"אהיה מנג'ר נבחרת ישראל"

"לפני שאגע בנקודה הזאת, בתמונה שכולם זוכרים, אני חייב לציין שהעונה הזאת חישלה אותי מאוד. לשרוד עונה אחת בהפועל באר שבע, זה כמו לשרוד עשר שנים בקבוצה אחרת. היו שם בעיות של אגו, הייתי אז ילד צעיר והיו הרבה קשיים בדרך. שחקנים בקבוצה לא הסכימו שייכנס ילד צעיר שייקח מהם את תשומת הלב, היו הרבה רגעים לא קלים. היה לי אופי חזק, לא נתתי לאנשים לדרוך עליי. זה גם מה שחישל אותי להמשך הקריירה. בהמשך העונה הלכתי והשתפרתי, הצגתי יכולת טובה, אבל לרוע המזל זה לא הספיק. אחד הרגעים היותר עצובים, מבחינתי, אבל היותר משמעותיים בקריירה שלי, היה כשנכנסתי לתודעה של ציבור אוהדי הכדורגל בישראל. כולם זכרו את התמונות בסיום, של הילד שממרר בבכי. זה היה רגע עצוב מאוד, רגע שהיה לי קשה להתאושש ממנו. עונה ראשונה, כילד צעיר, לרדת ליגה? לקח לי כמה שבועות לחשוב מה יהיה עם הקריירה שלי. אבל מעז יצא מתוק, עברתי למכבי חיפה. עד היום אנשים נזכרים בתמונות האלה. יש לי אפילו קוריוז. לא מזמן התארחו במשחק של ליברפול חבורת שוטרים מאזור הדרום. אחד מהם הוא השוטר שהרים אותי על הכתפיים. כשנפגשנו, הרגשתי שסגרתי מעגל".

"ההצלחה בטורניר עשתה משהו בישראל. סוף סוף נבחרת מצליחה באירופה. אמנם נבחרת של גיל 16, אבל עדיין, מקום שלישי ולא היינו רחוקים מהגמר אחרי המשחק מול צרפת. כל המדינה עקבה והחזיקה אצבעות, ולשמחתי הייתי אחד השחקנים היותר בולטים בטורניר, עם לא מעט שערים ובישולים. בסופו של דבר, זה מה שפתח לי את הדלת לאירופה, להצעה מאייאקס. ככה נוצרה לי הכרה עם הקהל, לאהדה הגדולה שקיבלתי ואני מודה לה כל יום. כולם עקבו אחריי בטורניר הזה. מי הכיר אותי לפני כן? כולם התעסקו עם הכוכבים הגדולים באמת, כמו מייקל אואן שהפך להיות עם הזמן אחד החלוצים הכי טובים באירופה. רק אחרי כמה שנים, אני קולט פתאום נגד מי שיחקתי. לשמחתי הגעתי לליגה הזאת, לרמה שבה הוא משחק.

מאז, מייקל עבר לא מעט פציעות שפגעו בו ועצרו אותו, אבל הוא עשה קריירה גדולה. אני לא רוצה להשוות בינינו, אבל אני שמח במה שעשיתי. אני זוכר היטב את הטורניר הזה, שבין היתר הביא אותי לאן שאני היום. הרגע שהכי זכור בעיניי, רגע שלעולם לא אשכח, הוא הזלזול של הגרמנים ברבע הגמר. הייתה להם שחצנות כל כך גדולה, שהם עלו לחימום עם כוס תה ביד. אחרי חמש דקות זה נראה היה כאילו באמת יש להם במה לזלזל. הם הובילו 0:2, אבל הצלחנו להשוות, כבשנו שער זהב והעפלנו לחצי הגמר. היית צריך לראות אותם מזילים דמעות. זה היה תענוג. אחרי שהשפילו אותי, אחרי שזלזלו בנו, הם נשארו עם דמעות בעיניים. זאת הייתה חוויה".

"אחד הרגעים הכי חשובים בקריירה שלי, אחד הרגעים הנכונים בקריירה שלי. זאת ההחלטה הכי נכונה שיכולתי לקחת, כזאת שאני מאושר ושלם איתה עד הסוף. חזרתי כדי להיות עם חברה שלי, אשתי הנוכחית. מבחינתי, החיים מאותו רגע הפכו למאושרים. ידעתי שמהרגע הזה אנחנו יכולים לקבל החלטות ביחד. באותה תקופה כולם האמינו שאם אחזור לארץ, אני לא אצליח. אבל אני האמנתי בעצמי, ידעתי שאחזיר לכל העיתונאים, אמרתי שבטוח עוד יהיו לי הזדמנויות להגיע לחו"ל. בישראל, התקשורת עושה הכל מהר. משבחת מהר, קוטלת מהר. לא הוכחתי להם שום דבר, ההוכחה הייתה לעצמי. להוכיח שאני מסוגל להגשים את השאיפות שלי, להצליח בכל מקום שבו אדרוך. עשיתי צעד נכון כשחזרתי לארץ וחתמתי במכבי חיפה. היום אני מאושר מכך. כל שחקן חולם להגיע לטופ. זאת השנה השמינית שאני בטופ".

"כל הקריירה שלי נבנתה בהדרגה, שלב ועוד שלב. העלייה הייתה איטית, אבל מסודרת. כל צעד נבחן מראש. המעבר לחיפה, מקבוצה קטנה כמו באר שבע לקבוצה הכי גדולה בארץ, תרם המון לביטחון שלי. שיפרתי דברים, הוכחתי לעצמי שאני יכול להיות שחקן לגיטימי בקבוצה מובילה. אמרו עליי שאני לא מסוגל, שלא השארתי את באר שבע בליגה. סטטיסטית, התוצאות שלי בחיפה היו טובות, אבל בהתחלה פחות הצלחנו מבחינה קבוצתית. רק בעונה השלישית שלי הפכתי משחקן לגיטימי לשחקן מוביל. הוכחתי שאני יכול לעזור לחיפה להביא אליפות ולהיבחר לשחקן העונה. זה היה עוד שלב משמעותי בקריירה. בשלב הזה התחשלתי לקראת המעבר לחו"ל. שים לב, כל מעבר בא בזמן, רק אחרי שהייתי בשל.

"אחרי שירדתי ליגה עם באר שבע הפכתי לשחקן מבוקש. היו מגעים עם הפועל פתח תקוה וכמעט חתמתי שם בגלל גיורא שפיגל. ברגע האחרון הלכתי לחיפה. זה היה הדבר הכי נכון. בשלב הזה הייתי צריך להוכיח שאני מסוגל להוביל. עד שלא לקחתי אליפות, כתבו שבניון לא מסוגל. בשנתיים האחרונות שלי שם, לשמחתי, הבאתי אליפות והייתי חלק חשוב בקבוצה. הוכחתי שאני מסוגל להוביל. עכשיו כולם כותבים שאני לא מסוגל להוביל את הנבחרת לטורניר גדול. לא נשאר לי עוד הרבה זמן. בכל מקרה אהיה שלם עם עצמי. תרמתי לנבחרת מבחינת שערים ובישולים ועזרה לשחקנים צעירים. אף אחד לא ייקח את זה ממני. כולם רואים שמסי הוא הכי גדול בעולם, גם אם הוא לא ייקח את גביע העולם עם ארגנטינה. הוא ברמה של מראדונה. נבחרת לא בנויה על שחקן אחד. אנשים לא מבינים את זה. כריסטיאנו רונאלדו עדיין לא זכה עם פורטוגל, עדיין מעבירים ביקורת על מסי, אבל אי אפשר להוביל את הנבחרת לבד".

"הסיפור שיצא לתקשורת מעולם לא היה נכון. הגיע הזמן לספר את הגרסה שלי. באותו משחק, ביקשתי לצאת אחרי שהייתי חולה. שיחקתי עם 40 מעלות חום. לא הרגשתי טוב לפני המשחק ולכן גם ביקשתי לצאת. אלי כהן סירב, הוא ביקש שאשאר במגרש. בהארכה, הוא שוב פנה אליי ושאל אם אוכל להחזיק עוד כמה דקות. אמרתי לו שאנסה ואסמן לספסל אם להוציא אותי או לא. באחת ההתקפות הייתי בריצה לצד השני, שאלו אותי איך אני מרגיש וסימנתי עם האגודל שהכל בסדר. באותה התקפה הכדור יצא החוצה והונף שלט לחילוף, עם המספר 15. סימנתי עם היד שאני בסדר, הרי כמה שניות לפני הודעתי שהכל טוב. אני זה שביקשתי לצאת לפני, אני זה שביקשתי לבטל. חשבתי שלא הספיקו להגיד לאלי כהן ולשופט הרביעי וסימנתי לא, שאני בסדר ולא רוצה לצאת. אריק בנאדו לא הבין מה קורה, הוא קפץ עלי, אז דחפתי אותו. לא הייתי צריך להשתמש בידיים כדי להודיע שאני בסדר, אלא ללכת לאלי ולדבר. ההוכחה היא שכמה שניות אחרי עברתי ליד הספסל ואלי כהן שאל: 'אתה בסדר, יכול להמשיך?'. הבהרתי שכן והוא אמר: 'אין בעיה, תמשיך עד הסוף'.

"כשהמשחק נגמר, יענקל'ה שחר קרא לי לשיחה, הסברתי לו מה קרה ובלי שנפגשתי עם אלי כהן, עוד לפני שבכלל נוצר מצב שיכולתי לתאם גרסאות, הוא קרא למאמן. אלי כהן הסביר לו ושחר אמר שמבחינתו הכל בסדר ושאין שום סיפור. הבעיה היא שהתקשורת לחצה על אלי כהן, הוא הושפע מאוד ואחרי שלושה ימים שינה את הגרסה. הוא נכנס ללחץ, הוציא דברים החוצה שעד היום אני לא מבין מאיפה הוא הביא אותם. הוא שילם על זה בסוף. חבל, כי זה לא היה צריך לקרות. גם היום, אחרי שנים, אני אומר שאני זה שביקשתי לצאת. אני לא אחד שמשקר".

"לאברהם לא היה מה לתקן בי מבחינת בעיות משמעת. מלבד נושא החילוף, לא היה לי שום עימות עם מאמן. בשנתיים הראשונות הבקעתי 16 שערים, היכולת הייתה טובה, אבל לא זכינו עד גרנט. הקרדיט מגיע לאברהם משום שהוא נתן לכולנו שקט. זה תרם להצלחה שלי. למדנו להכיר אחד את השני והיחסים בינינו היו טובים מאוד. עד היום אנחנו מדברים כל כמה ימים. מאוחר יותר שיחקתי אצלו בנבחרת. עד היום אני יורד עליו כי הוא לא נתן לי מספיק קרדיט בקמפיין הראשון. הוא הושיב אותי בצד, מה שלא היה צריך לעשות".

"והכל בגלל שרציתי לכבד את יום כיפור. איך שהתחילה העונה בסנטאנדר, פתחתי במשחק הראשון מול ויאדוליד. פתחתי ונבחרתי לאיש המשחק, אבל הפסדנו. משחק אחרי, שבוע אחרי, נפל משחק בדיוק על יום כיפור. לא שיחקתי והקבוצה השיגה ניצחון נאה בחוץ, על אלאבס. מכאן המאמן המשיך באותו הרכב מנצח. הקבוצה הזאת הפתיעה קבוצות כמו לה קורוניה וריאל. זה שלב חשוב בקריירה שלי. עשיתי סוויץ' והייתי מוכן להיות שחקן ספסל. הייתה לי הרבה סבלנות, גם בווסטהאם ובליברפול עברתי תהליך דומה של שחקן שמגיע מקבוצה קטנה יותר ולוקח לו זמן להתבשל. גם שם ששה או שבעה משחקים על הספסל לא שברו אותי. מה שלא הורג, מחשל. בכל מקום שהלכתי הייתה לי את הסבלנות. במשך הזמן, הפכתי לאחד השחקנים המובילים בקבוצה.

"יש רגעים שלא שוכחים, כמו הרגעים בהם הבקעתי מול ריאל מדריד. יש שער אחד שזכור לי יותר מכולם. הפסדנו בברנבאו 3:1, אבל אחרי רבע שעה הבקעתי בסיבוב, עם רגל שמאל. זה היה דבר מיוחד, להבקיע מול ריאל עם זידאן הגדול וכל הכוכבים שלה שער יתרון. יש שערים שאתה זוכר תמיד, וזה אחד מהם. לשמחתי הצלחתי להבקיע מולם עוד פעמיים".

"זאת נקודה מרכזית מאוד. כולם דיברו עליי באותה תקופה, אמרו שהליגה הספרדית יותר מתאימה לי, אמרו עליי שאני צנום מדי לאנגליה. אבל כמו שכבר הספיקו להכיר אותי, כשאני לוקח החלטה אני תמיד שלם איתה. האמנתי בעצמי, שאני מסוגל להשתפר ולשדרג את עצמי. הפתיחה בליגה האנגלית לא הייתה קלה. אגלה סוד קטן. בחודשיים הראשונים האוויר נגמר לי אחרי 50 או 60 דקות, הקצב היה מטורף לעומת ספרד. אבל עבדתי קשה, הוכחתי את עצמי למרות שהרבה אנשים פקפקו. כביכול, הצטייר רושם כאילו אני שחקן עם כישרון, לא שחקן של עבודה קשה. אנשים לא שמו לב, תמיד עבדתי קשה. בווסטהאם בניתי את עצמי מבחינת כושר, מוסר עבודה יותר גבוה, איך לרוץ 90 דקות ולעבוד בהגנה, והיום אני נהנה מזה. אני רוצה לסיים את הקריירה בליגה האנגלית.

"עד היום אני זוכר לליברפול איך הם לקחו לי את החלום מהידיים. איך בגמר הגביע עם ווסטהאם, ב-2006, הפסדנו להם באיצטדיון המילניום בקארדיף והתואר נשמט לי מהידיים. הפכתי לאחד השחקנים החשובים באותה תקופה. גמר הגביע היה אחד הרגעים המדהימים שלי שם. המשחק הזה גרם ליותר תשומת לב, גם בכדורגל האנגלי שמו יותר לב אליי. המשחק הזה בנה אותי, עוד צעד ועוד צעד בדרך לליברפול".

"המעבר הזה הזכיר לי משהו מהעבר, איך עברתי מקבוצה קטנה לגדולה בישראל, מבאר שבע למכבי חיפה. הפעם זה היה באנגליה, כשהגעתי, לא ציפיתי ליחס אחר. כולם תהו למה אני הולך לשחק שם, אנשים אמרו שאחרי שנה על הספסל אחזור. אבל תמיד האמנתי בעצמי, ידעתי שהגעתי על תקן שחקן סגל, אבל האמנתי שאני מסוגל ליותר. לשמחתי הפכתי לשחקן משמעותי. לא חשבתי שאכבוש כמות כזו. עוד מעט אני מסיים עונה שלישית, מבחינתי זאת ההצלחה הכי גדולה. עצם העובדה שאני נמצא שלוש שנים במועדון הזה ומחזיק מעמד ברמה הזאת, זה הישג גדול עבורי. ברוך השם.

"יש רגעים שלא אשכח. השער הראשון תמיד מיוחד, לא אשכח את המשחק נגד רדינג בגביע. השלושער שלי בליגת האלופות היה חוויה מדהימה. אמרתי לעצמי 'אני רק רוצה לשחק טוב, אם בטעות אכניס איזה גול...'. פתאום, בום בום בום! תוך 25 דקות, שלושער! בתקשורת הישראלית ההד היה מדהים. זה עוד אחד מהרגעים שבנו אותי. גם הצמד נגד ארסנל ב-4:4 המפורסם היה מיוחד, אבל היה רגע אחד שהוא המשמעותי מכולם. השער שגרם לקהל של ליברפול להאמין בי, השער מול ריאל מדריד בברנבאו. השער הזה גם נתן לי הרבה ביטחון, כי ארבעת החודשים הבאים היו הטובים בקריירה שלי, עם רצף שערים ובישולים ופתאום הפכתי לשחקן הרכב. כל הקהל פירגן, התקשורת האנגלית תהתה איך לא פתחתי קודם. אין ספק, זה הרגע הגדול שלי שם".

"סרט הקפטן זה דבר שכל שחקן חולם עליו. לצערי לא הצלחנו להעפיל עדיין לטורניר גדול, אבל כמו שאמרתי קודם, גם אם זה לא יקרה לא יכולים לקחת ממני את מה שתרמתי לנבחרת. זה מאכזב כמו הרבה קמפיינים קודמים, כי הנבחרות בבית המוקדם הפעם היו באמת פחות טובות. נכשלנו. לא הצלחנו וכולם אשמים. מהצוות המקצועי ועד אחרון השחקנים. אף אחד לא עשה מספיק, או לא הצליח לעשות מספיק. לא הגיע לנו לעלות. על פרשת החילוף עם קשטן אני מעדיף לא לדבר. בגלל שאני מכבד את קשטן, עדיף שלא אפרט מה קרה שם באמת.

"נשארו לי עוד כמה דברים לעשות בחו"ל, אני רוצה תואר בליברפול, אבל יש לי עוד חלום: להוביל את הנבחרת לטורניר גדול. בקמפיין הקרוב יש לנו סיכוי, אבל אנחנו צריכים להשתפר, לעבוד יותר קשה. יש לנו המון שחקנים מוכשרים, אם הצעירים יעלו מדרגה ולא יפחדו, אולי נהווה גורם משמעותי בבית הזה. כמובן שאנחנו לא פייבוריטים לעלות, צריך להיות ריאליים. קרואטיה ויוון חזקות יותר. אם נעשה את זה, אוכל לפרוש בשקט, אהיה שלם עם עצמי כי פרשתי ועשיתי הכל. ואז, אז אולי אוביל שוב את הנבחרת לטורניר גדול. הפעם כמנג'ר. אהיה מנג'ר נבחרת ישראל".

סייע בהעלאת הכתבה לרשת: איציק יצחקי