1. דרק שארפ אולי הניף אמש את גביע המדינה האחרון שלו כשחקן פעיל. גם אנשי מכבי תל אביב וגם מקורביו טוענים בתוקף כי החלטה בעניינו טרם התקבלה, אולם כפי שמסתמן יתלה שארפ את הנעליים בסיום העונה הנוכחית וימשיך במועדון כחלק מהצוות המקצועי-ניהולי.
במאי יסיים שארפ חוזה בן שלוש שנים, עליו חתם בקיץ 2007. באוקטובר ימלאו לו 39. מקורביו אומנם טוענים כי "אם הצוות המקצועי היה מנצל אותו יותר, הוא היה בכושר משחק מלא", אך העובדות הן שהקפטן אינו מהווה פקטור מקצועי כבר חודשים ארוכים. שארפ עשוי להתמנות למעין עוזר-מאמן נוסף, או להפוך לאחראי על השחקנים הזרים תפקיד שממלא כבר כעת.
"נכנסנו למנטאליות שבה הגיל קובע ולא היכולת", אומר אחד מחבריו הקרובים של שארפ. "זה נכון שבאימונים הוא כמעט ולא מתורגל (למכבי 11 שחקני סגל, ובאימונים שנערכים בסגנון של חמש על חמש שארפ בדרך כלל נותר בחוץ), אבל אתה רואה שכשהוא צריך לעלות ולשחק, הוא עושה את זה טוב בדיוק כמו כולם. אין לו רגליים? ברור ששחקן בן 38 לא חד כמו שחקן בן 28, אבל דרק מספיק זריז".
מספר קבוצות ישראליות כבר ביררו עם סוכניו באשר לסטאטוס שלו בסוף השנה, אבל קשה להאמין שדרכיהם של שארפ ומכבי ייפרדו. הוא אוהב את המערכת. המערכת אוהבת אותו עוד יותר.
2.
פיני גרשון חגג את הזכייה בגביע כאילו היה מדובר בתוארו הראשון. בחגיגות שנערכו אל תוך הלילה שתה ורקד, כמעט בהתרסה; כאילו כדי לומר קברתם אותי בעודי בחיים, אבל הנה אני, חי ובועט וגורף תארים.
אכן, מגיעות למכבי תל אביב מחמאות על כך שלא מעדה היכן שנפלה בשלוש השנים האחרונות. אבל יש לשים גם את ההישג הזה בפרופורציה: הן בערב חצי-הגמר והן בגמר עצמו הציגה כדורסל מהוסס, בינוני, ונאלצה להזיע מול קבוצות שמדורגות רק במקום החמישי (נתניה) והשישי (בני השרון) בליגה. זאת למרות ששיחקה בהיכל, באווירה ביתית מוחלטת.
חרף יכולת הקליעה הכמעט-מחפירה של שחקניו, הגיע דן שמיר לשתי הדקות האחרונות בפיגור נקודה אחת בלבד. ברמה הטקטית, הוא ניצח את המשחק הזה בנוק-אאוט. אבל לא משנה כמה התאמות מתוחכמות תבצע בהגנה, אין אפשרות לנצח את מכבי ביד אליהו כשהקבוצה שלך זורקת בלוקים במשך ארבעים דקות.
גביע המדינה, כפי שאמרנו וכתבנו גם לפני המשחק, הוא בסך הכל תואר סמלי. מגרש המשחקים האמיתי של מכבי הוא היורוליג. ביום רביעי הבא תצא למשחק חשוב ביותר באיסטנבול. אם גם העונה לא יצלחו גרשון וחניכיו את שלב הטופ-16, הגביע הפושר הזה עוד יכול להפוך לנקודת האור הגדולה של העונה.
3.
אתמול יצא לדרך ה"קופה דל ריי" גביע המלך הספרדי. השנה מארחת העיר בילבאו את הטורניר. שמונה הקבוצות הטובות במדינה התמודדו אתמול (שני משחקים מרתקים, בהם ניצחה ולנסיה 73:75 את אסטודיאנטס וברצלונה 72:77 את קחאסול) והיום (בילבאו נגד ויטוריה, ריאל מדריד נגד חובנטוד בדאלונה) במסגרת רבע הגמר. חצאי הגמר ייערכו בשבת, והגמר הגדול ביום ראשון.
בזמן שבכל אירופה הבינו כי טורניר בסגנון גביע טומן בחובו חגיגת כדורסל פוטנציאלית ברוב מדינות הכדורסל המפותחות, כאמור, מרוכזים המשחקים בסוף שבוע אחד, בעיר מארחת שמשתנה מעונה לעונה, מה שמאפשר לחובבי הענף ליהנות מצבע ומאווירה ייחודיים איגוד הכדורסל האנכרוניסטי שלנו תקוע הרחק מאחור. האיגוד לוקח את המוצר הזה שהוא, כאמור, בעל פוטנציאל מקצועי אדיר, אך גם תדמיתי וכלכלי ומתעקש למרוח אותו במשך שבועות ארוכים, עד שמאבד את טעמו. אפילו על טורניר בסגנון ביתחוץ ויתרו באיגוד מראש.
מדוע? האם זה בשל העומס המוטל על הקבוצות? ובכן, קבוצות הכדורסל הישראליות שיחקו פחות משחקים במסגרת המקומית מכל ליגה אחרת ביבשת. בזמן שביוון שיחקו 17 מחזורים, באיטליה 18 ובספרד 22, ליגת ווינר תקועה על 13 מחזורים. כך שעומס בוודאי אינו יכול לשמש תירוץ. מה בכל זאת? ייתכן שניתוק מהמתרחש באירופה; שמא עצלות מחשבתית; או אפילו סתם שמרנות מיושנת. איך שלא נהפוך את זה, ברור שההפסד כולו שלנו.
