עוד הוכחה שטייגר לא בן אדם

הפרסומת החדשה של נייקי (לינק מצורף) בכיכובו של טייגר וודס היא פרסומת מזעזעת, נצלנית, צינית וחזקה בצורה שאי אפשר לתאר, בדיוק מה שנייקי רצתה לעשות ולהשיג. וודס הוא איש מכירות יותר מדי דומיננטי מכדי שנייקי תוותר עליו בגלל בגידה באשתו. אז נייקי שמה אותו על המסך, בשחור לבן, חשוף, עם עיניים של פודל על סף בכי, ונתנה לאבא שלו להוכיח אותו. ציני? כן. צבוע (אם לוקחים בחשבון שארל וודס לא היה בדיוק מהסוג הנאמן לאשתו)? בטח. אבל מה אכפת לנייקי: אנשים מדברים על הפרסומת הזו בטירוף, וכשעשן הדיבורים ייעלם, האנשים יחזרו לקנות חולצות של טייגר וודס עם הסמל של נייקי. בשביל זה נייקי מוכנה ללכת רחוק מאוד, להעמיד את עצמה כאב הקואופורטיבי של טייגר ואז להשתמש בקולו של אביו המת כדי להוכיח את המתוודה.

נגד נייקי אין לי טענות. החלק הבעייתי הוא טייגר וודס. בשביל בן אדם שנלחם על חיי המשפחה שלו, הייתי מצפה שיגיד לנייקי שאבא שלו הוא מחוץ לתחום, שאולי עדיין מוקדם, בטח בשביל שימוש ציני שכזה. ההסכמה של וודס, שיתוף הפעולה המלא שלו, מוכיח לי שאכן לא מדובר בבן אנוש רגיל אלא בעוד מוצר של נייקי. היכולת שלו לבודד את העבר ולשחק כפי ששיחק בסיבוב הראשון המאסטרס היא עוד הוכחה לויכוח לגבי האנושיות של טייגר.

כדי שלא יווצר הרושם הנכון שאני רק מתלונן, הנה פרסומת אלטרנטיבית: כל כותרות הניו יורק פוסט--שייחד יותר עמודי שער לוודס מאשר לאירועי ה-11 בספטמבר - אחת אחרי השנייה, בום, בום, בום ואחרי שלושים שניות, חושך, והסמל של נייקי ו"רק אל תעשו את זה". אם יש לכם רעיונות אלטרנטיביים לפרסומת, אני אשמח לפרסם אותן בבלוג שלי.

והקריאה לשבת היא הכתבה עם הכותרת המעניינת מלפני יומיים באתר של ספורטס אילוסטרייטד: "מה באמת קרה בלילה שבו טייגר ריסק את המכונית שלו"