פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שלא תתגעגע לרונאלדו פתאום

        נכון לעכשיו, לדונגה, מאמן ברזיל, אין חלוץ אחד שממש פורח העונה, כזה שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות במבחן המונדיאל

        משחק ההכנה של ברזיל למונדיאל הקרב ובא נגד אירלנד לפני כשבועיים היה האחרון שלה לפני הגביע העולמי. הסלסאו ניצחו 0:2 את האירים, שלא יהיו בדרום אפריקה עקב החלטת שיפוט אווילית, והאידיליה לאור תוצאות העבר המשכנעות וההעפלה הדי קלילה מבית המוקדמות הדרום אמריקאי מביאים את נבחרת הסמבה במצב רוח טוב ליבשת השחורה. אלא שבברזיל, לעומת זאת, רחוקים מלהיות באופוריה. במדינה סבורים שהנבחרת שדונגה בנה לוחמת, קבוצתית, שאפתנית, אלא שנראה כי לפחות דבר אחד קריטי חסר לה - חלוץ חוד בכושר שיא.

        ארבעת החלוצים שזומנו לסגל נגד אירלנד היו רוביניו, אדריאנו ונילמאר, כשגראפיט הוזעק ברגע האחרון על חשבונו של לואיס פביאנו הפצוע. מבט מהיר על החמישה מגלה שדווקא השנה, שנת מונדיאל, אף אחד לא זוהר. לברזיל יש עומק בכל העמדות במגרש, והיא מחזיקה בשחקנים הטובים בעולם, אך דווקא בגזרת החלוצים, החזקה שלה באופן מסורתי, היא מוצאת את עצמה בדילמה פחות כיפית כרגע. בעוד ווין רוני (אנגליה), גונזאלו היגואין (ארגנטינה), דויד וויה (ספרד), כריסטיאנו רונאלדו (פורטוגל) ואחרים קורעים רשתות, חלוצי ברזיל לא מצויים בשנת פריחה.

        אדריאנו: בחזרה לטיפה המרה

        מי שפתח בחוד של ברזיל מול אירלנד היה אדריאנו, שקיבל כאמור את חולצת ההרכב על חשבונו של פביאנו. הטראבלמייקר נתן עונה טובה מאוד והוביל את פלמנגו לאליפות בליגה הברזילאית, אלא שזה קרה לפני למעלה מחודשיים. גם במהלך העונה ובטח אחריה סר אדריאנו לדרכו הרעה, ונראה שאפילו בפלמנגו, שקלטה אותו במטרה להחזירו למוטב, כמו בהרבה מקומות אחרים בעבר, נמאס ממנו והוא בדרך החוצה. "כל אחד שופט את מה שהוא רואה", אמר בזעם נשיא פלמנגו, פטריסיה אמורין. "אני סבור שאם אדריאנו רוצה להגיע למונדיאל הוא חייב לשפר את הליכותיו. אנחנו במועדון כבר אמרנו לו זאת מזמן".

        גם דונגה עצמו לא היה מרוצה מההופעה של אדריאנו, על המגרש ומחוצה לו. התקשורת בברזיל ידעה לספר כי מאמן הנבחרת העיר לא מעט לחלוץ גדל הגוף במהלך מחנה ההכנה על משקל גופו, ששוב עלה בכמה קילוגרמים. דונגה קבל גם על כך שאדריאנו לא מגיע בצורה סדירה לאימוני קבוצתו. כל זאת בנוסף לעובדה שבשבועות האחרונים גברו הידיעות שהקיסר שוב, בפעם המי יודע כמה, התמכר לטיפה המרה. הבעיה של דונגה לא מסתכמת רק בכושר של החלוץ. גם אם הוא היה בכושר טוב, הוא עדיין יכול להביא הרבה מטען שלילי. במהלכם של חודשיים (חודש הכנה וחודש מונדיאל) זה דבר שבהחלט יכול לפרק את הנבחרת, בוודאי כאשר יש בסגל את רוביניו המועד לפורענות.

        גראפיט: המומנטום נעצר

        מי שכאמור לא קיבל זימון ראשוני, אבל הגיע ואף שיחק כמחליף במשחק ההכנה האחרון, הוא גראפיט. חלוצה של וולפסבורג בן ה-31 נתן אשתקד את אחת העונות הגדולות ביותר שידע שחקן בבונדסליגה. גראפיט הוביל את הזאבים לאליפות היסטורית אלא שגם הוא, דווקא השנה, קצת דעך. ראשית, מניין כיבושיו עומד העונה על שמונה בלבד. יחסית ל-28 שלו בעונה שעברה זה מעט מדי. מעבר לכך, במהלך השנה התעמת הברזילאי לא אחת עם המאמן לשעבר, ארמין פה, ויחסיהם של השניים עלו על שרטון.

        הסכסוך שלו עם פה הביא את הנהלת המועדון לשלוח אותו להתקרר בברזיל, במטרה ששם, הרחק מאור הזרקורים המאיים, חלק מהלחץ הגדול שהופעל עליו יפחת. "גראפיט הוא אדם אמוציונלי מאוד ששם עצמו תחת לחץ כבד מאוד לאחר ההצלחה של העונה הקודמת", אמר פה בהודעה שהוציאה הקבוצה. "הוא צריך להיטען באנרגיות חדשות וכדי לעשות זאת עליו להתנקות לגמרי".

        ייתכן שזה מה שגראפיט באמת היה צריך. בגרמניה הגדירו זאת אחר כך "שהשחקן שנראה כאחד שלא מתעניין ומעוניין להוכיח, חזר". מול מאמנו לשעבר אשתקד, פליקס מגאת, הוא פרח עם צמד ב-1:2 המפתיע בחוץ על שאלקה. אלא שאם אור הזרקורים של גרמניה הכריע אותו, מה יהא עליו כאשר אומת ענק בת מיליוני תושבים שחיה, בועטת ונושמת כדורגל, תהיה כל כולה על הגב שלו? האם דונגה יכול להמר עליו?

        נילמאר: סובל מאיכות הקבוצה

        זו הייתה אמורה להיות שנת הפריצה של נילמאר, אלא שהעונה של ויאריאל השתבשה לגמרי לאחר עזיבתו של מנואל פלגריני. הצוללת הצהובה הנחיתה באל מדריגל בתחילת העונה את הברזילאי מקורינתיאנס במטרה שהקדנציה השנייה שלו באירופה, אחרי הראשונה בליון, תהיה איכותית, רצינית וארוכה יותר. אם ויאריאל הייתה משחזרת העונה את מה שעשתה בשנים עברו, ייתכן שהוא היה המועמד המוביל להנהיג את הנבחרת בחוד. אבל זה לא קרה.

        מצד שני, בברזיל יש הסבורים שאם הוא לא ישחק עכשיו, אז אימתי? בכל זאת, הוא כבר לא ילד וחצה רבע מאה ביולי הקודם. למרות השנאה לדייגו, בברזיל כבר הודבק לו הכינוי 'נילמארדונה'. גם בתקשורת הברזילאית ידעו להודות: "הוא רחוק עדיין מלהיות גדול כמו מראדונה", עם זאת הוסיפו: "הוא תמיד יודע להיות במקום הנכון, בזמן הנכון".

        יש לא מעט שמשווים את נילמאר לבבטו. מעבר למראה החיצוני שקצת דומה, לצעיר כישורים דומים כמו לוותיק ממנו, שביחד עם רומאריו הביא גביע ב-1994. אם זו היכולת לפרוץ ולהגיח מהאגפים, הטאץ' והטיפול העדין בכדור וכמובן, הסיומת החדה. עוד ב-2005 כשהיה בצרפת אמר עליו המאמן גי לאקומב: "ראיתי אותו לא מעט ויש לו כישורים טכניים עילאיים, הוא מהיר מאוד, נע בחדות ואוהב לקחת מגנים לאחד על אחד. הוא מזכיר לי מאוד את ווין רוני". כרגע רוני במקום אחר.

        פביאנו: פציעות רבות מדי

        לואיס פביאנו יהיה כנראה, אם לא יקרה דבר יוצא דופן, הבחירה הראשונה של דונגה. פביאנו לא נכלל במשחק נגד אירלנד עקב פציעה בשרירי הבטן, וזו לא הייתה הראשונה שלו העונה. גם הקרסול שלו הכזיב וחלק נכבד מהעונה הנוכחית הוא מבלה על הספסל. גם הוא, כמו חבריו לחוד הנבחרת, לא מצליח לשחזר השנה את הכושר האדיר בו היה בעבר. לפני שתי עונות, חלוצה של סביליה סגר עונה עם 34 כיבושים. ב-2009 זכה 'או פבולוסו' בתואר השחקן הברזילאי הטוב ביותר, אלא שהשנה הוא הבקיע 14 שערים, תשעה מתוכם ב-13 משחקי ליגה בלבד ששיחק. חברו את מסכת הפציעות עם הכושר הלא מזהיר בו נמצא החלוץ ותקבלו עוד אחד שלא קל לדונגה לבנות עליו.

        "התחרות על חולצת ההרכב קשה מאוד", אמר פביאנו לא מכבר. "זה לא שאני בטוח בהרכב. אני לא נמצא בעמדה שאם לא אבקיע שלושה-ארבעה משחקים, אקבל את החולצה. אם אתה ברזילאי כולם עוקבים אחריך ואתה חייב להוכיח את עצמך כל הזמן". כשנשאל האם יש לו העדפה עם מי לשחק בחוד ענה: "אני רגיל לשחק עם שחקנים שנעים, אך אין לי העדפה. אני מסתדר ומבין את נילמאר וגם את רוביניו".

        רוביניו: עדיין בשלב ההוכחה

        רוביניו הוא אולי נקודת האור היחידה בהתקפה, אלא שגם היא מנצנצת ממרחק ולא בוהקת. עד לפני ששב הביתה, כמו אחרים (רונאלדו, אדריאנו ופרד), היה רוביניו שבר כלי, שחקן מתוסכל שלא התאקלם אצל רוברטו מאנצ'יני. נראה שהחזרה לסנטוס עשתה לו טוב. "הוא שחקן אחר. אני לא יודע מה קרה לו במנצ'סטר סיטי, אבל הוא נראה חדש ומצוין", אמר מאמן פלמייראס, אנטוניו קרלוס זאגו. "כיף לראות אותו משחק, מכדרר, הוא נהנה כמו ילד". הבעיה היא שהמגנים בברזיל לא קשוחים דיים כמו האירופיים, שימררו את חייו של רוביניו הרבה יותר בטורניר.

        גם דונגה התלהב מההופעה של רוביניו נגד אירלנד: "הוא הראה לכולם מה הוא מסוגל. הוא מחויב לנבחרת. אנשים דיברו רעות עליו, אולם אני יודע שהוא מביא דברים חיוביים למגרש. הוא נראה הרבה יותר שמח מאז שעזב את מנצ'סטר סיטי וחזר לסנטוס". בניגוד לשניים הקודמים, אמרסון ליאו, שוער נבחרת ברזיל בעבר, היה נחרץ יותר והציג את הדילמה האמיתית: "זו תקופה קריטית עבורו. או שהוא יחזור להיות מבריק או שהוא וברזיל בבעיה".

        דונגה: העיקר הקשרים האחוריים

        דונגה, שהניף את הגביע ב-1994, ירש נבחרת שמונהגת על ידי הקוורטט ההתקפי - רונאלדו, אדריאנו, רונאלדיניו וקאקה. ארבע שנים אחר כך, השריד היחיד מאותה רביעייה שנותר בטוח בסגל ובהרכב הוא שחקן ריאל מדריד. 'הכוכבים' כיום, כמו דונגה בעבר, הם הפועלים השחורים. רונאלדיניו ופאטו אאוט, ז'ילברטו סילבה, פליפה מלו ורמירז אין.

        רבים במדינת הסמבה סולדים מהסגנון שהנחיל המאמן. פילוסופיית המשחק של הסלסאו מושתתת בין היתר על יציאה מושלמת למתפרצות, כפי שעשתה נגד אירלנד. טוסטאו, מגדולי שחקני הסלסאו, היה מהראשונים שתקפו את דונגה. פאביו קאפלו הוסיף עוד קצת שמן למדורה, כשאמר שייתכן כי חמש השנים של דונגה כשחקן בליגה האיטלקית הורישו לו את "הפרגמטיזם האיטלקי". בברזיל הרי אי אפשר רק לנצח, חובה לעשות את זה גם עם כדורגל יפה. אלא שדבריו של דונגה כבר אחרי המונדיאל בגרמניה הבהירו בדיוק לאן הוא חותר: "הנבחרת נעדרה רוח קבוצתית. אם אין קולקטיביות, האינדיבידואליזם מושך את הקבוצה למטה". גם אחרי אירלנד המשיך דונגה בקו המעשי שלו: "אנחנו לא חיים על כישרון אלא על תוצאות".

        דונגה משחק במערך של 1-3-2-4 שמתחלף ל-2-4-4, כשרוביניו יכול לשחק באגף ולחילופין כחלוץ שני, לצידו של פביאנו. נראה שהמאמן לא רואה בהיעדרו של חלוץ חוד אימתני, כפי שהיה לברזיל כמעט בכל הטורנירים הקודמים, מכשול. אם דונגה, שכבר הכריז שיעזוב לאחר הטורניר, יביא גביע שישי לברזיל, לא הרבה יקטרו נגדו והוא יוכיח שבעיית החלוצים שברזיל ניצבת בפניה לא הרת גורל. במקרה של כישלון, אל תקנאו בו.