הקשר הערבי של בית"ר

אני יודע. אני יודע שיש דברים חשובים יותר לכתוב עליהם, כמו סוף השבוע הראשון של טורניר מכללות מופתי או הניצחון של מנצ'סטר יונייטד (והתרועות לבלקבורן), שלא לדבר על שובה להכרה של היבשת האמריקאית והעובדת הזרה של מירי בוהדנה, אבל אינני יכול לשתוק עוד. פרח הקץ על סבלנותי.

במשך שנים סבלנו מנחת ידה של תקשורת שמאלנית, אדומה, הסתדרותית ומאוחדת, תקשורת שוורית שרואה אדום ומתנעמת. במשך שנים קפאנו בקור, חלטנו ראשנו בידינו, חפרנו מהבושה עם אצבעות כף רגלינו בנעל מוצקה. מה לא אמרו עלינו? גזעניים, ברברים, חיות, תתי אדם, נחותים, שחורים, כהניסטים, גולדשטייניסטים, עמיריסטים. אפילו פרענקים וספרדים אמרו עלינו, כאילו שזו קללה.

אז כבר שבוע שאני ממש מתאפק. מחכה בכיליון עיניים שהמדיה הווזליניסטית, סטליניסטית, שלא לומר אשכנזית, תתנצל בפנינו, תסתכל לנו בעיניים ותגיד שטעתה, שעשתה קיצורי דרך ודיווחה על כל מקרה פעוט עם שבב של מחלוקת אבל לא עדרה בכל פינה כדי לראות כמה נאה היא גינתנו. כלום.

אז שתזדיין התקשורת. כבר שבוע שכותבים פה תיאורים מפורטים על התקרית בטדי, טורים מתלהמים על היותנו פאשיסטים, מילים על מילים מחדרי השירותים, ואף אחד לא מוצא לנכון לתת איזו מילה טובה, איזו סליחונת על העובדה שבבית"ר כן מועסקים ערבים? כן, אני יודע, רק עובדי ניקיון שחוטפים מכות רצח רק בשל היותם ערבים, אבל אף אחד לא יכול לכתוב שהעובדות הללו מבססות אותנו יותר מתמיד כקבוצה של המדינה?