חודש אחרי מלחה: מי הפסיד ומי ניצח

חודש אחרי, תיבת הפנדורה עדיין איתנו. ביום שישי ידון איגוד הכדורסל בערעור שהגישה הפעול ירושלים נגד ההחלטה לפסוק לה הפסד טכני, להרחיק את יורם חרוש על תנאי ואת דני קליין בפועל, בעקבות המשחק המופסק במלחה. ירושלים טוענת כי היא אינה אחראית להפסקת המשחק, אלא השופטים, שלא המתינו. בקבוצה בלעו את העונשים של חרוש ושל קליין, אבל את ההפסד הטכני, שבפועל מתבטא בהורדת נקודה, לא ממש מצליחים לעכל. בצמרת הצפופה שנוצרה בליגה - בין רמת גן, ירושלים וגבעת שמואל - נקודה לפה או לשם עשויה לקבוע יתצרון ביתיות בפלייאוף בסוף העונה. בירושלים יילחמו מחוץ למגרש, אבל בינתיים, הם נלחמים עליו.

מאז אותו משחק שהופסק, השתנו דברים במלחה וביד אליהו. הפועל ירושלים ידעה להילחם גם לפני שסמי בכר הרחיק את חרוש, אבל ההתנהלות שלה בחודש האחרון (למרות ההפסד הביתי המביך להרצליה ביום שלישי) היא דבר שלא חשבנו שיורם חרוש מסוגל לו. אם בעונה שעברה התייחסו שחקניו של חרוש להוראותיו כסוג של המלצה, ופפי תורג'מן היה יושב בפסקי הזמן ליד ספסל העיתונאים כשמבטו נעוץ בתקרה, מאז "פרשת בכר", מתייצבים השחקנים בשורה מאחורי מאמנם, שעמד בעין הסערה, ועושים דבר שנראה עד היום בלתי אפשרי בירושלים: ממלאים בקפידה אחר הוראותיו.

כשחרוש יצא בצורה גורפת וחסרת תקדים נגד מועדונו לשעבר - מכבי תל אביב - הוא סימן לשחקניו: מעכשיו אני מפסיק להתכופף. כשחרוש, שאנשים רבים ראו בו קורבן במאורעות מלחה, אמר ששחקני מכבי שברו את שיא גינס במקלחת מהירה ושהם כנראה התקלחו בשלשות, הוא סימן לשחקניו שהמלחמה רק החלה. חרוש לא המציא מחדש את הטקטיקה בכדורסל, אבל הוא בנה בירושלים סגל רחב ומגובש, שמרגע שזיהה את מאמנו כקורבן אמיץ, התייצב מאחוריו.

מכבי, לעומת זאת, יצאה מהפרשה בצליעה. שם אף אחד לא הצטייר כקורבן, כי קשה לראות בחזק מסכן. טכנית - הקבוצה ניצחה במלחה, מעשית - היא הפסידה, כשפתאום משה ביטון משובץ למשחק החשוב שלה בר"ג. מי שראה את הספסל של מכבי ב"ג לא יכול היה לא להבחין בהיסטריה. כל שריקה של ביטון הקפיצה את דייויד בלאט ואת מוני פנאן, לפעמים בצדק, אבל בסך הכל בלי פרופורציות. לשיאו הגיע ביטון כשאמר לעו"ד שמעון מזרחי: "אין לך מה לחפש במזכירות". קשה להאמין שביטון היה אומר אותן מלים אלמלא מה שקרה במלחה. הרושם שנוצר הוא שמאז אותו משחק מנסים השופטים להוכיח שהם לא שפוטים.

מכבי לא מקבלת הנחות, ונקלעת (לא רק בגלל השיפוט כמובן) במשחקים שהיא אמורה לסגור בהליכה - כמו בקרית אתא - לקרבות שוחקים, שלא מאפשרים לבלאט לערוך את הנסיונות האהובים עליו, לקראת הליגה האמיתית באירפוה. "מה שקורה מאז הפיצוץ", אמר השבוע מישהו בירושלים, "הוא הצדק שאחרי המלחמה". הוא רק שכח שגם בהרצליה יודעים להילחם.

הטור התפרסם ב"ספורט העיר", 03.01.02