יש יורשת?

בשנים האחרונות ה-AL מערב שייך לאיינג'לס. מדי שנה, אחת הקבוצות האחרות בבית הקטן בליגה עושה קולות של מתחרה ואפילו מובילה את הבית בשלבים מוקדמים של העונה רק כדי לראות את המלאכים, הקבוצה היחידה בבית שניתן לקרוא לה מאוזנת, מסיימים את העונה במקום הראשון. אלא שלוס אנג'לס קבוצה מבוגרת שאיבדה את האס ואת מנהיג ההתקפה שלה, כשלעומתה סיאטל עם אופסיזן מצוין והריינג'רס עם התקפה קטלנית וחבורת מגישים צעירה ומוכשרת נראות מאיימות מתמיד.

מאזן ב-2009: 87:75

הצטרפו: קווין קוזמנוף, קוקו קריספ, בן שיטס, ג'ייק פוקס

באוקלנד הצליחו להעמיד קבוצה תחרותית בתקציב מגוחך שנה אחרי שנה, אבל בעונה שעברה הקסם שוב לא עבד. אחרי אובדן הכישרון המאסיבי בשנים האחרונות דרך טריידים והשוק החופשי יציגו במפרץ גם השנה קבוצת נגרים וערימה של פרוספקטים שקשה מאוד לנבא את מידת ההצלחה שלהם.

ההחתמה הכי מרתקת של אוקלנד היא זו של שיטס, שלא זוכר בעצמו מתי הצליח להישאר בריא עונה שלמה (או משחק שלם לצורך העניין). מעניין יהיה לראות אם בין בונה עליו כאס ומוביל לשנים הקרובות או מהמר שהוא יצליח השנה כדי לשלוח אותו לקראת יולי עבור חבילת פרוספקטים. שאר הרוטציה בנויה ממגישים צעירים וכישרוניים: בריידן, אנדרסון וקייהיל שקיבלו קצת ניסיון בעונה שעברה ויוכלו להמשיך להתפתח בשקט גם השנה. הבולפן של האייס הוא מהטובים בליגה עם וורץ והקלוזר ביילי, רוקי השנה של 2009.

בהתקפה אין יותר מדי על מה לכתוב הביתה – כשאתה מביא את קווין קוזמנוף וקוקו קריספ כדי לעזור בהתקפה אתה כנראה מיואש או לחילופין, גאון אוברייטד.

תחזית: עוד שנת ניסיון יקרה למגישים שכנראה יהפכו את הקבוצה לקונטנדרית בעוד שנה שנתיים, אם עד אז יצליח בילי בין לארגן להם התקפה נורמלית. 70-75 ניצחונות ומקום אחרון בבית.

מאזן ב-2009: 77:85

הצטרפו: שון פיגינס, קליף לי, מילטון בראדלי, איאן סנל, גריפי ג'וניור, ריאן גארקו, אריק ברנס

עזבו: אדריאן בלטרה, קרלוס סילבה

בסיאטל הביאו ג'נרל מנג'ר חדש ( ג'ק שם משפחה מסובך) שניגש ישר לעבודה ונתן פגרה מהסרטים.

ההתקפה של המארינרס היתה מזעזעת בעונה שעברה והבוס החדש ניגש מיד לתקן. שון פיגינס מחליף את בלטרה בבסיס שלישי ומחליף כוח במהירות ואוברייטד באנדרייטד. יחד עם איצ'ירו הבלתי נגמר, השניים הללו יכולים לזרוע אימה וכאוס בבסיסים ובלבבות הפיצ'רים היריבים. גריפי ג'וניור חוזר לכור מחצבתו, כ-DH וכמנטור לשחקנים הצעירים, בראשם פרנקלין גוטיירז, אחד מהסנטר פילדרים המבטיחים במשחק. מילטון בראדלי הוא החתמה מעניינת מאוד. זה סוג של טרל אואנס מבחינת הכשרון, רק בלי המקצוענות והווינריות. אם מזג האוויר האפור בסיאטל יצליח להרגיע את מוחו הסוער של האיש – חליעה לאללה – המארינרס לוקחים את הבית בהליכה.

בהגשה הצליחו המארינרס להנחית בטרייד משולש עם טורונטו ופילי את אחד המגישים הטובים במשחק, קליף לי. בצוותא עם פליקס "החתול הגדול" הרננדז, תתקשו למצוא 1-2 פאנץ' יותר טוב במייג'ורס. אלא שכאן מגיעים לפחות שני סימני שאלה. מספיק שאחד מהשניים, או בדארד נשאר בריא (יה רייט), או סנל חוזר לפורמה ומוליך פחות מעשרים חובטים למשחק והמארינרס מספיק טובים לקחת את הבית.

תחזית: אחלה החתמות אבל נדמה שיותר מדי דברים צריכים להסתדר כדי שהכל ידפוק כמו שצריך. מקום שני בבית עם 90 ניצחונות.

מאזן ב-2009: 75:87

הצטרפו: ריץ' הארדן, ולאדימיר גררו, דארן אוליבר, כריס ריי

עזבו: קווין מילווד

איך לעזאזל נתנו שם למילווד ללכת? לא שהוא אס אמיתי, אבל מילווד סיפק הן יציבות וטחינת אינינגים (לא משימה פשוטה בארלינגטון) והן מנהיגות שקטה למגישים צעירים ולגיון שכירים שעובר על התלולית בטקסס מדי שנה. חבל.

הארדן מחליף יותר מראוי מבחינת הכישרון, השאלה היא כמה משחקים הוא יצליח לתת לריינג'רס לפני המעבר הבלתי נמנע לרשימת הפצועים (כל מספר בין 6 ל 14 נשמע ריאלי). פלדמן, הולנד והאנטר כולם מגישים צעירים בתחילת דרכם שספק אם יצליחו להחזיק את המבצר לאורך עונה שלמה בלי עוגן אמיתי בתחילת הרוטציה. בבולפן קיבל פרנסיסקו הקלוזר הצעיר גיבוי ושדרוג אמיתי בדמותם של אוליבר וריי.

היהלום בטקסס היה ונשאר ההתקפה. להתקפה המשובחת של שנה שעברה הצטרף גררו, שמעמדת החובט המיועד עדיין יכול לחולל לא מעט נזק. עם איאן קינסלר המצוין, ג'וש המילטון בריא (חמסה חמסה), נלסון קרוז שנתן עונת פריצה ב 2009, וכריס דייויס שאולי טיפח מעט סבלנות על הצלחת אחרי שנת ניסיון, השמיים, תרתי משמע, הם הגבול.

תחזית: ראשות בית (ודאי אליפות) לא לוקחים בתחרות חבטות. ההצלחה של הריינג'רס תלויה בהגשה הפותחת ולא נראה שהנהלת הקבוצה הפנימה את הלקח הזה/מוכנה להוציא את הכסף הדרוש לכך. דרק לואו למשל, שחקן חופשי בתום העונה שעברה, סוס עבודה ומגיש גראונד בול קלאסי היה יכול להתאים כמו כפפה לקבוצה. מקום שלישי בבית עם 80-85 ניצחונות.

מאזן ב 2009: 65:97. הפסידו ב ALCS ליאנקיז

הצטרפו: הידקי מטסוי, ג'ואל פיניירו

עזבו: ג'ון לאקי, ולדימיר גררו, שון פיגינס, דארן אוליבר

כואב, כואב מה שעבר על האיינג'לס בפגרה. אחרי שסוף סוף הביסו את הרד סוקס בפלייאוף ועברו סיבוב, נאלצו האיינג'לס לאחר ההפסד באליפות ה-AL ליאנקיז להיפרד משחקנים מרכזיים בקבוצה שעזבו דרך השוק החופשי. עם האובדן של לאקי שהלך לחפש כסף גדול (ומצא אותו בבוסטון) וגררו המזדקן והשברירי עוד אפשר להשלים. דווקא את החורים שהותירו פיגינס, חובט לידאוף טבעי ששימש עוגן הכרחי להתקפת הסמול בול של אנהיים (ועוד למתחרה לבית המארינרס) ואוליבר, שהיה בעונה שעברה המגיש הכי ורסטילי (בתפקיד הסטאפ, פתיחות מזדמנות ולונג רליבר ועבר למתחרה אחרת בבית, הריינג'רס) בקבוצה, יהיה קשה למלא.

ג'רד וויבר אמור להחליק בטבעיות למקומו של לאקי כאס של חולית ההגשה ועם סנטנה, קזמיר, סונדרס ופיניירו, שהגיע אחרי עונת תחיה בסט לואיס מאחוריו, יש לאיינג'לס הגשה פותחת יותר מסולידית. הבולפן יסבול קשות מהעזיבה של אוליבר, מה עוד שסוגר אותו שחקן מאותגר יציבות כמו פואנטס.

בהתקפה יש לקבוצה בעיית גיל לא פשוטה עם אאוטפילד שכולל את אבריאו, האנטר וריברה, כולם מסתכלים על ה-30 מהצד הלא נכון. על מנת להצעיר את הקבוצה הגיע לעמדת החובט המיועד הידקי הגודזילה מטסוי, ילדון בן 36. הרבה תקוות תולים ב-LA בברנדון ווד הצעיר, בתקווה שיממש את הפוטנציאל שיש אומרים שטמון בו ויצטרף לקנדרי מוראלס, שעשה אותו דבר בעונה שעברה, בהובלת התקפת העתיד של הקבוצה.

תחזית: היתרון היחסי של האיינג'לס נמצא כבר עשור בעמדת המנג'ר. מייק סושיה מצליח להעמיד כל שנה קבוצה תחרותית שנותנת הכל על המגרש בלי הרבה רעש וצלצולים. הוא יעשה זאת עוד שנה אחת והאיינג'לס יקחו שוב את הבית עם 92-95 ניצחונות.