כל ישראל אחים

לפני שנתחיל, חידה :

איזו קבוצה הועמדה הכי הרבה פעמים לדין ב-10 השנים האחרונות עקב התנהגות אוהדיה:

1. הפועל תל אביב

2. מכבי תל אביב

3. בית"ר ירושלים

4. הפועל באר שבע

תשובות בסוף.

שורה מעל הודעת העזיבה הדרמטית של אלונה ברקת, עמדה לה ידיעה שסיפרה על 13 "בני טובים" שאנסו נערה במשך שנים. בני טובים הוא, כידוע, שם קוד לאנשים ממעמד סוציו אקונומי מסוים. הם אף פעם לא יבואו מבאר שבע, דימונה וירוחם, למרות שאני מכיר לא מעט אנשים טובים שגרים שם. לפעמים צריכים לדעת לקרוא את הביטויים הללו על מנת להבין דברים. נניח את הצורה האנתרופולוגית בה מתייחסים לא מעט מכותבי הטורים לאוהדי הפועל באר שבע. אלו מ"ישראל הראשונה".

ב"ישראל הראשונה" אוהדי הפועל באר שבע באים בחבילה אחת, עם תדמית אחת ופרצוף אחד. עבורם, אוהדי הפועל באר שבע הם אלו שניסו לתקוף את גיא עזורי, למרות שהם גם ה-200 שהגיעו לתמוך באלונה ברקת מול בניין העירייה כשהיה ספק אם ראש העיר יעביר לה את מה שהעירייה התחייבה בהסכם העברת הבעלות; למרות שהם גם ה-12 אלף שבאו לראות משחק נגד רמת השרון וסיכנו את חייהם בכניסות למגרש; למרות שהם גם ה-2,000 שנסעו ביום הכי סוער של השנה לתמוך בקבוצה בבלומפילד ועודדו אותה גם בפיגור של 4:1. בעיניים של "ישראל הראשונה" לכולם אותם פנים. גזענות? בורות? אטימות? טיפשות? אלימות מילולית? לא ב"ישראל הראשונה".

מהי ישראל השלישית לפי ישראל הראשונה – לפי מה שקראתי, מדובר בזן לא מפותח של בני אדם. בישראל הראשונה הכל דבש. אין אלימות, פרט כמובן לבני טובים שאונסים פה ושם נערה או רוצחים נהג מונית. פרט לכמה עיתונאים שמשתמשים במונחים גזעניים ואלימים שגם המקללים שבאוהדי הפועל באר שבע עדיין לא למדו.

מה שהכי עצבן בצביעות התל אביבית הלבנה היה בעיקר חומרת המקרה של עזורי, מקרה שגרם לבני הטובים להוציא את המקלדות ולכתוב את הסטריאוטיפים שלימדו אותם מילדות. היו מקרים חמורים בהרבה מתקרית הרכב של עזורי, שאפילו לא נכנסת לטופ 10 של המקרים האלימים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. לא נזרק שם רימון הלם על ידי קהל מתורבת ולא נרמס שם ילד על ידי המון אדם שפורץ למגרש. בסך הכל דביל אחד ניסה לתקוף מאמן – עובדה שגם לא התבררה לעומק על ידי המשטרה – באירוע שלא תוכנן מראש. אף אחד לא הכין אמל"ח ולא טשטש ראיות, למעשה התקיפה המטומטמת הזו הייתה כל כך שלומיאלית, שבתוך 13 שניות מרגע סיום שיחת הטלפון אפשר היה לדעת מיהו בעל הרכב התוקף. הייתי אומר מעשה פוחז, אלמלא היה משתמע מכך שיש בכך צידוק.

אפשר היה כאן להוסיף את העובדה לפיה הפועל באר שבע כמעט ולא זומנה לוועדת המשמעת בשנים האחרונות בשל התנהגות אוהדיה, אבל עובדות אף פעם לא עניינו את אנשי "ישראל הראשונה". רק סטריאוטיפים. אפשר היה גם להתקשר לניר קלינגר ולקבל ממנו קצת פרופורציות, ושיספר מה עושים בישראל הראשונה כשרוצים לסלק מאמן. אבל בישראל הראשונה לא יודעים מהן פרופורציות כשמדובר בישראל השלישית. אפשר היה גם לנסות לקחת את המקרה הזה לכיוון אחר. למשל, לקשר בין מקרה החזיז של אוהדי הפועל חולון לסיפור של אוהדי הפועל באר שבע, ולנצל את המקרה לטובת מיגור כיסי האלימות. כמו מיקי דורסמן. כמו רוני שאטן, שמינף את תקרית האבנים שזרקו אוהדי בני יהודה על אוהדי הפועל תל אביב. אבל בישראל השלישית אין סיכוי לשינוי. אולי בגלל זה ראשי המדינה שגרים, משום מה, בישראל הראשונה, לא עושים מספיק כדי לשנות את מה שכן צריך לשנות בישראל השלישית?

פלא שגם ברקת בחרה לנהוג כך בסוף? הרי מי שמעוניין לעשות שינוי חברתי ו"זורק" מיליוני שקלים, לא נוטש את הספינה בשל אירוע אחד, חמור ככל שיהיה. גם דורסמן הוביל מהלך גדול בחולון אחרי אירועי מלחה, רוני שאטן הקדים אותו אחרי שאוהדים של בני יהודה זרקו אבנים על היציע של אוהדי הפועל תל אביב. אבל לא בבאר שבע. את באר שבע אי אפשר לשנות.

ובכן, לא נעים להגיד, אבל אין לי מושג, פרט לעובדה שבאר שבע הייתה זו שהועמדה הכי מעט פעמים לדין. אכן, מחדל.