גרמנים לא טיפוסיים

יש חיים טיפוסיים אחרי באיירן, אבל לא חיים קלים. בבוקר השמש יצאה ממחבוא ארבעת החודשים שלה, העננים התנפצו לכל עבר וכיוון שהילדה בחופשת פסחא, הלכתי לשתות קפה וקרואסון עם הילדה. קנינו קרואסון חמאה ואחד עם שוקולד ואמרתי למוכרת, גרמנית טיפוסית, שאני רוצה קפה מיוחד: דאבל אספרסו, עם מים חמים, קצת חלב קר ובלי טיפת קצף, מה שישראלים טיפוסיים מכנים "אפסייד דאון". חזרתי על ההזמנה שלוש פעמים ובסוף הפעם השלישית גם הזכרתי שאני רוצה את הכל בתוך כוס מזכוכית, מה שבכלל גרם למוכרת לקצר מערכות. אחרי רבע שעה היא הוציאה החוצה שני קרואסונים, כד חלב קר, כד מים חמים, ושתי מנות אספרסו בספל מחרסינה.

ישבנו ליד איטלקי טיפוסי ששתה אספרסו במהירות ודיבר בקול רם בטלפון הנייד ועוד בחורה שנעצה בי עיניים למרות, או אולי בגלל שהייתי עם הילדה. כשהיא הרימה את המגזין שקראה חששותיי התאמתו: צרפתייה טיפוסית.

האמת, היה קושי לא טיפוסי בלהוריד את האספרסו במורד הגרון, במיוחד כשכל הנוכחים בקפה הגרמני הטיפוסי ברחוב ברלינאי טיפוסי הרימו את העיתון שהיה מחובר ליתד עץ דק, ומכל הכותרות זעקה אלי התמונה הלא טיפוסית של הולנדי בשורות הגרמנים. כדי לדכא את התיאבון שלי התחלתי גם לקרוא קצת את מדורי הספורט ששיבחו והיללו והרעיפו בשמאלציות גרמנית טיפוסית את באיירן.

הבחור שלידי, מזרח גרמני טיפוסי, האזין בחשאיות לכל שיחות הטלפון שניהלתי ושאל בהיפותטיות טיפוסית אם אני אוהד כדורגל. אמרתי לו שכן. אמר לי שזו קבוצה גרמנית טיפוסית, עם חוזק מנטלי, עם יכולת לגרום ליריב לשלם על חצי טעות טקטית או מנטלית, שלא נכנעת עד הסוף. אמר, ופרשני העיתונים חיזקו את דבריו, שהיכולת והתוצאות האחרונות של באיירן הן מקור לאופטימיות גדולה עבור אוהדי הנבחרת הלאומית הגרמנית לפני אליפות העולם.

חשבתי על אב הטיפוס של מה שהוא מדבר עליו. הנבחרת ההיא של 1990, שהענישה ונלחמה ולא נכנעה וגם קצת רימתה. מצטער, אמרתי לו, תסתכל על הכישרון ועל הלב של באיירן. אם יש נבחרת אחת שצריכה לשאוב עידוד מהיכולת והתוצאות, הכישרון והלב של באיירן, זו רק הנבחרת ההולנדית.