש את ההיסטוריה שמשפיעה בירושלים, ומי שיביא אותו בחזרה לבית וגן יצטרך להתמודד איתה. הדעות בקהל של בית"ר חלוקות לא פעם, וגם כאן יהיו אוהדים שיתמכו ואוהדים שלא יוותרו לו, והדברים יימדדו גם בתוצאות וגם ברמת הסבלנות שהוא יוכל לקבל כאן. בשורה התחתונה, לא מדובר במישהו שאין אפשרות שיחזור לבית"ר. בסך הכל, אוהדי בית"ר מעריכים מאמנים שעובדים קשה עם הרבה כבוד למקצוע ומאוד רוצים אחד כזה אצלה. אם זה יעבוד? צריך לנסות".

איתי סומך היה שייך ב-2000/2001 לקבוצת אוהדים קטנה שנלחמה למען גוטמן, ללא הועיל. להבדיל מהמקללים של אז שהתרככו ומבינים שגוטמן לבית"ר זו אפשרות מצוינת, דווקא אלו שעמדו לצדו הרבה יותר סקפטיים. "מה שמוזר בכל המקרה עם גוטמן הוא שלמרות שנלחמתי כמעט עד הסוף שיישאר, זה שהצטרפתי לסלידה ממנו אחרי שהוא עזב. כשהחל לעלות הסירחון וצצו דברים חדשים שלא ידענו כשהוא היה, ראיתי בו דמות חסרת כבוד. באותה צורה, הדור הצעיר של האוהדים רץ כמו עדר אחרי אותה תדמית, ולמרות שתראה מה נהיה מגוטמן: מאמן גדול שמשפיע על הקבוצה בצורה אבסולוטית ופשוט מגדיל את כמות האוהדים של המועדון בצורה לא נורמלית. ההשפעה שלו על הפועל היא מאגית וכל אוהד בית"ר שרואה את זה מקנא, ואם לא היו קוראים לו גוטמן היו לוחצים על קורנפיין להחתים אותו. מבחינתי אין סימן שאלה על האפשרות שיחזור, כי אחרי ארקדי לא נשאר הרבה מהזהות של בית"ר. הכל יכול להתקבל, העיקר שיבוא מישהו עם כסף. אותו בעל בית יוכל להעביר הכל".

אפילו אברהם לוי יודע שהאיקס על גוטמן, בטח בהתחשב בצורת המשחק של הקבוצות שלו מאז שב מקפריסין, הוא לא כזה חריף שאי אפשר יהיה להסיר אותו. גם לה פמיליה לא יצליחו למנוע בעתיד מהלך מתבקש כזה. "אני לא מזלזל באף אוהד, אבל בכדורגל של היום שם המשחק הוא כסף ומי שיביא כסף יוכל לעשות מה שהוא רוצה וזה לא חדש בבית"ר", אומר אברהם לוי. "איך זה יעבור? זאת כבר שאלה אחרת. אני חושב שעשו יותר מדי מעונה אחת. אולי הקרבה לאבוקסיס היום מזיקה מעט לגוטמן בהתייחסות של אוהדי בית"ר אליו, אבל בית"ר חייבת לעשות מה שנכון לה מקצועית, והיום גם אוהדי בית"ר בטוחים שגוטמן מאמן מצוין, יסודי ומשקיע את הכל בכדורגל. אוהדי בית"ר מאוד מעריכים מאמנים כאלה ורוצים מאמן ללכת אחריו. אם תהיה אפשרות להחזיר אותו, לא צריך לייחס יותר מדי חשיבות למה יגיד חלק כזה או אחר בקהל אלא לעשות את מה שהכי טוב לבית"ר. למרות שזה מצחיק לחשוב על זה ובשמיעה ראשונה זה בעייתי, הכל פתוח".

הערב (21.00, ערוץ 2) גוטמן צפוי לתת לבית"ר סיבה נוספת להחזיר אותו אליה בבוא היום, ולספק לה את המאמן המושלם עבורה: גם התקפי וגם כזה שמוציא הרבה יותר מסך חלקי הקבוצה. מקורבים לגוטמן בטוחים שהוא יסכים, למרות הטראומה, לסגור מעגל בבית"ר, אם כי יש כאלה שדוחים מראש את הספקולציה הזו. "פששש... גוטמן חוזר לבית"ר? מצאו כבר את חברת הביטוח שתיקח את זה על עצמה? גוטמן מוכיח שהוא מאמן גדול ומה שהיה שם זאת פשוט עונה שחורה לכולם - למנהלים, למאמנים, לשחקנים ולאוהדים. היום בבית"ר ישמחו לאחד כמו גוטמן. אבל עזוב, למה שהוא יבוא לבית"ר, תראה כמה טוב לו, למה להרוס? אתה היית עוזב את ישראל ועובר לכווית? למה הוא צריך מלחמות? תן לו ליהנות. אני בטוח שרק מלשמוע על זה הוא מרגיש לא טוב".