מכבי חיפה מפחדת מהפועל תל אביב

את אחד מסיפורי העונה לא תמצאו בטבלת ליגת העל, אלא דווקא בטבלת הצופים המתחלקת לפי קבוצות (ראו לינק לעמוד הסטטיסטיקה של וואלה! ספורט). שם, תופתעו לגלות את הפועל תל אביב בראש הרשימה, כשהיא מקדימה את שלוש הקבוצות הגדולות יותר ממנה על הנייר בפער ניכר. למי שמכיר את הקהל של הפועל תל אביב, מדובר בנתון די מדהים. עד לפני כמה שנים, הפועל תל אביב נחשבה לקבוצה גדולה רק בגלל ההיסטוריה שלה. כמות האוהדים שלה נעה סביב הכמות שיש למכבי נתניה, מוגבלות שתמיד זעקה לעין כשהפועל תל אביב הגיעה לחצי גמר או גמר באצטדיון רמת גן. 13,000 צופים במשחק מול הפועל רמת גן, לפי האומדן הישן, זו כמות של משחק אליפות, לא של משחקי מיקום בטבלה.

לעומת הכמות שבאה לבלומפילד, בקושי 7,000 צופים הגיעו למשחק הרבה יותר גורלי בין מכבי תל אביב לבית"ר ירושלים. הסיבה לכך היא לא רק מחיר הכרטיס מול הפועל רמת גן – 30 שקלים, אלא משהו הרבה יותר עמוק, כפי שמלמדת הטבלה, כאמור. הפועל תל אביב מצליחה למכור את עצמה בשנים האחרונות כחוויה לכל המשפחה, אי שמנותק מהאלימות והברבריות הכלליים. זה לא אומר שזה נכון והתדמית המכובסת הזו תיסדק בשנייה שאלי טביב יירד לשבת על הספסל של אלי גוטמן, אבל מה לעשות שהאוהד הנייטרלי קונה אותה, מאמין לה והולך אחריה. אלו תהליכים שאמורים להטריד את יעקב שחר ואיציק קורנפיין. העובדה שמכבי חיפה ממוקמת רק במקום השלישי היא הוכחה נוספת לכך. כשמכבי חיפה הציעה לקהל האוהדים הנייטרלי חבילה כל אירופית, היא מילאה את אצטדיון רמת גן. עכשיו הקהל הזה נוהה אחרי הפועל תל אביב. 10,000 מנויים מלמדים שהתהליך הזה לא החל היום והוא לא ייעצר מחר.

ברגעים לחוצים כאלה, במכבי חיפה ודאי שואלים את עצמם: איפה טעינו? (חוץ מזה שלא נלחמנו מספיק נגד הקיזוז שהונהג בשעתו נגד גאידמק)? איך, אחרי עונה כל כך מוצלחת ויעילה, האליפות שהייתה כבר אמורה להיות שלנו, נמצאת בסכנה? הסיבה לכך היא לא רק אבי לוזון. הסיבה לכך נמצאת במשחק ההוא בקרית אליעזר, שמכבי חיפה אולי קצת מתכחשת אליו: ה-0:0 מול הפועל תל אביב. לאלופה הייתה אז הזדמנות להרוג את החיה שרודפת אחריה, אבל היא לא הצליחה ולא בטוח שגם האמינה. ניצחון כזה היה קובר את שאיפות האליפות של הפועל תל אביב באופן סופי והיה מקבע את העליונות של מכבי חיפה באופן מכריע. מכבי חיפה, אולי מפחד, אולי מחוסר ביטחון, חשבה שהיא תוכל לתת לחיה למות מבלי לעשות זאת בעצמה. בעוד שבועיים היא תצטרך לעשות זאת מול חיה הרבה יותר מפחידה (ולמעט בהגנה – גם יותר חזקה ממנה).

מאז אותו משחק, מכבי חיפה גם החלה להתעסק יותר מדי בקיזוז. תחילה אולי מתוך משחק תקשורתי מקובל של שאלות ותשובות, אבל לאט-לאט זה חלחל לתודעה של השחקנים והמערכת. במקום להניח לעניין ולקיים את חוקי המשחק המוזרים לכולם, מכבי חיפה פיתחה שד. לא מתאים למערכת כל כך משומנת לפתח שד ולא להגיב למציאות החדשה ראשונה לפני כולן. איך זה קורה ומה הקשר למשחק העונה ההוא שמצוין בפתיח. מאוד פשוט: מכבי חיפה מפחדת מהפועל תל אביב. בעונה שעברה היא הגיעה למשחק העונה והראתה לה מה ההבדל בין ילדים לגברים, אבל העונה היא לא בטוחה שהיא מסוגלת לשחזר את זה. הקיזוז רק מגדיל את הפרנויה.

ייתכן מאוד שזה מה שגרם לאלישע לוי להדגיש בסיום הדרבי החיפאי את סוגית המשחק מול הפועל תל אביב. בדרך כלל, כשהפועל תל אביב עולה לקרית אליעזר, היא הסיפור המרכזי. בטח בפלייאוף, בו היא חייבת לנצח בקרית אליעזר כדי לזכות באליפות. אלא שהפעם התיק הזה כבד באותה מידה למכבי חיפה, השד שמשגע אותה לא פחות מציק. גם במשחק העונה הזה, היא תהיה חייבת לנצח ולהראות קודם לעצמה שהיא הכי טובה בארץ. את מה שהיא לא סיימה אז, היא תהיה חייבת לסגור בעוד שבועיים. הבעיה היא שנראה שהיא מפחדת מהפועל תל אביב יותר משהפועל תל אביב מפחדת ממנה.

שיש אוהדים של בית"ר ששמחים לקבל את הפועל תל אביב בטדי במחזור האחרון

המחזור האחרון הציל מעט מהכבוד האבוד של אבי לוזון. הפלייאוף נראה בהחלט מסקרן, אבל בעיקר היה זה הדרבי החיפאי שלימד שמעיין המשחקים המעניינים בליגת העל עדיין לא יבש. כמות השערים עושה עם המשחק הזה עוול. האמוציות, היוקרה והמתח הצביעו על גרעין בריא של ספורט תחרותי ומסורתי. באצטדיון חדש, עם גב כלכלי חזק יותר לצד האדום של העיר, ריח הכדורגל הזה ידבר גם להרבה יותר אנשים. על אף עשרות משחקי פח, הפועל חיפה הצדיקה בדרבי הזה את שובה לליגת העל ולנוף הכדורגל שלנו.

לא ברור מה בית"ר מנסה להציל בעונה הזו. לקבוצה במצבה של בית"ר, מקום שלישי או רביעי בסיום העונה זו סמנטיקה בספרי ההיסטוריה הזניחים. השאלות החשובות יותר בנוגע לבית"ר הן בנוגע לעונה הבאה, שאיכותה ומהותה יגדירו טוב יותר מכל תוצאה את שנעשה בממלכת קורנפיין בעונה הזו.

אחת השאלות שבבית"ר לא מצליחים להכריע בהן היא את מי למכור. הרי חייבים למכור בסוף מישהו – יצחקי, ברוכיאן, ורד. אני מציע להתחיל בטוטו תמוז. אפשר היה לעשות את זה בינואר, כשהמניות של תמוז היו בעלייה ואפשר היה להוציא עליו סכום לא ריאלי מתמימים כמו מיטש גולדהאר, אבל גם בקיץ, עם מו"מ חכם, אפשר אולי לגרד עליו סכום סביר.

גם היום, עם מספר שערים נאה למדי, תמוז הוא שחקן זניח בבית"ר ובטח שלא משפיע. איכות המשחק שלו נותרה כשהייתה – חכמת המשחק עדיין טעונת שיפור, ואיתן המהירות, התנועה, הטכניקה, ולא פחות חשוב: הדומיננטיות. תמוז עדיין נראה כמו שכיר חרב והחיבור שלו לבית"ר הוא חלקי. מהרביעייה שבית"ר תניח על המדף, הפתרון הנכון יהיה למכור קודם את תמוז ולהשאיל את יצחקי לקבוצה באירופה. שזה אומר גם: אוי ליו"ר שיחתום על טופס המכירה של עידן ורד. זה יהיה הרבה יותר חמור מלחטוף אפילו עוד שביעייה ממכבי תל אביב.