אדמה משוגעת

השלישי למאי, 2007. גולדן סטייט מביסה את דאלאס 86:111 במשחק השישי ביניהן וחותמת את אחת הסנסציות הגדולות ביותר בתולדות פלייאוף ה-NBA. בארון דיוויס, סטיבן ג'קסון, ג'ייסון ריצ'רדסון ומאט בארנס מובילים חבורה אתלטית, מוכשרת וחכמה לנצחון בסיבוב הראשון על המדורגת ראשונה במערב. דון נלסון – נלי, בשבילכם - מעביר שיעור לאייברי ג'ונסון ומנטרל את דירק נוביצקי שהיה אז בשיאו. הווריירס נראו כמו קבוצת העתיד של ה-NBA, כולם חיכו לראות מה הם יעשו בשנים הבאות.

ה-19 למרץ, 2010. סן אנטוניו המתאוששת בחרישיות פוגשת את אותה גולדן סטייט – כלומר, אותו מועדון – וממטירה על ראשה 147 נקודות במספר. כן, סן אנטוניו. המזל של הווריירס הוא שברבע האחרון שיחקו המחליפים, כי זה היה יכול להגיע גם ל-160 בלי בעיה. אז כפי שבוודאי הבנתם, גולדן סטייט היא אחת הבדיחות הגדולות של הליגה, וככל הנראה, בחודשים האחרונים גם המצחיקה שבהן. הווריירס מדורגים במקום השלישי מהסוף ב-NBA כשרק ניו ג'רזי ומינסוטה העלובות מתחתיהם בכל הנוגע למאזן. מהקבוצה הגדולה ההיא נשארו רק מונטה אליס ואנדריס ביידרינס. ונלי. אחד המאמנים האהובים והמוערכים בליגה בעשורים האחרונים אחראי על אחד הבזיונות הגדולים והמביכים שה-NBA ידע. אז מה, למען השם, השתנה בשלוש שנים?

ובכן, השאלה המדויקת יותר היא מה השתנה בקיץ אחד. בעונה שלאחר הנצחון הגדול ההוא על דאלאס גולדן סטייט עוד הייתה נהדרת למרות שלא הגיעה לפלייאוף, היא אפילו נחשבת לקבוצה הטובה ביותר אי פעם שלא הגיעה לפלייאוף בגלל שהמערב היה בשיא צפיפותו באותה שנה. אך כבר בעונה שלאחר מכן, העונה שעברה, גולדן סטייט הפכה ל-"נלי בארץ הפלאות", או אולי "(מונטה) אליס בארץ הדי-ליגרים". כל חוקי ההגיון המוכרים התבטלו, כולל החוק שקובע שקבוצה שאיבדה את הצפון זקוקה לשינויים. או מצפן.

בקיץ של 2008 בארון דיוויס החליט לנסות את מזלו במקום אחר, ומשום מה בחר בקליפרס. לגולדן סטייט היה הרבה מאוד כסף, אותו הם ניסו לבזבז על גילברט ארינאס או אלטון בראנד. למזלם, השניים סירבו וכך נחסך מהמועדון אחד משני החוזים הכי גרועים בליגה כרגע. במקום, הם שילמו יותר מדי כסף לקורי מגטי ורוני טוריאף. מאט בארנס ומייקל פייטרוס העדיפו גם הם לבדוק אופציות אחרות וכרגע הם משתפים פעולה באורלנדו. מונטה אליס נפצע בתאונת אופנוע, שיקר לגבי זה והפסיד חצי עונה. מכיוון שג'יי-ריץ' עזב כבר בקיץ הקודם תמורת הכשרון של ברנדן רייט (שמאז מבלה בעיקר בבתי חולים), פתאום קבוצת העתיד גולדן סטייט נשארה עם שני אנשים: נלי וסטיבן ג'קסון.

את רוב התהיות לגבי הקיץ העגום צריך להפנות לכריס מאלין, הג'נרל מנג'ר לשעבר. עד שכמעט יצאה לו קבוצה ראויה (בטעות), הוא הצליח להעלים כל זכר לקיומה במהירות ראויה לציון. בעונת 2008/09 גולדן סטייט חזרה לעמדת הנמושה שהיא כל כך הצטיינה בה בשנים האחרונות והפכה להצגה הפרטית של נלי: הוא בלגן את הרוטציה בכל דרך אפשרית, שיחק עם דקות של שחקנים עד שאמלל אותם לחלוטין, הנהיג שיטה נטולת כל אחריות או הגנה ובאופן כללי גרם לתהיות אם הכל בסדר אצלו.

כל זה לא הספיק למאלין כדי לפטר את המאמן הוותיק. האמת, קשה להאשים אותו. איך אפשר לפטר את המאמן שבנה לך את הקריירה כשחקן? בתחילת שנות התשעים מאלין היה חלק משלישיית RUN TMC (לצעירים, הייתה פעם להקת ראפ ש...אה, לא משנה) שבהנהגת נלסון הפכה את גולדן סטייט לאחת הקבוצות החזקות והמלהיבות בליגה. מי שפוטר (ליתר דיוק, לא חודש לו החוזה) היה מאלין עצמו, ולא פחות בצדק. לנעליו נכנס בקיץ 2009 לארי ריילי, אבל לא בטוח שהוא מקבל את ההחלטות ולא הבעלים הכושל כריס קוהן (הסדרה הגדולה מול דאלאס הייתה ההעפלה היחידה לפלייאוף ב-16 השנים שלו כבעלים של גולדן סטייט). בקיצור: בלגאן על הפרקט, בלגאן על הקווים, בלגאן במשרד. כיף גדול.

אם מסתכלים על מה שנלי עושה השנה, קשה לדמיין דרך גרועה יותר לאמן קבוצה. החלק המשונה ביותר הוא חלוקת הדקות: בחצי הראשון של העונה מונטה אליס שיחק כ-43 דקות למשחק. באופן לא מפתיע, מתישהו הוא נפצע וכרגע הוא רק מתאושש. מאז השבוע השני של פברואר זהו הרוקי הנפלא סטפן קרי שמקבל יותר מ-40 דקות למשחק. רוקיז נוטים ליפול מהרגליים בשלב הזה של העונה ואת ההשפעות על קרי נדע רק בעתיד.

לנלי יש נטייה להשאיר שחקנים על הפרקט לכל אורך 48 הדקות. אחת התוצאות היא שהמחליפים מקבלים מעט מאוד דקות ונשארים מתוסכלים. שחקני משנה יכולים לקבל 40 דקות כמה משחקים ואז לראות מישהו אחר מקבל את הדקות במקומם והם, לפתע, זוכים לכמות חד ספרתית. אנתוני ראנדולף, למשל, נראה מיואש מהזיגזג הזה. גם המעברים הלא מוסברים האלה הם מתכון בטוח לפציעות, לכן לא צריך להיות מופתעים שגולדן סטייט היא אחת הקבוצות הפצועות בליגה השנה.

גם בלי קשר לדקות, נלי של השנים האחרונות זה כבר לא המאמן שלוקח שחקנים בעייתיים ומוציא מהם את המקסימום. להיפך - הוא מסתכסך עם כל מי שניתן, כולל שחקנים שלא נחשבים לבעייתיים. סטיבן ג'קסון כבר עבר כי לא הסתדר איתו, מונטה אליס לא היה רחוק. גם הצעירים לא מרוצים ובינינו, קשה להאשים אותם.

אלא שהתופעה הכי משונה בקרב הווריירס השנה היא הכמות האדירה של שחקנים מליגת הפיתוח, הדי-ליג, שנלסון מביא לקבוצה. עד כה שותפו בגולדן סטייט השנה 20 שחקנים, וכשאני אומר 'שותפו' הכוונה היא שהם מוצאים את עצמם בחמישייה ועם 40 דקות משחק. חלק מהאלמונים האלה מגיבים טוב. המשותף לאנתוני טוליבר, רג'י וויליאמס, קרטייה מרטין וכריס האנטר הוא לא רק שאף אחד לא שמע עליהם לפני השנה הזאת, אלא גם שלארבעה הנ"ל יש השנה לפחות משחק אחד של 20 נקודות או יותר. זה לא הגיוני, אבל שום דבר בגולדן סטייט לא הגיוני. הסיטואציה ההזויה עוזרת לחבר'ה האלה לקבל צ'אנס, אבל הקבוצה לא מצליחה לייצב רוטציה ברורה ונראית כמו תחנת מעבר.

שיטת המשחק, למקרה שלא הסקתם את זה קודם לכן, ממשיכה להיות גרסה נטולת מעצורים של ראן אנד בלגאן. ההרכבים נמוכים, הרשיון לזרוק חופשי, ההגנה לא קיימת. גולדן סטייט מדורגת שנייה בליגה בכמות נקודות וקולעת באחלה אחוזים, אבל ההגנה שלה היא מהבדיחות הפחות מצחיקות שנראו שנים ארוכות ב-NBA. הווריירס סופגים 112.2 נקודות ב-48.7 אחוזים והנתון המגוחך באמת הוא שהיריבות לוקחות 9.6 יותר ריבאונדים למשחק מהם.

הסיפור הזה עצוב במיוחד בגלל שיש ללוחמים קבוצה מוכשרת מאוד. מונטה אליס הוא אחד הסקוררים הטובים בליגה, ראנדולף וקרי הם שתי הברקות משני הדראפטים האחרונים ושניים מהפרוספקטים המעניינים שהגיעו לליגה לאחרונה. יש אנשים שמוכנים להישבע שלראנדולף יש פוטנציאל להיות קווין גארנט הבא, עד כדי כך. סביבם יש עוד כמה כשרונות מעניינים וכולם טובעים בים השיגעון.

שאלת ששת מליון הדולר (החוזה של נלסון לעונה הבאה), אם כך, היא למה נלי עדיין שם? למה הוא צריך את זה כשברור לחלוטין שהוא איבד עניין ולמה אף אחד לא דואג להיפרד ממנו בנימוס? ובכן, התשובה תפתיע אתכם: שש. זה מספר הנצחונות שחסרים לנלי כדי לעקוף את לני ווילקינס ולהפוך למאמן עם הכי הרבה נצחונות בתולדות ה-NBA. זו, כנראה, הסיבה היחידה שהוא בוחר להישאר ואף אחד לא ייגע בו כשהוא כל כך קרוב.

לראשי הווריירס נותר להתפלל שהוא ישיג את ששת הנצחונות עד סוף העונה. אחרת הנתון הסטטיסטי הדי חסר משמעות הזה (הרי בסוף גם הוא יישבר) ירדוף אותם גם לפתיחת העונה הבאה. בינתיים גולדן סטייט תקועה עם הדבר הכי גרוע שיש - מרדן לשעבר. פעם נלי לא היה מקשיב לאף אחד והתברר שהוא צדק, היום לך תשכנע אותו שהוא טועה.