שני בעלים לאישה גרועה אחת

מאיר שמיר, בדומה לאנשי העסקים וראשי המועדונים – הנכנסים איש-איש וסיבותיו לביצה הטובענית של הכדורגל הישראלי – התיישב באמצע העונה והחליט לעשות חושבים. בינוניותה המתמשכת של הפועל פ"ת אינה מצליחה להפתיע איש זו השנה המי יודע כמה ברציפות. נדמה כי מועדון הפאר מן העבר סובל לא רק מסגל שחקנים מהדרג השני, מחוג אוהדים אנמי משהו ומציפיות לא פרופורציונליות של בעליו אלא גם מבעיה מנטלית המונעת ממנו לחצות את הרוביקון שהצליחה בשעתו הפועל חיפה לצלוח – המעבר מקבוצת דרג ביניים למועדון על. אבל על כל אלה ברשימה אחרת.

צמצום מעורבותו ותמיכתו של שמיר בענייני מועדון הכדורגל, לצד הדיווחים על שנה כלכלית לא מזהירה מהבחינה העסקית, יחד עם תוצאותיה המאכזבות של קבוצתו, העמידו בפניו – מהר משפילל – את שאלת מיליון הדולר הממשמשת ובאה על כל המעורבים בענף: היכן נפסקת האהדה והחיבה למועדון ומתחילים החישובים העסקיים האישיים? האמת ידועה לכולם – אין כל דרך להרוויח כסף בענף. אם לא כסף, לפחות מעט תהילה וכיבודים. כאשר גם אלה אינם ברי מציאות, נכנסים רואי החשבון לתמונה. ניתן לראות את תחילת תהליך הסתלקותו של שמיר מענייני הפועל פ"ת כאקט של חוסר סבלנות המעיד על חובבנות ועל מחלת קוצר הנשימה ממנה סובלים כל העוסקים בענף, אולם נדמה לי כי הפעם מדובר בסימפטום אחר לגמרי.

התאבדותו של רובי שפירא – לפחות כפי שהוצגה – גם לאחר שהפועל חיפה הפכה לאבן רחיים על צווארו, עוררה הרבה בעלי מועדונים לחשוב היטב על המשך דרכם בכדורגל. התלות החונקת של המועדון בבעליו, לצד תובענותם המוגזמת של האוהדים, לצד ההתנהלות האגרסיבית של התקשורת (והחתום על רשימה זו אינו נקי מכך לחלוטין) לצד העובדה המתמטית הטהורה שרק קבוצה אחת יכולה לזכות באליפות בסוף השנה, הופכת את כל העסק למעיק ולוחץ מדי ובוודאי לחסר פרופורציה במשוואה של תשואה מול השקעה. במקום בו אין הנאה ואין כבוד, אין כל תמריץ לספוג הפסדים בענף שהוא בור בלי תחתית של הפסדים כספיים עתידיים.

צעדו של מאיר שמיר מסמן – לדעתי – את ראשיתה של שנה קשה מאין כמותה לכדורגל הישראלי, אשר תעמיד מועדונים רבים בפני שוקת כלכלית שבורה, ללא כל גב מההתאחדות לכדורגל, תוך הכרה ברעיעות של הענף אותו כולם מנדנדים בצוותא. בעלי המועדונים יתחילו לחתוך בבשר החי בכל הנוגע למוכנות השקעותיהם. כמה מהם יורידו את השאלטר לגמרי. גד זאבי נטש מבלי להניד עפעף והרוכשים החדשים של בית"ר ירושלים – מועדון "פאר" במושגים ישראליים – סופרים כל אגורה. ובצדק. ימים קשים עוד נכונו לנו, קבוצות עתידות להסגר, מועדונים עתידים לקרוס ובלון הבקרה התקציבית והמעורבות הליצנית של ההתאחדות לכדורגל בניהול הענף עתידים לקרב אותו אל פי התהום. אם אמנם עדיין לא מאוחר מדי.

מעשה הנבלה שנעשה ברכבו של משה תאומים, יחד עם האיומים על חייו מעלים אצלי שני הרהורים:

האם לא הגיע הזמן שהמשטרה תרכז מאמץ ומשאבים של ממש (כן, גם בשעה קשה זו למערך השיטור) באיתור החוליגנים, בהעמדתם לדין ובתביעה בלתי משתמעת לשתי פנים מהפרקליטות לעשות כל שלאל ידה להביא לעונשי מאסר? יכול להיות שאידיוט אחד מאחורי סורג ובריח יצנן התלהבותם של כמה בריונים מסוכנים המוצאים בכדורגל תירוץ ציני לפרוק אנרגיות שליליות. ועוד רעיון: ביום חמישי שעבר הותקף רופא בבי"ח רומב"ם בחיפה על ידי מטופל. לאות מחאה השבית צוות בית החולים את המקום ליממה שלמה. מדוע שההתאחדות לכדורגל לא תשבית את הליגה למחזור אחד, כצעד של מחאה והזדהות? פוחדים להסתבך עם הטוטו?

ההחלטה של אותו בריון קשקשים להזיק דווקא למכוניתו של תאומים מעידה על הזיקה הסימביוטית כמעט שנוצרה בשנים האחרונות בין בעלי המועדונים לקבוצות שבראשותם בתודעת ציבור אוהדי הכדורגל. מכבי חיפה היא יעקב שחר, מכבי ת"א לוני הרציקוביץ וכן הלאה. כמו גם שמעון מזרחי השנוא על ציבור נרחב יותר מכל שחקני ומאמני מכבי ת"א בכדורסל לדורותיהם גם יחד. הקשר הלז מעמיד את בעלי המועדונים בפני מציאות לא פשוטה – נטל ההוכחה, כמו גם הלבה הרותחת הנשפכת מסיר הלחץ, מופנים אליהם. הציפיות להצלחה וההאשמות בכישלון הופכות לנחלתם, כאשר המאמנים והשחקנים מאבדים מאחריותם לתוצאות הקבוצה. גישת "המועדון הוא אני", יותר מאשר נבחרה על ידי בעלי המועדונים נכפתה עליהם, בשל העובדה שבכספם ובנכונותם להעמידו לרשות המועדון בידם להרים קבוצה או לגזור עליה "שנה כלכלית". גד זאבי האמין כי באמצעות כיסו העמוק יצליח לרכוש אליפות ונתפס כמושיע בירושלים, כמו גם הפועל חיפה והאליפות ההיסטורית שלה המיוחסת לרובי שפירא בלעדית. הקשר הישיר בין הצלחת המועדון לרוחב ליבו של הבעלים מסוכנת לבעלים ומעבירה אותם לקדמת הבמה, שלא בטובתם. הם הראשונים להיפגע מהריקושטים, הם הראשונים גם להיות קורבנות לנאצות וגידופים, הסתה ואיומים. על כולם לזכור שהאנשים היחידים המונעים את שקיעתו של הענף הם בעלי הקבוצות. נהגו בהם במידה של איפוק ושל כבוד – משום שביום שיסתלקו, ייקחו עימם גם את הכדורגל הישראלי.

העונש שגזר בית הדין המשמעתי על מכבי אח"י נצרת, גם אם היה נכון והוגן בהתחשב בעובדות המשפטיות, הוא שערורייתי, מהטעם הפשוט שגם בנצרת קוראים מדורי ספורט, וגם לשם הגיעה השמועה על היחס האבהי שנקטה ההתאחדות כלפי בית"ר ירושלים בשעתה הקשה. אני סבור, אגב, שגם מכבי רעננה, לדוגמא, הייתה זוכה ליחס דומה ומפלה לרעה מדייני בית הדין, אולם העובדה שמדובר בקבוצה מהמגזר הערבי, יותר משהיא צורמת ובעייתית מבחינה פוליטית, מעידה על מידת שיקול הדעת שמפעילים הדיינים הנכבדים בשבתם לדון בעתידו של מועדון כדורגל שאינו מקורב לצלחת.

פרשת איגבני יעקובו צריך שתהיה פרשת דרכים עבור ניר סביליה במכבי חיפה. איני יודע באיזה אופן ינהגו גרנט ושחר בחלוץ הסורר, אולם במידה וזה ישחק או יתלבש לפני ניר סביליה, צריך החלוץ המבוזבז להבין את הרמז ולדרוש מפורשות את שחרורו משורות הירוקים. מועדון המוכן להתעלם מעבירת משמעת כה חמורה – בשעה שעומד לרשותו חלוץ נבחרת לשעבר – אומר לו בפשטות, "לא סופרים אותך". ממטר.