פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אלונה, הכישלון כולו שלך

        מי שמינתה את ויקו חדד ומרקו בלבול ואיפשרה למאמן כמו גיא עזורי לבנות את הפועל באר שבע בעונתה הראשונה בליגת העל, היא זו שהתעוררה מאוחר מדי למציאות שהיא יצרה. חמי אוזן על האחראית לכישלון, ועל המיתוס המופרך שמאמנים לא יכולים להצליח בבאר שבע

        בסופו של דבר, אלונה ברקת נתנה למיתוס על הפועל באר שבע לנצח אותה, מיתוס מנופח ומוגזם שמתופעל היטב על ידי תקשורת מתנשאת וסטריאוטיפית. התקשורת, שחיה את התסריט הזה, מאמינה בו, וכל אירוע שמתרחש בקבוצה הוא בגדר רמז עבורה להתממשותו החוזרת. הקהל מוחה נגד המאמן? הנה, עוד אחד נכנס לרשימה. האוהדים מטלטלים את הרכב של המאמן? נו, מי כבר יכול להצליח שם. חולה נפש רודף אחריו עם המכונית שלו?, עזבו, זו עיר שלמה שמתנהגת בברבריות. אז מה אם מאמנים יוצאים מדלת צדדית גם בירושלים, תל אביב ונתניה. אז מה אם המקללים מלווים אותך לרכב גם ביציאה מחדרי ההלבשה בקרית אליעזר. אז מה אם הקהל קובע את סדר היום ברוב קבוצות הליגה. הלו, זו באר שבע, ובבאר שבע הכל יותר חמור: קללות האוהדים, חבורות העבריינים שמרחפות לצד הקבוצה, הלוואות בשוק השחור וחוסר כבוד לעבודת המאמן. נכון, אנחנו גם בעייתיים, אבל זו לא סיבה לא להיטפל אליהם, להשחיר אותם ולהלבין את עצמנו.

        ההתקפה על הפועל באר שבע הייתה צפויה בדיוק כמו ציון רשימת המאמנים שעברו שם ומשוחזרת אחת לחצי שנה. בואו, באמת, נעבור פעם אחת ברצינות על הרשימה הזו: אלי כהן, ויקו חדד, גילי לנדאו, חיים בן שאנן, מרקו בלבול, גיא לוי, גיא עזורי, לופא קדוש, אייל לחמן. להמשיך? מה משותף לכולם חוץ מהפועל באר שבע? תחשבו שנייה לעומק. יפה, רובם ככולם נכשלו כמעט בכל קבוצה שאימנו, לא הותירו חותם משמעותי בעבודת האימון שלהם, פוטרו מלא מעט מועדונים ומתגלגלים בין מקומות שונים על מנת לשרוד. המאמן היחיד שאולי אפשר להתווכח עליו הוא אלי גוטמן, שעבר בבאר שבע לקדנציה שנייה בעונת 2003/4 וזכה ליחס לא הוגן, בטח עבור מאמן שהביא לבאר שבע גביע. אז מה? גם בהפועל תל אביב עברו בסך יצחק שום, גיא לוזון, ניר לוין, גילי לנדאו, עד שאותו גוטמן הגיע. האם הפועל תל אביב היא קבוצה בלתי ניתנת לאימון? שטויות. הפועל תל אביב היא הזדמנות נהדרת למאמן שיודע ויכול לנצל אותה, בדיוק כמו הפועל באר שבע, שלמזלה הרע סבלה מניהול לא אחראי שכלל, בין היתר, בחירת מאמנים לא אחראית. מאמנים שפשוט לא התאימו למשימה ונכשלו ברוב הקבוצות בהן עברו. כולל באר שבע. גיא עזורי, להזכירכם, התפטר לאחרונה גם ממכבי פתח תקוה.

        איפה כל המיליונים?

        בגרסה החדשה של הסיפור העצוב היו מעורבים בעיקר שניים. אלונה ברקת, שבחרה לא להתעמת עם המציאות ואליה נחזור בהמשך, וגיא עזורי, חניכו של אברהם גרנט באקדמיה לפוליטיקה של הכדורגל, שתחזק את הסטריאוטיפ הזה ונאחז בו כתירוץ לעבודה העלובה והמביכה שהוא עשה בהפועל באר שבע. למיליונים שהוא בזבז לברקת רק כדי להציל את התחת שלו, לכמות השחקנים הבלתי הגיונית שהוא הביא וספק אם שלושה מהם יישארו בעונה הבאה ויצרו שורש בריא, לחורים במערכי הקבוצה, לטקטיקה השכונתית, למשחק ההגנה הנרפה. ככל שהוא נאחז בתירוץ, ככל שחזר לעניין הקהל בתגובות שלו בסיום משחקים, עזורי רק ביטא את כמות הפתרונות המוגבלת שיש לו לליקויים המקצועיים. למעט אותם חריגים, כולל הפסיכופת שרדף אחריו עם הרכב, מחאת אוהדי הפועל באר שבע נגד מי שהסיט לעברם את האש מעבודתו הנרפית הייתה לגיטימית.

        גם במשחק מול אחי נצרת, בו אוהדי הקבוצה הגזימו לגמרי, חלק לא קטן מהם עשה זאת בצורה מקובלת כולל שלטים. הם לא הביאו טיטולים, כי הם לא תרבותיים כמו אוהדי מכבי תל אביב, אבל הם התנהגו כמו רוב אוהדי הכדורגל בארץ שרואים שאיש לא מיומן מטפל בבייבי שלהם. לפרטים נוספים: רן בן שמעון וגיא לוזון.

        מאמן נוער שדיברתי איתו על סיפור הרכב של עזורי אמר לי שהוא עבר דברים לא פחות קשים מהורים של שחקניו, ושאלו החיים למי שנכנס לסערת הרגשות שנקראת כדורגל ישראלי. אם עזורי חושב שהמהלכים האחרונים שלו יהפכו אותו למאמן טוב יותר ויוציא אותו גדול מההרפתקה שנקראת הפועל באר שבע, הוא יגלה בקרוב שבעלי הקבוצות בליגה הם לא כאלה מטומטמים. להבדיל מכל המאמנים הבינוניים מינוס שקדמו לו והבינו זאת אחרי שעזבו באר שבע, הוא ייזכר לעד בתור המאמן שהוביל את אלונה ברקת לעזוב את הקבוצה: החל מהבזבוזים הלא אחראיים שלו וכלה באופן שבו גרר את הדיון בהפועל באר שבע כל הזמן לעניין הקהל.

        ומי אחראי על המערכת?

        אבל האחראית העיקרית למצב היא אלונה ברקת עצמה. לא הקהל ולא עזורי. היא זו שלא אמרה את דעתה בנושאים מהותיים כמו מחאת הקהל והיא זו שאישרה לגיא עזורי להשתמש חופשי בפנקס הצ'קים שלה, בלי בקרה או תכנית סדורה. לא סתם ברקת מוזכרת כאן רק בסוף הטור. היא פשוט לא עשתה יותר מדי ובסופו של דבר התעוררה למציאות בעייתית שחייבה אותה לפעול לפי הסטריאוטיפ הרגיל של באר שבע.

        מי שבוחרת את ויקו חדד ומרקו בלבול בתור אנשי המקצוע הראשונים שיעבדו אצלה, לא יכולה לבוא בטענות לאף אחד. מי שנתנה למאמן שאף פעם לא בנה קבוצה לבנות את הקבוצה הראשונה של באר שבע בליגת העל, צריכה להסתכל במראה לפני כולם. היא תגלה שם אישה מקסימה ומלאה בכוונות טובות שחשבה לשבת על הגדר, לזרוק כסף ולצפות מהבעיות להיפטר מעצמן. ברקת לא התעמתה עם הבעיות, לא ניסתה לתקן אותן, חזרה על כל שגיאות העבר של קודמה, אלי זינו, ובסוף נגררה לפינות אליהן גם זינו נדחק. הלוואי שהיא תישאר, אבל גם אם תעשה כן, לא יחכה לה כדורגל שונה. גם אז ימשיכו לדון ביצריות בכל החלטה של המאמן שלה, וגם אז יהיו עיתונאים שידרשו ממנה לנקוט עמדה. גם אז, בטח אם להימור הבא שלה קוראים ניר קלינגר, יהיו אוהדים שלא יוכלו להשתלט על היצרים שלהם. אין הרבה מה לעשות, וכמו שאומר גיא עזורי: זה הכדורגל.