לעולם לא תהיו ליברפול

בינואר 2008 התקבצו כ-600 איש על כר הדשא בסן סירו כדי להיות חלק מתמונה היסטורית. המשותף לכולם הייתה אהבתם הגדולה לאינטר, שציינה אז את שנת המאה להיווסדו של המועדון. היו שם שחקני הסגל הבכירים ונציגים ממחלקת הנוער, עובדי מועדון, שחקני עבר גדולים וגם הנשיא מאסימו מוראטי, שבא עם משפחתו ושוב שמע מהחברים הוותיקים את הזיכרונות מהזכיות הרצופות בגביע האלופות ב-64' ו-65', כשאביו, אנג'לו, היה נשיא המועדון. מוראטי הבן הביע תקווה כי שנת המאה תביא עימה זכייה מרגשת בליגת האלופות, אך ליבו נחמץ כשליברפול ניערה בקלות את אינטר בשמינית הגמר וגרמה לו להיפטר מהמאמן רוברטו מאנצ'יני.

קצת יותר מחודשיים לאחר הדחתה של אינטר נערך גמר האלופות ברוסיה, שם ראה בן המקום רומן אברמוביץ' את צ'לסי שלו כבר עומדת על קצה האולימפוס, אך מחליקה יחד עם ג'ון טרי בבעיטת הפנדל האחרונה ומפספסת הזדמנות כבירה לזכות לראשונה בתולדותיה בליגת האלופות. כמו מוראטי, שבמשך עשר שנותיו הראשונות כנשיא אינטר הוגדר כלוזר האיטלקי הגדול מכולם, גם אברמוביץ' וצ'לסי עטו עליהם את מסכת המפסידנים בעקבות הכישלונות החוזרים ונשנים בצ'מפיונס ליג.

עכשיו, בשמינית גמר ליגת האלופות של עונת 2009/10, כאשר כל תשומת הלב מופנית לעבר הסיפור הפיקנטי של ז'וזה מוריניו, נפגשים שניים מהאנשים העשירים אך המתוסכלים שידע הכדורגל העולמי. שניהם עם רצון עז להסיר מעל גבם את הקוף המעיק, לסמן וי על המטרה הגדולה ואולי להצעיד את המועדון שלהם לקדמת הבמה, היכן שנמצאים מועדונים עתירי תהילה בינלאומית כמו מילאן ויובנטוס, מנצ'סטר יונייטד וליברפול. גם מוראטי וגם אברמוביץ' יודעים שזכייה בליגת האלופות יכולה לעשות עבורם את מה שגם חמש אליפויות רצופות לא מסוגלות לתת ושום סכום כסף לא מסוגל לקנות. השתייכות אמיתית למועדוני העל של אירופה.

קווי דמיון רבים יש בין מאסימו מוראטי לרומן אברמוביץ', מלבד החיכוכים התכופים עם מוריניו. שניהם אילי נפט ידועים, מיליארדרים שחוו הצלחות עסקיות מסחררות ולא חסכו בהקצאת משאבים בקבוצות שלהם. הבזבזנות חסרת ההיגיון היא שמם הנרדף לאורך שנים רבות, למרות הרגיעה היחסית בנושא מאז המשבר הכלכלי העולמי.

אברמוביץ' השקיע כ-700 מיליון ליש"ט בשבע השנים שלו בצ'לסי, לעומת יותר ממיליארד דולרים שהוציא מכיסו מוראטי, שנמצא בתפקיד נשיא אינטר מאז 1995, עם שתי הפסקות קצרות בתווך. הזרמת הכספים המאסיבית אמנם הביאה למועדונים שלהם תארים בזירה המקומית, אך הפרס הגדול באמת – ליגת האלופות - נותר כפנטזיה רחוקה ובלתי ממומשת. זהו עולמם של מוראטי ואברמוביץ'.

מוראטי זכה מן ההפקר הודות לפרשת הקאלצ'ופולי שסידרה לאינטר אליפות ראשונה אחרי 17 שנים, ומאז קבוצתו שולטת ללא עוררין בליגה האיטלקית. אבל מה עם אירופה? אינטר כלל לא התקרבה לזכייה במפעל היבשתי הבכיר מאז התואר הכפול של אבא אנג'לו לפני 45 שנים. "במצב הנוכחי, כשהאליפות החמישית כמעט בידיו, מוראטי ודאי יעביר אותה בחפץ לב לאחת מיריבותיו לצמרת בתמורה להזדמנות אמיתית לזכות בליגת האלופות", תיארו ב'לה סטמפה' את הסיטואציה בצד הכחול של מילאנו.

מוראטי התעלה על אביו כשאינטר שלו השיגה ארבע אליפויות רצופות (והיד עוד נטויה) לעומת שלוש של 'גראנדה אינטר' בשנות ה-60, וכדי להדביק את הפער מאנג'לו המנוח גם בזירה האירופית הנחית הנשיא את ז'וזה מוריניו בסן סירו, כדי שיעשה את ההבדל לעומת תקופת מאנצ'יני. הרי את הליגה גם מאנצ'יו לקח בהליכה. אותו מוריניו היה זה שהצעיד את צ'לסי לשתי אליפויות רצופות והחל למלא לאברמוביץ' את הארון בתארים, אך האוליגרך הרוסי זרק את המאמן גם בשל הכישלון המתמשך בליגת האלופות, ואחרי מספר מינויים שלא הבריקו בחר לשים את גורלו בידיו של קרלו אנצ'לוטי האיטלקי, עוד אחד שפיצח כבר את שיטת הזכייה בצ'מפיונס ליג. הכל כדי להשיג את המטרה.

כשאברמוביץ' השתלט על צ'לסי הוא ידע כי הגיע למועדון עם מסורת אירופית דלה, במיוחד ביחס לקבוצות הגדולות של אנגליה. במשך השנים הראשונות הדהים את עולם הכדורגל בתזרים המזומנים הבלתי נגמר וגם ראה את אנשי המקצוע ששכר עומדים במטרות שהציב עם זכייה בשלל תארים. מקבוצה שכלל לא נחשבה לאחת המובילות באנגליה, הפכה צ'לסי לשם דבר בעולם כולו, אך עדיין לא בדרגה הגבוהה באמת כשמסתכלים על סך הנתונים הכללי.

"הם נובורישים נטולי מורשת", טענו ב'אל מונדו דפורטיבו' לפני אחד המשחקים בין ברצלונה לצ'לסי בליגת האלופות. "ברגע שאברמוביץ' יעזוב הם יחזרו לגודלם הטבעי. מיותר לכלול את צ'לסי ברשימה אחת עם מועדונים גדולים באירופה דוגמת ליברפול, באיירן מינכן או אייאקס". את התשוקה והזוהר ממנו נהנות לאורך עשרות שנים ליברפול ומנצ'סטר יונייטד, גם הכסף הרב של אברמוביץ' לא מסוגל לקנות.

ומי אם לא מוראטי מסוגל להזדהות עם המצב. במהלך השנים הקשות, בהן תארים חמקו לנראזורי מבין הידיים ותדמית המפסידנים דבקה בהם, פיתחה אינטר רגשי נחיתות מובנים מול מילאן ויובנטוס המעוטרות הרבה יותר, בעיקר בכל הקשור להיבט האירופי. לעומת האטרקטיביות של שתי יריבותיה הגדולות, אינטר הקרינה אפרוריות והתקשתה להתפתח למרות היותה בינלאומית הן מבחינת שמה והן מבחינת סגל שחקניה.

בעוד אברמוביץ' בוחר לשמור על דיסטנס מהשחקנים ומהתקשורת, וכמו שאמר עליו מוריניו "הוא לא מבין יותר מדי בכדורגל", מוראטי מקפיד להיות מעורב ונמצא בקשר הדוק עם שחקניו. כאשר שקל לעזוב את אינטר לפני כשבע שנים, טען קשר הקבוצה דאז ואחד מיקיריו של הנשיא, אלברו רקובה האורוגוואי, כי אינו מסוגל לתאר את החיים באינטר ללא מוראטי. הכמיהה ללכת בעקבות אביו ואולי אף להפוך לנשיא מצליח ונערץ ממנו - דבר בל יתואר בהתחשב בתלאות שעבר בדרך ובעימותים הקשים עם האוהדים עד לפני שנים אחדות – היא שדוחפת את מוראטי. אברמוביץ', בינתיים, דווקא לא נתון תחת לחצי ההיסטוריה, אולם בהחלט מייחל לרגע בו תושם סופית החותמת על השדרוג האדיר שביצע בצ'לסי.

בחמש השנים האחרונות זכתה צ'לסי פעמיים באליפות אנגליה והניפה גם מספר גביעים, בעוד אינטר חגגה ארבע פעמים זכייה בסקודטו. שתיהן ביחד נטלו חלק רק בגמר אחד בתקופת הזמן הזו (צ'לסי עם אברהם גרנט לפני שנתיים) בעוד ליברפול ומילאן שלא הניפו את צלחת האליפות במהלך אותן שנים פגשו זו את זו פעמיים במשחקי גמר האלופות. "ליגת האלופות לא צריכה להיות אובססיה עבורנו", ניסה מוראטי לתרץ כאשר עומת עם העובדות המרות, ולא ממש שיכנע. "אסור לנו להישאב לתוך התסביך הזה. לשמחתי, זה לא המקרה אצלי כי זכינו בתואר הזה כמשפחה בעבר. אנחנו צריכים גם קצת מזל כדי להגשים את החלום הזה שוב".

כאמור, מוראטי מקפיד לציין כי לא מדובר באובססיה, אך פיו וליבו של מי שמכונה הג'נטלמן אינם שווים במקרה הזה. הצלחה אירופית של קבוצות כמו פורטו, שלאורך השנים חסתה בצילה של בנפיקה הגדולה ולא עוד, או אפילו נציגות רוסיה שהניפו את גביע אופ"א וסחפו את הליגה שלהן למקום השישי באירופה, בהחלט צובטת בליבם של מוראטי ואברמוביץ', שמציינים זאת לעתים תכופות.

באחד הכנסים של אופ"א פגש בכיר מאנשיו של מוראטי את ז'אן מישל אולאס, נשיאה של ליון, שסיפר לו על שותפות גורל בין המועדונים. "גם הקבוצה שלי זכתה באליפויות רצופות, לא בארבע אלא בשבע, ועדיין מארסיי מקבלת הרבה יותר תשומת לב מהקהל הרחב ומהתקשורת", צוטט אולאס מתרעם. "ברגע שאני אזכה בליגת האלופות בטוח שכל זה ישתנה". לנציג של אינטר לא נותר אלא להנהן במבוכה.

בעוד כשלושה שבועות, כשתישמע שריקת הסיום של משחק הגומלין בין צ'לסי לאינטר בסטמפורד ברידג', רק אחד מהבעלים, אברמוביץ' או מוראטי, יוכל להמשיך ולפנטז על התהילה המתקרבת. השני שוב יתפוס את ראשו מרוב תסכול, יחפש את האשם (לבטח ימצא אותו על הספסל) וישלח את היד אל הכיס לקראת ניסיון נוסף בשנה הבאה. כן, זהו עולמם של אברמוביץ' ומוראטי. שני ילדים בחנות ממתקים עם כל הכסף שבעולם, אבל ללא רשות לקנות את הסוכריה המועדפת עליהם.