ככה עושים זאת נכון

    כשהבניה חכמה וסבלנית וההגנה מהטובות בליגה, זה לא פלא שסוד ההצלחה של אוקלהומה לא מתחיל ונגמר בקווין דוראנט

    אסף רביץ

    מיהי הפתעת העונה ב-NBA עד כה? אטלנטה בסך הכל ממשיכה קו התקדמות טבעי, מילווקי ושארלוט נאבקות על מקום בפלייאוף רק בגלל שהן במזרח ומציגות חוסר יציבות משווע, ממפיס הסימפטית במערב אז היא מדורגת רק עשירית, וקשה להעניק למדורגת עשירית את התואר. יש, אם כך, רק מועמדת ראויה אחת: אוקלהומה סיטי ת'אנדר.

    הקבוצה עם השם המעיק מדורגת כרגע שישית במערב, עם 33 נצחונות ו-23 הפסדים, קצב של כ-48 נצחונות בעונה שיהווה שיפור של 25 נצחונות מהעונה שעברה, למרות שלא ביצעו שום שינוי בקיץ. לפני פתיחתה, הייתה תחושה שלת'אנדר תהיה עונה טובה, שאולי אפילו תכלול מאבקי פלייאוף, אבל אף אחד לא ציפה שלקראת מרץ החבורה הצעירה תמצא את עצמה מעל קבוצות כמו סן אנטוניו, פורטלנד, ניו אורלינס ויוסטון ותיראה הרבה יותר קרובה ליתרון ביתיות בפלייאוף מאשר לחופשת קיץ מוקדמת.

    60 שניות של רקע, בכל זאת: בקיץ 2007 סיאטל סופרסוניקס נכנסה לתהליך של בנייה מחדש. הקבוצה הלא רעה של ריי אלן ורשארד לואיס התפרקה כאשר השניים עזבו והשאירו את ה-GM החדש, סם פרסטי בן ה-30 (!), כמעט בלי כלום. בנוסף, הבעלים החדש קליי בנט ביצע מה שרבים חשדו שיעשה והעביר ב-2008 את הפרנצ'ייז לעיר הולדתו אוקלהומה סיטי תוך כדי שינוי הכינוי. עיר חדשה, קבוצה חדשה - מעטים נתנו לת'אנדר סיכוי להתקדם. כמו כמעט חצי מקבוצות ה-NBA, הם היו אמורים להיכנס לתהליך אינסופי של בניות מחדש.

    זה לא קרה. תוך שנתיים וחצי נוצרה באוקלהומה סיטי קבוצת כדורסל נהדרת שמראה לכל הנמושות איך עושים את זה נכון ומהר. נא להוציא עטים ולרשום.

    טוב לדעת (תוכן מקודם)

    צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

    על-ידי WE SURE חברה לביטוח
    לכתבה המלאה

    1.צריך כוכב

    אוקיי, אפשר באותה מידה לקרוא לסעיף הזה "צריך מזל". סופרסטארים לא נופלים מהשמיים כל רגע, אבל דראפט 2007 לא היה סתם עוד יום עבור הסוניקס/ת'אנדר. הבחירה השנייה בדראפט הזה השיגה להם את קווין דוראנט - ילד פלא, שחקן בגובה 2.06 ומוטת גפיים שגורמת לו להיראות כמו 2.15 שמתפקד כגארד לכל דבר. ידענו שהפוטנציאל שלו בשמיים, שהוא יכול להפוך לאחד הסקוררים הגדולים בתולדות המשחק. לא ידענו שגרג אודן, שנבחר לפניו כבחירת קונצנזוס, יתברר כפיל עם ברכיים מחרסינה ויהפוך את דוראנט לפרס אפילו גדול יותר.

    היו גם סימני שאלה לגבי דוראנט וההשתלבות שלו ב-NBA. ראשית, העמדה הטבעית שלו לא ממש היתה ברורה - הוא בנוי כמו פאוור פורוורד ומשחק כמו שוטינג גארד. מלבד זאת, לא ממש הייתה אינדיקציה לכך שהוא יודע לעשות עוד משהו חוץ מלייצר נקודות ואף אחד לא ידע אם מתחבא בתוכו מנהיג ופרנצ'ייז פלייר. התהייה המשמעותית, עם זאת, הייתה לגבי היכולת ההגנתית שלו. דוראנט נראה אז כמו טווינר הגנתי - חלש מכדי להתמודד עם שחקני פנים אמיתיים ומגושם מכדי להתמודד עם שחקני חוץ אמיתיים. האפשרות שהוא יתברר כסקורר גדול לקבוצות קטנות לא נראתה מופרכת. אחרי שנתיים וחצי אפשר כבר לשכוח מכל התהיות. דוראנט לא מפסיק להשתפר, וכסקורר הוא מבטיח את מה שקיים מהר מהצפוי - הוא בדרך להפוך למלך הסלים הצעיר בתולדות ה-NBA.

    במספרים זה שווה כמעט 30 נקודות למשחק ביעילות מדהימה: אחוזים גבוהים מהשדה (כמעט 48 ובעלייה מתמדת), שלשה וחצי למשחק באחוזים טובים, 10 הליכות לקו למשחק בכמעט 90 אחוז. שלשום נקטע לו רצף של 29 משחקים עם לפחות 25 נקודות, רק למייקל ג'ורדן היה רצף ארוך יותר. בקצב הזה, אף אחד לא יופתע לראות ממנו עונות של 35 נקודות למשחק, אולי אפילו יותר. אין לדוראנט בעיית טווח ועם הגובה והאתלטיות שלו אין דרך הגיונית למנוע ממנו לזרוק זריקות שהוא קולע באחוזים גבוהים מאוד. זה גם מה שעוזר לו להפוך לשחקן קלאץ' נהדר.

    אלא שהשנה דוראנט מוכיח שהוא גם יותר מסקורר מושלם. הוא הפך למנהיג אמיתי שמוביל קבוצה מנצחת, יש לו את הדרייב הבלתי מתכלה שמאפיין שחקנים גדולים. מאז שהוא מתפקד כסמול פורוורד הרבה יותר נוח לו בהגנה. הוא אמנם עדיין רחוק מלהיות שומר אישי גדול אבל הוא מחפה על כך בהגנה קבוצתית נהדרת. הוא ריבאונדר, חוטף וחוסם נהדר עבור סמול פורוורד. התכונה היחידה שחסרה לו היא יכולת לייצר עבור החברים לקבוצה - פחות מ-3 אסיסטים פר ערב זה מעט מאוד עבור שחקן שמחזיק בכדור כל כך הרבה. אבל זה לא מונע ממנו מלהפוך לאחד השמות הלוהטים בליגה, ולמועמד לגיטימי ל-MVP.

    2. צריך רק כוכב אחד

    כתלמיד של אר. סי ביופורד וגרג פופוביץ' בסן אנטוניו, סם פרסטי הגיע עם אסטרטגיה ברורה מהרגע שנפל לו ליד סופרסטאר. בכל אחת משלוש השנים שלו בקבוצה הייתה לו בחירת טופ 5 (ב-2007 הוא ארגן בחירה נוספת פרט לדוראנט דרך הטרייד שהעביר את ריי אלן לבוסטון) ובכל שלושת המקרים הבחירה שלו הייתה מפתיעה יחסית. הוא העדיף לקחת שחקנים עם פוטנציאל מוגבל ביחס לגובה הבחירה, אבל שחקנים שיכולים לתפקד כשחקנים משלימים. ג'ף גרין הגיע ב-2007 על תקן פורוורד סולידי שמשלים את דוראנט, ראסל ווסטברוק ב-2008 על תקן פוינט גארד מגוון עם אופי נהדר וג'יימס הארדן ב-2009 על תקן שוטינג גארד שמתמחה בקליעה מבחוץ.

    בשלושת המקרים ניתן משקל מכריע לאופי של השחקן וליכולת שלו לתפקד כשחקן משני. בינתיים זה עובד מצוין עם ווסטברוק, שעושה רושם של פגיעה בול ועולה על כל הציפיות: הוא משתפר בניהול המשחק, מתכתב עם טריפל דאבלים, יודע להריץ את הקבוצה ונראה כמו מספר 2 נהדר לדוראנט. גרין פחות מלהיב, אבל בהחלט יעיל כשחקן השלישי בקבוצה. הארדן לומד בזריזות את המקום שלו ונראה בדרך להיות אחד הפיור שוטרים הטובים בליגה.

    מסביב פרסטי לא עשה יותר מדי, אבל כן דאג לרפד את הקבוצה בעוד צעירים מוכשרים. ת'אבו ספולושה הגיע משיקאגו והתברר כרכש נהדר (אליו נגיע עוד רגע), אריק מיינור נחטף מיוטה החוסכת ומתפקד על תקן הפוינט גארד המחליף וסרג' איבקה נבחר מאוחר יותר בדראפט ונראה כמו פוטנציאל לסנטר הגנתי טוב. בעונה שעברה פרסטי ניסה להביא את טייסון צ'אנדלר, אך ויתר לאחר שהבדיקות הרפואיות של הסנטר היו בעייתיות. גם במקרה הזה הוא צדק.

    3. ה-ג-נ-ה

    השילוב בין סופרסטאר להגנת ברזל הוא אחד השילובים המנצחים של העשורים האחרונים. שיקאגו של ג'ורדן, סן אנטוניו של דאנקן המוקדם וקליבלנד של לברון בשנים האחרונות מוכיחות שניתן להגיע רחוק מאוד ככה. גם החוליה הנוספת בהצלחה המפתיעה של הת'אנדר, המאמן האלמוני סקוט ברוקס, הבין את חשיבות ההגנה והצליח ליצור את קבוצת ההגנה המפתיעה בליגה.

    למרות דוראנט (וגם ווסטברוק), אוקלהומה סיטי היא בסך הכל קבוצת התקפה בינונית. בהגנה, לעומת זאת, היא נמצאת בצמרת כמעט בכל קטגוריה חשובה - נקודות, אחוזים מהשדה ומהשלוש של היריבה, ריבאונדים, חטיפות וחסימות. זה מפתיע משלוש סיבות. הראשונה היא שעד לא מזמן דוראנט נחשב לחור רציני בהגנה. השנייה היא שאין לת'אנדר סנטר הגנתי קלאסי, אין לה עוגן של ריבאונד וחסימות מתחת לסל. את הדקות בסנטר מחלקים ביניהם ננאד קרסטיץ' הרך, ניק קוליסון הנמוך ואיבקה המתלמד. השלישית היא שבערך אותה קבוצה העמידה את אחת ההגנות הגרועות בליגה בעונה שעברה. ביחס לשנה שעברה, הת'אנדר קיצצו מהיריבות 7 נקודות ו-3.7 אחוזים מהשדה. אלו מספרים מדהימים.

    הכוכב ההגנתי האמיתי, עם זאת, הוא ספולושה. השוויצרי שפחות או יותר נזרק מהבולס מרגיש טוב על תקן הסטופר והפך השנה לאחד משחקני ההגנה הטובים ב-NBA, לא פחות. גם ג'ף גרין מתברר כשחקן הגנה טוב. אבל הגדולה של אוקלהומה סיטי נמצאת בעבודה הקבוצתית. הם הדגישו את ההגנה כבר מהקיץ והתוצאות ניכרות. המימדים הבולטים שהיריבות מדברות עליהם הם אורך ואתלטיות. השילוב של ספולושה, גרין ודוראנט מספק לברוקס שלושה שחקנים מאוד אקטיביים עם ידיים מאוד ארוכות. השלישייה הזאת יוצרת יער של ידיים ותחושה שבכל מקום יש מישהו. ביחד הם מספקים 3.8 חטיפות ו-2.5 חסימות למשחק.

    4. מציאת הפיסה החסרה

    הגענו לשלב הבא, השלב שאוקלהומה סיטי תצטרך לעבור בעתיד הקרוב. כמה שקשה להביא קבוצה מהתחתית למקום טוב בפלייאוף תוך שלוש שנים, הרבה יותר קשה לעשות את הצעד הנוסף מעוד קבוצת פלייאוף לקונטנדרית אמיתית. לת'אנדר יש את כל הכלים - סופרסטאר, סגל משלים צעיר ומגובש, מאמן מוצלח ו-GM שעד עכשיו לא עשה טעות.

    פרסטי היה מוצלח מספיק כדי להביא את הקבוצה לקיץ גם עם מקום מתחת לתקרת השכר להחתמה משמעותית. הוא יודע בדיוק מה הוא מחפש- סנטר קלאסי שיספק אופציה של משחק פוסט בהתקפה ומטריה אווירית ויכולת לשמור על סנטרים דומיננטיים בהגנה. הבעיה היא שלא ממש מסתובבים כאלה בשוק החופשי. הסנטר המשמעותי העיקרי שיתפנה בקיץ הוא אמארה סטודומאייר - לא בדיוק כוכב הגנתי ובעיקר שחקן עם יותר מדי אופציות אחרות שיכולות לעניין אותו. אבל עבור קבוצה במגמת שיפור כל כך משמעותית, גם סנטר סולידי כמו ברנדן הייווד או ותיק כמו מרקוס קמבי או ג'רמיין אוניל יכול להתברר כפיסה החסרה בדרך לצמרת הגבוהה באמת. ואל תטעו; היום הזה מתקרב בצעדי ענק.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully