זהו, הגיע הזמן להודות: לואיס פרננדז הגיע לכאן מאוחר מדי, אחרי שהדיבורים על מאמן לנבחרת ישראל בכדורגל מיצו את עצמם ועייפו גם אנשים שבחיים לא דפקו על הספה או יצאו עם דמעות מאצטדיון רמת גן. לאף אחד כבר לא באמת אכפת אם פרננדז יסגור היום, ולאיש גם אין מושג מה באמת ההבדל המקצועי בינו לבין כל מאמן אחר. לכן, הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה ולמנות את אבי לוזון להיות המאמן הבא של נבחרת ישראל בכדורגל.
נכון, זה ודאי יגרום לרובכם לגחך, לזלזל ואולי אפילו להתעצבן, אבל אחרי מבט קצר על העבר, ההווה והעתיד, גם אתם תבינו שלוזון הוא המינוי המתאים ביותר בשביל יוסי בניון וחבריו. רגע לפני הטעות הגדולה של החתמת פרננדז, צריך להבין מדוע לוזון הוא האיש שצריך לעמוד על הקווים בקמפיין הקרוב. ואגב, למלגלגים שבכם, דעו שהוא כבר עשה את זה בעבר. לפני קרוב ל-15 שנים עמד יו"ר ההתאחדות למשחק אחד על הקווים. זה היה בטדי, בעודו יו"ר מכבי פתח תקוה. נטול מאמן, הוא ירד לקווים, התגבר על פיגור וניצח את הפועל ירושלים 1:2. מסקנה מתבקשת? תבינו לבד.
עבר
ביום רביעי האחרון חגגה מדינת ישראל 41 שנים למינויה של גולדה מאיר לראש ממשלת ישראל. זה קרה כפשרה בין המפא"יניקים אחרי מותו של לוי אשכול ומסע שכנועים ולחצים שהופעלו על פשרת הביניים בין הצ'ילבות יגאל אלון ומשה דיין. גולדה מאיר אמרה אז ב"צניעות" האופיינית לה: "אני? לא, אני לא מתאימה לתפקיד". המהלך הדרמטי הזה התרחש קצת יותר משנה לפני שנבחרת ישראל העפילה למונדיאל היחיד בתולדותיה במקסיקו 1970.
מה בין גולדה מאיר ואבי לוזון, אתם בטח שואלים. סלאבן ביליץ', ווינפריד שייפר, לואיס פרננדז, רוברטו דונאדוני, חאבייר קלמנטה, ויקטור פיצורקה, קלוד לרואה ורונאלד קומאן. אלה השמות שנזרקו לחלל האוויר בחודשים האחרונים. לוזון, שטרן חלובה, אורי שילה ואפילו חברי ועדת האיתור (מי?) לא באמת מאמינים במאמנים הללו. כל ה"מועמדים" היו לא יותר מספין של הנהלת ההתאחדות, לו הייתה מטרה אחת: לבקש ממנו להציל את הנבחרת בעצמו, כפשרה אחרונה. ואז, הוא כבר היה אומר לנו בצניעות הכה אופיינית שלו: "אני? השתגעתם? אפילו תעודת מאמן אין לי. חוץ מזה, אני לא יכול לכהן גם כיו"ר ההתאחדות וגם כמאמן, זה לא יעבור בחיים". אחרי זה, אל תגידו לנו שההצהרה "אני ראש הממשלה של הכדורגל" נשמעת לכם הזויה.
הווה
גם מקטרגיו ומבקריו של לוזון לא יגידו לכם שהאיש לא מבין בכדורגל, או כמו שאחיו עמוס היטיב לנסח פעם בהקשר של מכבי פתח תקוה: "לוני הרציקוביץ' לקח אימפריה והפך אותה לפח זבל, אנחנו לקחנו מועדון קטן והפכנו אותו לאימפריה". את אותו הדבר שעשה באם המושבות יוכל לוזון לשחזר גם בנבחרת הלאומית. הרי מה זה 4-4-2, 5-4-1 או 4-3-3? לוזון לא יכול להציב שחקנים לפי מערכים כאלה? קטן עליו. מקסימום, אחרי שנפסיד בבית 2:0 לקרואטיה במשחק הפתיחה ונאבד כל סיכוי ריאלי הוא יגיד: "אין מה לעשות, זה הכדורגל". על זה הרי התבססה תכנית המגירה של איל ברקוביץ'.
ומילא הבנה בכדורגל, שיקום האיש שיגיד שלוזון לא מבין את המנטליות של השחקן הישראלי. הוא הרי בא מתוכה. הוא לא מאמן? יש בעיה עם תעודת ה"פרו"? תמיד אפשר למנות את גיא לוזון לעוזר המאמן. כדי שהצדקנים והציניים הקטנים בתקשורת לא יתלוננו על נפוטיזם וישוו את לוזון לפידל קסטרו או קים ז'ונג איל, מוכן היו"ר לתת גם לשאול דה צ'וקרל, אבי סבג או אריק גילרוביץ' להיות העוזרים שלו. הרי לוזון הוא היו"ר שתחתיו נהפכה תעודת ה"פרו" לבדיחה. אין באמת צורך בעוזר מאמן, רק מישהו שיישב על הספסל במשחקים.
עתיד
תחשבו על כל היתרונות שבמינוי לוזון למאמן הנבחרת. זה מתחיל במישור המקצועי, כשעומר גולן יוכל להבטיח את מקומו בנבחרת אפילו אחרי שיפרוש מכדורגל, ממשיך בהיבט האדמיניסטרטיבי, בו יוכל לוזון הבנקאי לחסוך לנבחרת גזבר וראשי משלחות לנסיעות לחו"ל. לוזון יוכל גם להגדיל את היורו והמונדיאל ל-64 קבוצות בזכות הקשרים שלו באופ"א. אבל כל אלה מתגמדים לעומת הסיפור האמיתי ופורץ הגבולות. כמו גולדה, שהייתה האישה היחידה בהיסטוריה שכיהנה כראש הממשלה, יהפוך לוזון למזרחי הראשון שמכהן באחד משני התפקידים החשובים במדינת ישראל - ראש הממשלה ומאמן הנבחרת הלאומית. הוא יהיה החותמת האחרונה אחרי קיפוח של שנים, שהתחיל בפנתרים השחורים והגיע לשיאו באמירות כמו: "אלה האשכנזים, מאז שאבי נהיה בהתאחדות ושטרן חלובה איתו, רוצים לתלות את עצמם. לתלות את עצמם!" של אחיו עמוס, או: "הם רוצים להתאבד, האשכנזים האלה, אבל אל תדאג. לאט נהרוג אותם, אבל בשקט", אליבא דאחיינו גיא.
למרבה הצער, נראה שאפילו אבי לוזון לא יצליח בנבחרת, אבל הוא לפחות יספק לנו עוד אנקדוטה היסטורית. גולדה מאיר התפטרה אחרי ועדת אגרנט, לוזון ילך הביתה אחרי שאדם בשם א. גרנט יסכים להחליף אותו. כמו במקרה של גולדה, נראה שגם ללוזון אף אחד לא יתגעגע.
