שאלה של אימון

פיני גרשון אמר השבוע משפט מדהים בראיון לתכנית יציע העיתונות. "אם אני הייתי מאמן את הקבוצות האחרות בליגה, הפערים בטבלה לא היו כאלה", רמז מי שלקח את האליפות ממכבי תל אביב ב-1993 לאחת הסיבות המרכזיות לחוסר התחרותיות בליגת העל בכדורסל. אלא שבעוד הסיבות למצוקה בענף הכדורסל מגוונות הרבה יותר, אותו משפט של גרשון אומר הרבה יותר על המצוקה בענף הכדורגל ועל מיעוט הקבוצות שמצליחות לספק תחרות למכבי חיפה והפועל תל אביב.

דווקא בבוקר ההפסד השלישי של מכבי חיפה, הדברים מקבלים משנה תוקף. שוב ראינו מה מערך מעט מסודר וקבוצה קצת מאורגנת יכולים לעולל לאלופת המדינה. הבעיה היא שזה היוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל. הכלל הוא שלומי דורה והפועל חיפה ושאר הקבוצות שסובלות מרמת אימון מחרידה. זו אותה רמת אימון שבאה לידי ביטוי החל מהרזומה של המאמנים שמקבלים היום קבוצות בליגה הראשונה, דרך האופן שבו הם מעמידים את הקבוצות שלהם על המגרש וכלה בגישה והדרישה שלהם מהשחקנים כאשר מתייצבת מולם קבוצה רצינית.

את הפערים בליגת העל אסור לשייך רק לרמת התקציבים, אלא גם לרמת המאמנים שאמורים לצמצם אותם. פעם עבדו בקבוצות הקרויות קטנות פורצי דרך כמו אברהם גרנט, שלמה שרף ודרור קשטן, מאמנים שאת ההכרה שלהם קיבלו קודם כל דרך מחיקת פערי התקציב והגישה כשעברו בהפועל פתח תקוה, בני יהודה, הפועל כפר סבא והפועל לוד. פעם הקבוצות הקטנות גידלו פיגורות על הקווים, השקיעו במאמנים ולא מיהרו לתת את המפתחות למאמן זול שעלותו לא פוגעת בתקציב השחקנים ומעמדו הוא בין זמני למקרי. הבשורה המעודדת היא שיותר גרוע מהעונה הלא תחרותית הזו כבר לא יכול להיות. הבשורה הפחות מעודדת היא שעדיין לא נראה באופק מאמן שגדל כדי לשבור את השגרה המאיימת.

סך הכל, מניין היתרונות ומניין החסרונות של לואיס פרננדז עם כניסתו לתפקיד מאמן נבחרת ישראל הוא כמעט זהה. אפשר להיות אופטימיים ופסימיים, הכל תלוי באיזה צד אתם, אלא שגם אנשים כמוני, שבטוחים שמה שפרננדז שכח גם גאונים כמו שגיא כהן לא יידעו בעוד 20 שנה, מתקשים להתעלם משתי בעיות פוטנציאליות: פרננדז מגיע חלש לתפקיד השני שלו בכדורגל הישראלי. אם לבית"ר של גאידמק הוא בא בתור המאמן המבוקש, הנערץ, זה שאף אחד לא האמין עד הרגע האחרון שייקח את התפקיד, עכשיו פרננדז חוזר לישראל בתור ברירת מחדל. הוא המועמד האחרון ברשימה, הפשרה שהייתה נוחה לכולם, וזו בעיה בכל קבוצת כדורגל. השחקנים מודעים לזה, הפרשנים נזכרים בזה והכוח שלך לשנות ולהשפיע קטן באופן משמעותי. פרננדז הוא מאמן שחייב כוח, שמתבסס לא מעט על הכריזמה שלו על המערכת שמוכנה לסבול את השטויות שלו כדי לקלוט את הידע שהוא מקנה. בנבחרת הוא מתחיל קצת מאחורי קו הזינוק הרגיל של מאמן נבחרת רגיל.

דבר נוסף שמראה שפרננדז פחות תלוי בעצמו הוא נושא הכושר הגופני. פרננדז הותיר כאן טעם של עוד מהתקופה שלו בית"ר, לא מעט בהסתמך על הכושר הגופני הגבוה שתכנן עבור שחקני הקבוצה. הפעם, בנבחרת, נושא הכושר הגופני יהיה מחוץ לתחום השפעתו. כמו ששחקני הליגה מאומנים העונה ובהתאם לכושר הגופני שהם מגלים לאורך המחזורים, לפרננדז יש בהחלט ממה לדאוג. רוב קבוצות הליגה משחקות בהילוך איטי כי הן מתאמנות בהילוך איטי ורצות בהילוך איטי באימונים. כיצד פרננדז יצליח ליישם את המשחק המהיר שלו בהתבסס על ליגה כזו? זו שאלה שצריכה להטריד גם את אבי לוזון.

שבעונה בינונית ויכולת לא יציבה, ברק יצחקי שווה בשלב כזה של העונה 15 שערים

ליגת ה-16, מהמעט שייאמר להגנתה, מציעה חשיפה והזדמנות ללא מעט כישרונות מבולבלים. שחקנים כמו איתי שכטר הפכו למלכים שלה וטיפוסים כמו ערן לוי מוצאים מעמד מכובד למדי בקרבה. כל זה רק הופך את הסיפור של עדן בן בסט לעצוב יותר. מדובר בשחקן שהעונה היה חייב להפוך לחלוץ דומיננטי בליגה, אבל מי שזומן בצעירותו לנבחרת אירופה ונחשב לאחת מהבטחות העתיד, נותר כמו שהוא: צנום מדי, לא בנוי נכון, בטוח מדי בכישרון שלו ולא עובד מספיק כדי להצדיק את מה שאמרו עליו פעם. לא צריך היה להביט בהחמצות של בן בסט מול הפועל תל אביב כדי לתהות על גרף ההתקדמות המדאיג שלו. מספיק להתבונן במבנה הגוף שלו כדי לקלוט עד כמה הוא לא מבין מה קורה איתו ולאן הקריירה שלו הולכת. פעם הפועל תל אביב הימרה עליו ושאלה אותו על סמך אותה הבטחה, אבל במשחק מולה הוא רק הוכיח לה כמה היא לא טעתה לגביו כשוויתרה עליו לבסוף.

מכבי חיפה – הפועל פתח תקווה

1. התגובות שיצאו ממכבי חיפה בעקבות ההפסד הלגיטימי לבני סכנין מלמדות על לחץ אמיתי. מכבי חיפה כבר הפסידה, מכבי חיפה כבר שיחקה לא טוב העונה, מכבי חיפה כבר הגיעה אפאטית למשחקים וחשבה שהניצחון מונח מראש בכיס שלה, אבל אף פעם לא יצאה כזו כמות של מוגלה מחדרי הקבוצה. כשקבוצה לא מרגישה חזקה יותר, שחקניה מתחילים לחפש אשמים. מדובר בתגובה פסיכולוגית מוכרת לשחקן הישראלי המצוי, אלא שבמקרה הזה היא מלמדת לא מעט על קבוצה שנראתה עד לא מזמן בלתי פגיעה ובלתי חדירה. מתברר ששחקני מכבי חיפה כבר לא לגמרי מרגישים ככה במחזורים האחרונים, והפסד אחד הוציא את כל המצוקה החוצה. מדובר במצוקה רצינית ראשונה של מכבי חיפה העונה, המשבר הראשון שמגיע בשלב מאוד-מאוד מאוחר, אחרי עונה מאוד-מאוד ארוכה, ללא פגרה וללא פנצ'רים שמאטים את הקצב. האם הפועל תל אביב מסוגלת להגדיל את המצוקה הזו ולא למעוד כמעט עד סוף העונה? בעיקרון כן, הבעיה שנדמה שהפועל תל אביב עייפה כמעט כמו מכבי חיפה.

2. עם או בלי קשר, להפועל תל אביב שווה לבחון את המצוקה של מכבי חיפה לא רק בטווח של העונה הנוכחית, אלא גם לעונה הבאה. קשה לראות, עם כל ההערכה להישגי מכבי חיפה בשנתיים האחרונות, את הקבוצה הזו לוקחת אליפות שלישית ברציפות. אליפות שלישית ברציפות היא בעיקר פועל יוצא של שני דברים: או קבוצה יוצאת דופן בעוצמתה או ליגה יוצאת דופן ברפיסותה. התנאי הראשון לא תקף לגבי מי שהדברים אמורים לגביו.

הפועל תל אביב חייבת להתכונן לעונה הבאה כבר מעכשיו ולנסות לאבד כמה שפחות ברגים חשובים, כי העונה הבאה תהיה תלויה בה לא פחות ממכבי חיפה. יש הבדל גדול בין לזכות באליפות שנייה ברציפות לאליפות שלישית. לאליפות השנייה אתה מגיע הרבה יותר בטוח ורגוע אחרי חבלי הלידה של הראשונה. לאליפות השלישית אתה מגיע הרבה יותר שבע ומסופק אחרי השיאים שלא האמנת שתשיג בשנייה.

מכבי חיפה הנוכחית, שגם ככה הולכת לאבד לא מעט שחקנים, לא נראית כמו קבוצה חזקה מספיק כדי לזכות שוב בתואר. לא מן הנמנע שחיפה תנסה להתחזק ולשנות מעט את הקונספציה שעבדה בשנתיים האחרונות, אבל שינויים וחיזוקים מחייבים זמן התאקלמות. אם הליגה תעמיד בפניה משוכה גבוהה מהרגיל, לא בטוח שהיא לא תיכנע הפעם. הפועל תל אביב של העונה הבאה, אם תגיע הפעם מוכנה בזמן, יכולה להיות המשוכה שתפיל את מכבי חיפה ותזכה באליפות. באיחור של עונה אמנם, אבל הערך של אותה אליפות במבחן ההיסטוריה של הפועל תל אביב, כקבוצה שממעטת לזכות בתארים, יהיה זהה.