עונת הכדורגל הנוכחית בצרפת עשויה לסבך מעט את מצבו הכספי של נשיא מונפלייה, לואי ניקולאן. כאחד שבשנת 2007 אמר: "השחקנים? אני משלם יותר למאהבות שלי, לפחות הן משמחות אותי", הנשיא הוכיח בסוף ינואר נדיבות יתר כשאחרי ה-0:2 של קבוצתו על מארסיי, החליט להעניק לכל אחד מהשחקנים בונוס ניצחון הגדול פי ארבעה מזה שכתוב להם בחוזה. וזה היה רחוק מלהיות הניצחון היחיד של מונפלייה במשחק גדול העונה.
ניקולאן נחשב לאחד מהאנשים הצבעוניים והשנויים במחלוקת בכדורגל הצרפתי ורק העונה הורחק לחודשיים מהמגרשים בגלל שכינה את בנואה פדרטי מאוקזר tarlouze, או בתרגום חופשי לעברית "מתרומם". איש העסקים עב הבשר, שמשפחתו התעשרה מעסקי מחזור ואשפה, נטל את ההגה של המועדון מדרום צרפת בשנת 1974 ומאז לא הפסיק לספק כותרות בגלל או בזכות לשונו המשוחררת ושפתו הגסה.
בעיתון "ל'אקספרס" דירגו לפני כמה חודשים את עשר ההצהרות הסנסציוניות ביותר שלו, הוא נאלץ להתנצל אינספור פעמים על דברים שאמר לאורך השנים ואחרי תקרית פדרטי כתבו עליו במגזין האינטרנטי mediapart.fr שהוא בושה לאנושות. אולם למרות הביקורות הבלתי פוסקות, חלק מההחלטות של ניקולאן הביאו את מונפלייה למקום בו היא נמצאת היום. למשל ההחלטה לשים את הקבוצה בידיו של רנה ז'יראר בקיץ האחרון.
מאמנה לשעבר של הנבחרת הצעירה של צרפת חולל ניסים במועדון הצנוע וניצחון חוץ 1:2 על ליון במחזור האחרון לפני היציאה לפגרת החורף הטיס את מונפלייה לצמרת הגבוהה. מאז היא מדורגת דרך קבע בין שלוש הראשונות ועשרה מחזורים לסיום העונה, צמודה למוליכה בורדו (לה משחק חסר) בפסגה.
מונפלייה היא האנדרדוג המושלם. קבוצה של נשיא צבעוני שלא השקיע ברכש, מאמן שאף אחד לא האמין בו ושילוב של הרבה שחקני בית צעירים עם כמה ותיקים שבאו לתרום מניסיונם. קבוצה שעל פי התחזיות הייתה צריכה בימים אלו ממש להיאבק בחירוף נפש נגד הירידה ולא לאיים להפוך לראשונה מאז מונאקו ב-1978, שזוכה באליפות מיד אחרי שעלתה לליגה הבכירה.
הנבחרת הצעירה
השמחה בעקבות אותו ניצחון על מארסיי לא הייתה מקרית מכיוון שמונפלייה תמיד חסתה בצילה, לא ניצחה אותה מאז 1999 ובדרום צרפת עדיין זוכרים היטב כיצד הכתומים-כחולים הוליכו 0:4 על התכולים ב-1998, רק כדי להפסיד 5:4. 170 קילומטרים מפרידים בין מונפלייה למארסיי והיריבות האיזורית התקיימה תמיד לא רק על המגרש, אלא גם בצייד הכישרונות הרבים באזור חופי הים התיכון.
מארסיי תמיד האפילה על השכנה, אבל בשנים האחרונות דווקא מונפלייה היא זו שגידלה כוכבים צעירים ומבטיחים. ב-0:1 על גרנובל, הפעם הראשונה בהיסטוריה של הקבוצה בה היא משיגה חמישה ניצחונות רצופים בליגה הבכירה, פתחו בהרכב ארבעה שחקני בית ושניים נוספים נכנסו כמחליפים, המבוגר מבין השישה היה בן 23.
"אנחנו משחקים ביחד כבר חמש או שש שנים ועם הזמן הפכנו לחברים ממש טובים", סיפר בראיון ל"פראנס פוטבול" קארים אייט פאנה, הכוכב המבטיח ביותר בקבוצה, שלבש את מדי נבחרת צרפת בכל הגילאים ויש כבר שמציעים שיוזמן גם לבוגרת. "אנחנו יותר מחוברים לקבוצה ורואים את ההשפעה של זה על הקבוצה. אנחנו מסתדרים טוב על המגרש ומחוצה לו ואנחנו יודעים למצוא אחד את השני בעיניים עצומות".
על הילדים מנצח המאמן, רנה ז'יראר, ששימש כעוזרו של איימה ז'אקה בנבחרת צרפת במונדיאל 1998 ולאחר מכן אימן את נבחרות הנערים, הנוער והנבחרת הצעירה. אחרי שרולאן קורביס השנוי במחלוקת העלה את מונפלייה לליגה הבכירה אבל עזב אותה בקיץ, ז'יראר היה האיש המושלם לקבל את חבורת הצעירים לידיו והוא הביא עמו את כל הניסיון שצבר במהלך השנים בעבודה עם בני נוער. ההחלטה למנות אותו, סביבה הופיעו הרבה סימני שאלה בתקשורת הצרפתית, הוכחה כלא פחות מגאונית ולא מזמן הוא סיפר: "עבר הרבה זמן מאז שעבדתי עם חבורה של שחקנים שמוכנים כל כך להקשיב".
מונפלייה, שנחשבה למועמדת בכירה לירידה ערב פתיחת העונה, לא השקיעה ולו יורו אחד ברכש במהלך הקיץ, אבל המאמן הטרי התעקש על ניסיון וכך נחתו בהעברות חופשיות אמיר ספאחיץ', רומן פיטו, סיריל ז'ונשן וז'ופרה דרניס, כולם בני 29 ומעלה שהוסיפו לקבוצה הצעירה למעלה מ-650 הופעות בליגה הצרפתית הבכירה וקרוב ל-90 בליגה הרוסית (ספאחיץ') הקשוחה. אבל בד בבד ז'יראר לא חשש לרגע מהטלת המשימה גם על כתפי הילדים שגדלו במחלקת הנוער. "הוא סומך עלינו ולא חושש להרכיב שחקנים צעירים גם במשחקים גדולים. הוא בוטח בנו לחלוטין וזה רק גורם לנו לרצות להחזיר לו עוד יותר", אמר אייט פאנה.
השכנה השנואה
בסקר שנערך ב"לאקיפ" אחרי המחזור ה-16 בליגה הצרפתית, הצביעו 86 אחוזים מהמשתתפים שהם לא מאמינים שמונפלייה תזכה באליפות צרפת. החודשים עברו, המחזורים חלפו ולפני שבוע וחצי חזר אתר האינטרנט של העיתון הפופולרי על אותו סקר בדיוק. הרוב מבין 39 אלף המצביעים שוב השיבו ב"לא" לאפשרות שהקבוצה מדרום צרפת תעשה את הבלתי יאמן, אבל הפעם 34 אחוזים כבר החלו להאמין שהעולה החדשה דווקא באמת עשויה לזכות באליפות בעונת הבכורה שלה אחרי ההעפלה לליגה הראשונה.
מי שדואג כל הזמן להתנגח בתחזיות האופטימיות וזאת על מנת להשאיר את רגליהם של שחקניו הצעירים על הקרקע, הוא המאמן ז'יראר. "יש לנו עוד הרבה מה ללמוד. אל תצפו ממני לומר שנאבק על האליפות כי זו לא האג'נדה שלנו", הוא חזר על דבריו שוב ושוב העונה, ואחרי ה-1:1 נגד האלופה בורדו לפני כשבועיים המשיך באותו קו: "אני חושב שבורדו תזכה באליפות, אבל התוצאה הזו אולי תעזור ליריבות שלה, מארסיי וליון".
אבל ככל שהזמן עובר, מונפלייה מתקרבת עוד צעד לפחות למקום בליגת האלופות. הליגה הצרפתית היא הצפופה באירופה מבין הליגות הבכירות ושש נקודות בלבד מפרידות בין המקום הראשון לשישי. יכול להיות שהקבוצה מדרום צרפת תמשיך במאוץ הנפלא שלה עד הסוף, אולי מצד שני היא תיעצר עד סיום העונה ותאבד את מקומה בין שלוש הראשונות, אבל השנה הזו כבר יכולה להיות מוכתרת כהצלחה מסחררת.
עד העונה הנוכחית התרפקו במונפלייה על הזכרונות מתחילת שנות ה-90, התקופה בה שיחקו בקבוצה קרלוס ואלדרמה, ז'וליו סזאר, אריק קאנטונה, ונסן גראן ושחקן הבית לורן בלאן. הקבוצה זכתה בגביע ב-1990, הגיעה עד לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע בעונה הבאה וב-1992 גם זכתה בגביע הליגה, אבל לא הייתה גדולה מספיק כדי לשמור על הכוכבים ולתגבר את מעמדה בשנים בהן דווקא השכנה מארסיי הביאה הרבה כבוד לכדורגל הצרפתי. הכוכבים עזבו במהרה, הקבוצה שבה לבינוניות וזה מביא לבחינת המצב הנוכחי ול"אבל" שחייב להגיע.
המועדון מדרום צרפת אף פעם לא נהנה מיותר מדי יציבות. לאורך ההיסטוריה בת 101 השנים שלו, הוא שינה את שמו חמש פעמים, הקבוצה נעה פעמים רבות בין הליגה הראשונה לשנייה ומאמנים באו והלכו. לכן המבחן הגדול ביותר של מונפלייה יתקיים בעונה הבאה, כשהקבוצה תתחיל את העונה עם ציפיות גבוהות, כשהיא תצטרך לשלב בין אירופה לליגה, כשהשחקנים שלה כבר לא יהיו בבחינת שמות אלמוניים ומפתיעים, אלא כוכבים שהעיזו לקרוא תיגר על התואר הגדול ביותר. עד שזה יגיע אפשר להחזיק אצבעות לאנדרדוג המושלם.