גוטמן עוד יכול להפתיע

1. אלי גוטמן נכנס אולי לשבוע הגורלי בקריירה שלו. קאזאן, דרבי, קאזאן – סדרת משחקים שעדיף להגיע אליה עם חוזה ביד לעונה הבאה, ביטחון שאין עדיין לגוטמן. בטח כשאתה אמור לנהל מו"מ מול גבי "למה מי זה ערן זהבי" קצרה. אלא שהשבוע הזה הוא גם ההזדמנות של גוטמן. ככל שהמו"מ עם רשימת המאמנים ששפיגלר ולוזון הרכיבו מגוגל מתארך ומסתבך, גוטמן יכול בשבוע הקרוב לערבב את הקלפים מחדש אם יחזור עם 100 אחוזי הצלחה משני האתגרים הקשים שמצפים לו. לגוטמן יש הזדמנות להפעיל לחץ ציבורי בדיוק בטיימינג הנכון ולהראות איך עובדים עם השחקן הישראלי, ואיך מצמצמים יחד איתו פערים מול הקבוצות האירופיות הבכירות. מה שנראה לכם עכשיו לא הגיוני, יכול להפוך למתבקש עם תוצאה טובה בקאזאן.

2. גוטמן לקח כמה החלטות מוזרות בחלון ההעברות של ינואר, וכמו בקיץ, כשהיה צריך לסיים את בניית הקבוצה הרבה לפני כן בידיעה שהמשימה העיקרית היא הליגה, גם ההתעכבות האחרונה לא עזרה לו במיוחד. לא ברור עדיין מתי השחקנים הטובים שגוטמן הביא ישתלבו, כמה כבר יספיקו לתרום עד סיום העונה, מי מהם יישאר לשנים הבאות, אבל בדבר אחד כבר אפשר לראות פירות: שחקנים שהרגישו טיפה בטוחים במעמדם, החלו לרוץ הרבה יותר מהר. צירופם של שחקני הרכש הוסיף תחרות בריאה לסגל והמריץ כמה שבלי מוטיבצייה גבוהה, לא בטוח שהם ראויים ללבוש את החולצה של הפועל תל אביב. אם הפועל תל אביב הגיעה לסוג של מיצוי אחרי פריחה ממושכת, הדם הטרי האיץ מחדש את המערכת והוסיף מתח בריא שקצת היה חסר להרכב הברור מדי של האדומים.

3. לא בטוח שמישהו יזכור בסוף את העונה הזו של הפועל תל אביב אם הקבוצה לא תזכה באליפות, אבל הכדורגל שהקבוצה מציגה כמעט מדי מחזור עשוי לשנות את פני המועדון לקראת העשורים הבאים. לא, דעתנו לא השתנה: המטרה העיקרית של הפועל תל אביב העונה היתה אליפות, וההתעסקות המוגזמת של הקבוצה באירופה וההשוואות למה שמכבי חיפה עשתה בליגת האלופות, היו בריחה מהמציאות, או כמו שכבר נכתב כאן: הפועל תל אביב היא הקבוצה הכי טובה בארץ בין המשחקים מול מכבי חיפה. כאן נכנס האבל. והוא איכות המשחק, כמות השערים וההנאה הרבה שכרוכה בצפייה במשחקי הקבוצה. אם בעבר אוהד הפועל תל אביב ממוצע חינך את עצמו לסבול ולקדש רק את התוצאה, המאמנים והשחקנים שיבואו לבלומפילד אחרי העונה הנוכחית לא יוכלו יותר לעשות זאת. הקבוצה הנוכחית מציבה סטנדט של איכות שישנה את הרגלי הצפייה של אוהדי הפועל תל אביב הבאים. יתרה מזאת, גם במחזור ה-22 עדיין מדהים למצוא את הפועל תל אביב בראש טבלת הקבוצות עם הכי הרבה קהל במשחקי בית. הפער הזה רק הולך וגדל ככל שהמחזורים נוקפים, ואם המורשת של הקבוצה הנוכחית אכן תדבק במורשת של הפועל תל אביב, התופעה הזו בכלל לא תהיה שולית. אולי בעוד כמה שנים האדומים לא ייזכרו באליפות של 2010, אבל הם ייזכרו בכדורגל שגרם להם להפסיק להיות הקבוצה הגדולה הכי קטנה מבין הארבע. קבוצה שלאהוד אותה לא צריך רק אג'נדה פוליטית/חברתית, אלא רק טעם טוב בכדורגל.

קו הדמיון בין מינוי לותר מתיאוס למאמן מכבי נתניה לכוונה של אבי לוזון למנות מאמן זר לנבחרת, לא נעצר במוטל'ה שפיגלר, אחד היועצים שדחפו את דניאל יאמר למהלך הגרנדיוזי הזה. בשני המקרים, האנשים שהובילו את המהלך עשו זאת כנגד דעת הקהל, לא הסבירו אותו יותר מדי או נכון מספיק, לגללו על האנשים שלא הבינו אותם, ויצרו בכך אנטגוניזם מסוכן. אנטגוניזם שבמקרה של מתיאוס ניצח בסופו של דבר, אנטגוניזם שגרם לאנשים רבים להתעסק בדברים שוליים כמו טיסות לחו"ל (מעניין, אגב, מה אותם אנשים היו אומרים על הביקור של אברהם גרנט בטדי ביום ראשון, בזמן שקבוצתו שקועה בצרות צרורות) במקום להתעמק בשיטות המשחק והאימון של הגרמני וכיצד אלו יוכלו לתרום לנתניה בעתיד. בסופו דבר, הבלון התפוצץ תוך שנה והותיר את מכבי נתניה עם בעלים שבור וריקנות הרסנית.

אסור שככה יסתיים גם מהלך 10 מיליון השקלים של אבי לוזון, כי הנבחרת שלנו היא גם ככה שק חבטות שמאבד בכל יום מערכו ומכה מהסוג שחוותה נתניה עלולה להיות מכת מוות גם לנבחרת. לוזון לא מבין שהליכה עם הראש בקיר תפגע קודם כל בראש שלו. הניסיון שלו לכפות מהלך כל כך מורכב כמו מינוי מאמן זר במחירים האלה חייב להיות מלווה בהסברה מתמדת, קונצנזוס הרבה יותר רחב, הסכמה והבנה מראשי הקבוצות הגדולות בליגה וכל הדברים שיובילו לפתיחות ורצון ללמוד דברים חדשים. אני לא בטוח שדונאדוני הוא האיש, בטח לא כשקודם מסמנים שם ואחר מגדירים באיזה תפקיד מדובר ומה בדיוק אנחנו צריכים, מכינים רשימה כאילו מדובר ברשימת מועמדים להפועל חיפה שכוללת את פרדי דוד, אייל לחמן וניר קלינגר. אבל גם דונאדוני יכול ללמד אותנו המון דברים. מה שהוא שכח אף איש מקצוע כאן לא יידע לעולם, ואם יצליח להעביר 10 אחוז מחומר הלימוד שהועבר לו כשהיה שחקן למערכת שנקראת כדורגל הישראלי, דיינו.

אבל לא בדרך הזו. לא כשרק היו"ר מנסה בכוח לכפות את המינוי שלך. הליגה צריכה נבחרת יותר טובה, כי בסופו של דבר, הנבחרת היא זו שקובעת את התודעה של הענף. לצערנו, גם אחרי ההצגות של הפועל תל אביב ומכבי חיפה והקאמבק של מכבי תל אביב, אנשים עדיין מדברים בקלישאות כמו "השפל הכי גדול בו מצוי הענף". כאילו לא היתה העונה קבוצה ישראלית בליגת האלופות ולא היו כאן ניצחונות על המבורג וסלטיק. איש מקצוע כמו דונאדוני יכול להרים את כל זה גם לרמת הנבחרת. הסכומים שהוא דורש אלו הסכומים שמקבלים בעולם ואם אנחנו רוצים להצטרף עלינו גם לשלם בהתאם. אבל לא כשהאיש היחיד שמסכים לכך הוא יו"ר ההתאחדות.

שניצן שירזי באמת לקח בסוף את ההצעה של יואב כץ לשמש יועץ מקצועי בהפועל חיפה. במקום להוכיח את עצמו כמאמן במספר מקומות קטנים ואולי אחרי מספיק שנים לקבל הזדמנות כמו אלישע לוי, שירזי מחפש דרכי קיצור. הימור: הוא לא ימצא.

הדבר האחרון שראשי בני סכנין צריכים הוא להסתנוור מהמחמאות על קצב צבירת הנקודות של הקבוצה במחזורים האחרונים. על פניו, מדובר בהתאוששות מרשימה. הסגל רוענן, המאמן הנכון נמצא, החיבור המתבקש נוצר והאיכות החסרה התווספה. יש רק בעיה אחת: זה היה הסיפור של בני סכנין גם בעונה שעברה. ערן קוליק הגיע, ערך מספר שינויים ורכב על פתיחת העונה הנוראית כדי להשיג תוצאות הפוכות לגמרי בחורף. מי שחושב בסכנין שזו החותמת על חזרתם למסלול הקבוצות הראויות בליגת העל, טועה ומטעה. רק כשסכנין תוכל לבנות בקיץ קבוצה בצורה מושכלת כמו מועדון מקצועני שלא חי מעכשיו לעכשיו, רק כשהבנייה הזו תיעשה מההתחלה לסוף ולא מהסוף להתחלה, רק כשסגל השחקנים יהיה מבוסס ברובו על שלד שרץ כמה שנים, אפשר יהיה לדבר על שינוי מבורך. אולי זו גם הסיבה שמקשה על סכנין לבנות קבוצה ראויה בשלב המתאים של העונה. חגיגות המהפך והשינוי של חודש ינואר מביאות את הקבוצה ללא אוויר לחודשים בהם באמת בונים קבוצה. שזה מחזיר אותנו להתחלה: הפעם אל תסתנוור מהמחמאות.

מכבי תל אביב – הפועל תל אביב

אבי נמני מגיע לדרבי השני של העונה במצב שונה מהדרבי הקודם. הדרבי הקודם לא היה מבחן למכבי תל אביב של נמני. הקבוצה עדיין החלה את העונה והמבחנים האמיתיים שלה היו באופן שבו היא תתמיד במשחקים מול הקטנות. כיצד היא לא תתן למשחק הכל כך חשוב הזה לאוהדי שתי הקבוצה להסיט אותה מהמשימה לייצב סגל בריא ותשתית לעונות הבאות. אבל מרגע שנמני עמד במשימות הללו, הוא הגיע למשימה הבאה והיא הדרבי. משמע, הוא קודם השיג חוזק מקצועי לפני הוא בוחן את החוסן המנטלי.

לכן, הדרבי הזה הוא כן מבחן לנמני. מבחן שמכבי תל אביב חייבת היתה לעבור מתישהו: מבחן שיוכיח בעיקר לעצמה שאין צורך יותר להתחבא מאחורי ניצחונות על הפועל רמת גן, מבחן מנטלי ראשון לקראת המשימות העתידיות שמחכות לשלד הזה בשנים הבאות. או בקיצור: מבחן בגרות. כי הפסד רק את יחזק החשש מאתגרים ויטמיע את הפחד שמכבי פיתחה מהפועל תל אביב בשנים האחרונות. הוא לא ימחוק את התוצאות הקודמות, אבל הוא יטשטש את הערך העתידי שלהן.