אומרים שהזמן עובר מהר כשנהנים. אם תשאלו אותי, הוא עובד מהר מדי, כאילו מישהו איפשהו במכונת הזמן לא רוצה שנהנה יתר על המידה. אומרים שהפועל אוסישקין כבר קיימת קרוב לשלוש שנים, שלוש ליגות רצופות היא כבר עלתה, ולי זה נראה כאילו הכול התחיל רק אתמול, מקסימום כמה חודשים, לא יותר. כנראה שנהניתי.
בשבוע שעבר נפל לי האסימון. לפני שלוש שנים, כששחור ומאור הראל, מייסדיי הפועל אוסישקין, קראו לי לדגל, הם ייעדו אותי לתפקיד המאמן-שחקן. מהר מאוד המאמן-שחקן הפך למאמן ואחר כך למנהל מקצועי. מהר מאוד, ככה לפחות זה נראה לי. בשבוע שעבר, יום לאחר שעמדתי בגבורה בשער במשחק קטרגל בו רמסו "זקני" הקבוצה את צעיריה, לקח לי יומיים לשכך את הכאבים בגב, מה שגרם לי להבין שמהר או לא, הזמן עבר, אני כבר מבוגר בשלוש שנים ולשחק כנראה שאני כבר לא אחזור. 61 משחקי ליגה של הפועל אוסישקין, להם הייתי שותף, מחזירים לי את תחושת הזמן. המאזן המאופס מהפסדים בכל אחד מהמשחקים האלה מזכיר לי את אחת מהסיבות לכך שנהניתי כל כך.
לפעמים אני חושש שזה בסך הכול חלום, חלום שהתחיל ברעיון של מספר אוהדים על חורבות אולם אוסישקין ז"ל, המשיך בדיבורים צפופים בדירה שכורה בתל אביב וגדל להיות עמותה עם יותר מאלף חברים מאחוריה. בחלומי אני נזכר בקונפטי שכיסה את שדה הראייה במשחק הליגה הראשון בליגה ב' נגד בית"ר בני בבלי, במשחק הרביעי והמרגש נגד אגודת ספורט החירשים ובמשחק השביעי באולם הביתי הזמני שלנו ברמת השרון, משחק העונה הראשונה נגד השומרונים מחולון. המשחק ה-19 נגד הארזים מרמת גן היה משחק העלייה לליגה א', כשהוא עצמו נראה כמו חלום בתוך חלום עם 1,000 איש ביציעים ו-1,200 על הפרקט בחגיגות שכמותן עוד לא יראו יותר צופי הליגה הנמוכה בישראל.
פתאום כשמתחילים לספור, אני שם לב שעברנו דרך ארוכה ועוד לא נזכרתי במשחק מספר 32 אצל הקיבוצניקים מנען, באולם הכי מרגש ששיחקנו בו עד היום, ובחגיגות העלייה מליגה א', משחק ליגה מספר 44 בו נכחו 1,500 צופים בהדר יוסף, מספר שיא במשחק של הפועל אוסישקין. אותה כמות צופים הגיעה גם לכפר בלום למשחק מספר 45 נגד הפועל גליל עליון, שהיה אמנם משחק הפתיחה של הליגה הארצית, אבל הרגיש כמו משחק מליגה אחרת. משחק 51, משחק העונה של הליגה הארצית, הפגיש אותנו עם הפועל עמק יזרעאל ואולם "הגורן" ההיסטורי, ובמשחק ה-55 במוצקין, עוד משחק עונה, אז כמעט והפסדנו בפעם הראשונה.
ביום ראשון הקרוב, המשחק ה-62, יהיה משחק העלייה לליגה הלאומית. משחק ליגה מספר 67 של אוסישקין כבר יהיה בליגה הלאומית ועם כל הכבוד לליגה הלאומית, כבודה במקומה מונח רק בגלל העובדה הפשוטה שהיא נמצאת מרחק נגיעה בדרך אל היעד הסופי שלכבודו אנחנו פה - להחזיר את קהל אוהדי הפועל תל אביב אל המקום בו הוא ראוי להיות, מרכז הבמה של הכדורסל הישראלי, אי שם בצמרת ליגת העל.
בתחילת החלום האמנתי בלב שלם שהפועל אוסישקין תחלוף על פני שלוש הליגות התחתונות ללא כל מהמורה ולא לשם אנחנו שייכים, אך בימים טרופים כמו אלו, גם האמונה לא עוזרת לי לעקל את גודל ההישג אליו הגענו: מאלטרנטיבה מהפכנית להפועל תל אביב האמיתית, מקבוצת אוהדים לעמותת חברים, מקוריוז תקשורתי לדבר הגדול הבא.
שלא ייעלם הרגע
עו"ד אורי שלף
19.3.2010 / 14:45