למה שהפעם זה יעבוד?

דודו דהאן ידוע כאדם שאינו מפרגן במיוחד לאנשי מקצוע, בעיקר לא כאלה מישראל. אך לאחר שסיים את עבודתו בבית"ר, נשאל הסקאוט האם עזיבתו של לואיס פרננדז הינה אבידה עבור בית"ר, וענה: "ברור, העזיבה של פרננדז היא לא אבידה לבית"ר, זו אבידה לכל הכדורגל הישראלי. לואיס זה משהו שלא היה ואולי גם לא יהיה כאן. הוא השריש כאן רמת עבודה, טקטיקה ודפוסי אימון שלא היו בכדורגל הישראלי. הייתי בהשתלמויות אצל טקטיקנים גדולים וידועים באירופה, אך אין דברים כמו לואיס. כל אימון מכוון ומתוזמן כדי ליצור יתרונות ואיכויות לקראת המשחק הבא ולמזער את החסרונות לאפס תקלות. הכל מתוכנן בצורה מושלמת ללא שום שליפות מהמותן. עולם אחר של כדורגל".

כיצד מאמן שלא זכה בתואר עם בית"ר הצליח להותיר חותמת חזקה כל כך? במילה אחת: קצב. בית"ר של פרננדז שיחקה בקצב שלא היה נהוג בישראל, ועל כך העריצו אותו שחקניו. פרננדז הכניס לבית"ר טירוף מיידי עם דרישה לאימון בקצב מהיר והתנפלות על כדורים בכל מצב. אותו קצב ורמת אימונים חדשה גרמו ללא מעט שחקנים לסחוב פציעות ולהיות סחוטים, אך אף אחד לא ראה את זה עליהם על הדשא.

את המושכות לקישור ההורס של בית"ר נתן פרננדז למזואה אנסומבו, היום בטורקיה. "לואיס פרננדז לנבחרת ישראל? הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם", אומר אנסומבו. "המאמנים הישראלים מדברים הרבה, אך הוא היה המאמן הראשון שלי שטכניקה לא הייתה הדבר הראשון אצלו והיה משקל גדול לאגרסיביות, דינאמיות והשקעה על המגרש. כשהוא אימן את בית"ר, הרבה שחקנים טכניים היו על הספסל ועל המגרש היו כאלה שהוא סומך עליהם שייתנו את הכל ויתנפלו על הכדור בכל מקום. כמעט כל הכדורים היו אצלנו, אז זה כבר לא כל כך משנה עם שחקן קצת יותר טכני או פחות. לי הוא הסביר את התפקיד שלי בפשטות: 'אתה משחק מה-16 שלנו עד ה-16 של היריב, כל כדור שבאיזור שלך אתה עוזר ומשיג אותו ומעביר אותו הלאה לשחקנים הקדמיים. נהיה ראשונים לכדור, כל השאר כבר יסתדר'. אגב, לכל שחקן היו הוראות פשוטות וברורות, ובגלל זה כולם עשו אותן והיינו כל כך טובים".

כחלק מאותו לחץ והתנפלות על כדורים, בית"ר שילמה בהרבה מאוד צהובים ואף הרחקות. תומר בן יוסף הגיע למצב של צבירת 3 כרטיסים אדומים באותה עונה. לאחר הכרטיס השלישי היו ידיעות על כך שיעמוד בפני וועדת משמעת פנימית וישלם על כך, אך כשפרננדז שמע על כך, הוא חייך, ואמר: "שטויות, לא ועדת משמעת ולא כלום. אנחנו משתפרים במשחק שלנו וחלק מזה מוביל לכרטיסים אדומים. אגב, באירופה לא שולפים כל כך מהר כרטיסים על אגרסיביות. אני לא יכול לכעוס על שחקן שעושה טעויות כחלק מהשיפור במשחק שלו. לפני זה לא היה מקבלים פה אדומים, רק גולים".

כל הדברים האלה עוררו ביקורת רבה על פרננדז מחוץ לבית"ר, אבל בתחילת הדרך הגנו עליו ונתנו לו לעבוד. פרננדז לא משאיר אבן על אבן, ומנסה דברים שלא מובנים לישראלי המצוי. כמו למשל, משחקים טקטיים עם שחקנים שינועו בין מספר תפקידים. "הלוואי והיו לי עשרה יואב זיו", אמר אז בפליאה לסגירות הישראלית בנושא. "אני לא מבין איך נתנו פה לשחקנים לשחק כל כך הרבה שנים בתפקידים שהם לא מסוגלים לעשות את העבודה הטאקטית שלהם. זה הבסיס של הכדורגל". פרננדז הכניס את הנושא הטאקטי להילוך גבוה ומי שלא היה עושה אותו כמו שצריך באימונים, היה יוצא החוצה אפילו באמצע משחקון. "זה היה מלחיץ מאוד", סיפר אחד השחקנים ששיחקו תחתיו בבית"ר, "וקשה מאוד היה לשחק בלחץ ובמתח הזה שכל טעות נמדדת בזכוכית מגדלת, אבל מצד שני זה גם היה כייף גדול כי ציפו ממך למה שאף אחד לא ציפה ממך עד היום".

כמה זמן ייקח לשחקני הנבחרת להתרגל לגישה הזו והאם פרננדז יזכה לגיבוי מראשי ההתאחדות ברגע שתתחיל הביקורת עליה? שאלה טובה. אבל בלי סבלנות לדרכו ולאופיו הלא נוח לעתים, שחקני הנבחרת בוודאי שלא יתאהבו במאמן בסופו של התהליך, כמו שחקני בית"ר. "לואיס הוא אגדה עבור כל מי ששיחק אצלו בבית"ר", אומר שחקן בירושלים, "אבל אסור לשכוח את מה שכולם עברו איתו בהתחלה ולא בטוח שבנבחרת זה לא יחזור עם שחקנים שלא רגילים לדברים האלה. אחת הבעיות היא שהוא נטו כדורגל והוא לא מדבר עם שחקנים ולא נותן להם להבין מה קורה. אני לא בטוח שלשחקני הנבחרת זה הולך להיות קל".

"אם בסוף העונה ההיא אמרו שבית"ר של לואיס הייתה צריכה להיות "ברוכיאן ועוד עשרה", אז תדע שבינואר של אותה שנה ישבו הרבה צעירים ודיברו על כל הפרסומים והשמועות שהולכים להגיע שמות גדולים והם בדרך החוצה, וגם ברוכיאן חשב ככה", מוסיף אותו שחקן. "כולם כבר דיברו שהם מבינים שזה או-טו-טו נגמר והם יצטרכו לחזור רק אחרי הצלחה במקום אחר. מה שכן, כשהיום שואלים את יצחקי, ברוכיאן ובן שושן מתי הם עשו את הפריצה שלהם, הם יגידו לך שבתקופה של לואיס. בנבחרת זה לא כמו בקבוצה. יש המון שחקנים עם אגו ולא בטוח שכולם יוכלו להתמודד עם הגישה שלו. איתי שכטר ואלמוג כהן כל הזמן בכו על מתיאוס בנבחרת הצעירה והיום הם מדברים עליו בהערכה גדולה. לוקח זמן להסתגל לזה ונקווה שייתנו ללואיס את הזמן הזה. קדנציה אחת? אם זה היה תלוי בי הייתי מחתים אותו ללפחות 3 קדנציות".

פרננדז צפוי לקחת החלטות קשות גם בנבחרת. בבית"ר הוא תמיד חשב לטווח ארוך, דבר שהוביל אותו מדי שבוע לזירת ויכוח חדשה, בה נתנו לו ראשי הקבוצה ליפול פעם אחר פעם בלשונו. בכל הקשור לראייה מקצועית של המשחק, פרננדז מייחס חשיבות גדולה לנתונים אותם הוא מקבל מהאנשים האמונים על הנושא הפיזי. בבית"ר היו אמונים על הנושא מאמן הכושר אריק בלונדל והמומחה לפיזיות טיבריוס דראו. פרננדז עובד על פי קו מסויים וברמת הדינאמיות והאגרסיביות הוא לא מוכן להתפשר. לא במקרה, לאחר ארבעה חודשי אימונים, טיבריוס דראו התלהב לומר: "הקבוצה השתפרה ב-80% בנושא הכושר הגופני וביותר מ-100% בנושא הכח. אנשים פה רצים היום עם כדורי כח, לפני כמה חודשים הם לא יכלו להרים אותם".

שחקני נבחרת שלא יעמדו ברף הזה, גם אם את רוב הכושר הם יבנו בקבוצות, צפויים לשלם מחיר מסוים. בבית"ר, למשל, מאמני הכושר מיהרו לעדכן אותו ש"מאור מליקסון לא מוכן"."קשה לו מאוד באימוני הכח הבסיסיים והוא מתעייף מהר", הוסיפו. "הוא לא צריך תכנית מיוחדת, הוא צריך אימונים רגילים בקצב גבוה של לפחות חודשיים בכדי להגיע לרמות שאתה דורש. עדיף שהוא ישחק פחות עכשיו ויעבוד יותר על כח". פרננדז אימץ זאת ובשלושת חודשים הבאים, על אף הסגל הקצר, מליקסון שותף במרבית המשחקים כמחליף או בכלל לא. למליקסון עצמו נאמר להמשיך לעבוד קשה באימוני הכח ולחכות בסבלנות, אך בפועל פרננדז לא בנה עליו ולא ראה אותו כשחקן העתיד של המועדון.

את אותה דרך ניתן היה לראות כשכולם הרימו גבה כשפרננדז הפתיע ועלה במשחק החוץ בבלומפילד נגד הפועל תל אביב עם קובי מויאל בן ה-17 בהרכב. פרננדז נשאל על כך והסביר בצורה ברורה כי "אני לא מסתכל רק חודשיים או שנה קדימה, אלא גם שלוש וחמש שנים קדימה, ובשנים האלה קובי מויאל צריך להיות שחקן מרכזי בבית"ר. יש לו את כל הנתונים לעשות את זה. סביר להניח שבשנה הבאה הוא יילך למקום אחר כדי להתחשל ולחזור שחקן טוב יותר, אך הוא יילך עם הזיכרונות והחוויות של להיות שחקן הרכב בבית"ר".

האם ההתאחדות לכדורגל תוכל לשמור על הילד הקטן, המתלהב ולא צפוי שעונה לשם לואיס פרננדז? האם אבי לוזון יידע להגן עליו ולא להשאיר אותו לבד בחזית, כמו במקרה קשטן? זו שאלת המפתח. פרננדז הוא מאמן מוכח, שרק איבד את הדרייב והכיוון אחרי התקרית עם רונאלדיניו בפריס סן ז'רמן (לאחרונה אמר בנושא: "רונאלדיניו של סוף הקריירה בברצלונה הוא רונאלדיניו של העונה האחרונה אצלי בפריס. הוא אהב להתעסק בהכל חוץ מכדורגל ולא הייתה לו משמעת בסיסית של שחקן. יכול להיות שאם ברצלונה לא הייתה מצליחה, היו אומרים שגווארדיולה לא מאמן טוב כי הוא וויתר על רונאלדיניו?").

הוא העלה את קאן לליגה הראשונה בצרפת, עיצב לא מעט דברים אצל אחד - זינדין זידאן, הוא היה לצרפתי הראשון שזוכה בגביע אירופה והביא את אתלטיק בילבאו לפסגות אליהן לא הגיעה מאז – הן בליגה הספרדית והן בליגת האלופות. אלא שפרננדז הוא גם מאמן מוכשר, אבל גם פצצת שיגעון עם פתיל הרסני שמי שיידע לטפל בה, ייהנה ממאמן מעולה. גורם בהתאחדות סיפר השבוע: "למרות כל הדיבורים ובלבולי המוח, אבי לוזון מכיר רק דבר אחד - תוצאות. אם פרננדז יביא אותם הוא יבלע הכל. התנהגות ממלכתית? כולם יודעים מי זה פרננדז ואף אחד לא מצפה להתנהגות כזאת, אבל יש גם קווים אדומים שהוא לא יוכל לעבור". ואם התוצאות יתעכבו? "אז הוא בבעיה. בוא נגיד שאבי לוזון זה לא איצ'ה ובתקופות רגישות כדאי לפרננדז יהיה להיות בשקט".

היתרון של ישראל הוא בכך שהיא עדיין מאתגרת את המאמן שאיבד את הרעב אחרי אותו עימות עם רונאלדיניו. בבית"ר זוכרים עד היום שכאשר גיא לוי סירב לשחרר לו את שחקני הנבחרת הצעירה, פרננדז לא הפסיק לפלוט באימונים הערות על גיא לוי, כמו ילד בן 10, עד כי יכולתם לחשוב שאותו מאמן צעירה הוא בכלל שחקן בבית"ר. אישיות כדורגל ושחקן עם הישגים כמו שלו לא היה סופר סיטואציה כזו, אבל החוצפה הישראלית, העיתונאים שמבקרים כל שטות, עוררו אותו ולא פעם הכשילו אותו.

האם הפעם הקבוצה הכי ישראלית – במובן הרע של המילה – תדע לחבק אותו ולתת לו לשנות דברים ואולי גם תוצאות בנבחרת. פיליפ סולומון, האיש שהביא את פרננדז לבית"ר, די בטוח שזה לא יצליח: "לפי מה שאני רואה ושומע, בישראל מחפשים קוסם, לא מאמן", אומר סולומון. "ישראל לא מספיק טובה ואיכותית בשביל לעלות למונדיאל. אם ישנו כאן את דפוסי ההתנהלות ובכל המערכות ויבנו משהו לחמש שנים קדימה, לואיס יכול לעשות דברים שאף אחד לא עשה בישראל. לתקופה קצרה מאמנים ישראליים יכולים לעשות לא פחות ממנו ואפילו יותר. הוא לא קוסם ולא שולף מהכובע".