כבר לא ילד שמוליק ברנר. בקיץ האחרון מלאו לו 28, וחוץ מלהתכונן לחצי גמר הגביע הערב מול מכבי תל אביב (שני, 21:30, ערוץ 1), הוא גם שוקד לסיים את לימודי התואר השני. למרות שאת הופעת הבכורה שלו בליגה הראשונה עשה לפני 10 שנים, ולמרות שאף אחד לא באמת זוכר עונה רעה שלו, נראה שהגארד שגדל בצפון תמיד נמצא בשוליים. בעמוד שפתחו לכבודו בפייסבוק כמה מאוהדי עירוני רמת גן נרשם: "שמוליק ברנר, שחקן כדורסל טוב וגם איש נחמד". אכן איש נחמד ברנר, ואולי בגלל אותה נחמדות איכשהו שמו תמיד נדחק לשוליים, מה שאילץ אותו אפילו לרדת ולשחק בלאומית במשך שלוש עונות.
שיא ההתעלמות היה בקיץ האחרון. בזמן שרכזים כמו גוני יזרעאלי (שחתם בנתניה ולאחר מכן עבר לגלבועגליל), עודד שעשוע (נהריה) ואבי בן שימול (ראשון לציון) מצאו קבוצה די מהר במהלך עונת המלפפונים, ברנר נשאר בלי קבוצה, למרות שסיים מעל לכל אלה שהוזכרו בטבלת המדד של העונה האחרונה. אבל שמוליק ברנר הוכיח העונה, שוב, שהוא תמיד נופל על הרגליים.
שמוליק מי?
"אין לי הסברים למה שהיה בקיץ האחרון", אומר ברנר. "ניהלו איתי משא ומתן מספר קבוצות וכל פעם זה התפקשש. מן הסתם אני לא אתחיל לנתח את הסיבות כי זה כבר לא משנה, אבל זה היה קיץ ממש מוזר". אחרי שלוש עונות במדי רמת גן, בהן הפך ברנר למזוהה עם הקבוצה, נפרדו הדרכים של המועדון והגארד. הכדורסל הישראלי אינו משופע בגארדים יציבים, אולם קבוצות ליגת העל הניחו לברנר לחכות יותר מדי זמן להצעה רצינית.
"כנראה שעצם העובדה שנשארתי בקבוצה שהייתה בתחתית במשך שנים, קצת פגעה בי", אומר ברנר כשנשאל האם יכול להיות שההתעקשות בזמנו להישאר ברמת גן, שהיא קבוצה קטנה, במקום להתקדם לקבוצה גדולה יותר, פגעה בו במהלך הקיץ האחרון. " אהבתי את המקום והאנשים במועדון, ורציתי ליצור המשכיות. בגלל זה רציתי להישאר שם. עם יד על הלב, אני לא כל כך יודע למה הסיפור עם רמת גן נגמר, אבל עכשיו, מן הסתם, אני לא מצטער על זה".
כשברנר קיבל את הפנייה מנתניה, הוא ידע שבקבוצה חתום רכז ישראלי בכיר יחסית (גוני יזראעלי, ששוחרר שבוע וחצי אחרי שברנר חתם), רכז זר (קווין ברסוול, ששוחרר לקראת סוף השנה האזרחית), וכמה חבר'ה צעירים שבונים עליהם בקו האחורי כמו אוריה גור ושון ויינשטיין. אבל ברנר לא נרתע מהעומס היחסי בקו האחורי. הוא ידע להוביל את רמת גן כשמסביבו לא מעט זרים, והאמין שגם בנתניה יוכל להשיג דריסת רגל. "אני לא מנסה להיות מי שאני לא, אני פשוט שמח שבנתניה רואים קצת יותר את מה שאני עושה, ואני בא לידי ביטוי", אומר ברנר, ובנתניה אכן מכירים ביכולתו.
ברנר משחק 33.3 דקות מדי ערב, יותר מכל גארד ישראלי בכיר אחר בליגה. הוא אמנם לא מאיים הרבה על הסל (5.5 נקודות למשחק), אבל מפעיל היטב את הזרים המצוינים של נתניה עם 6.3 אסיסטים למשחק (שני בליגה), מספק עזרה לגבוהים (3.8 ריבאונדים) והופך את נתניה למסוכנת ומפתיעה בזכות היותו מלך החטיפות בליגה עם 2.9 לערב. ועדיין, הוא עדיין לא מקבל את ההערכה המגיעה לו. "אני יכול להגיד את הדבר שהוא נכון ואמיתי מבחינתי", אומר ברנר, "אני תמיד שם את הקבוצה במקום הראשון, ומוכן לוותר על עצמי ועל הסטטיסטיקה האישית שלי אם הקבוצה מנצחת ומצליחה". היותו שחקן קבוצתי וכזה שמשחק בקבוצות קטנות לא תרמה למעמדו בענף. נתניה, קבוצה עם קהל שיכולתה המפתיעה מציבה עליה זרקור, יכולה להיות קרש המקפצה של ברנר למועדון גדול יותר.
"אני כן מרגיש שאני סוג של אנדרייטד"
בגיל 28 סוף הקריירה קרוב יותר מתחילתה, וברנר יודע שהעונה הזאת יכולה להביא את המפנה מבחינה אישית. להנהיג קבוצות כמו קרית אתא, רמת גן ונתניה זה יפה וחשוב לכדורסל הישראלי, אבל להיות חלק מקבוצות בעלות מסורת ארוכה, קהל רב ופוטנציאל לשחק באירופה זה לא פחות מרגש.
"קשה לי לומר", הוא עונה כשנשאל האם יש איזשהו חלום שמניע את הקריירה, "יש לי מטרות קצרות טווח וגם מטרות יותר רחוקות. המטרות הקצרות הן להמשיך את העונה הזאת בנתניה הכי טוב שאפשר, להבטיח מקום 1-8 ואז להסתכל לגבי הפלייאוף ולהעריך את הסיכויים שלנו. לגבי העתיד היותר רחוק, אני פשוט רוצה לשחק בקבוצה גדולה ואני בטוח שאני יכול לעשות את אותם דברים שאני עושה היום בקבוצה שהמטרה שלה היא צמרת".
בסגל של אריק אלפסי ברנר הוא הישראלי המבוגר בקבוצה, וניסיון ברמות השונות כבר יש לו. אחרי שנים של עליות וירידות, אחרי שכבר חווה על בשרו כמעט כל מצב בכדורסל הישראלי ואחרי הקיץ המוזר, כדבריו, שעבר עליו, גם לו ברור שההחלטה הקרובה על עתידו של החוק הרוסי יכולה להיות קריטית לשחקנים הישראלים, שגם הוא בתוכם. במובן זה, עתידו בטווח הקרוב לא תלוי רק ביכולתו על הפרקט, אלא גם בהחלטות ביורוקרטיות של מנהלת הליגה. אם תתווסף לכך נפילה של נתניה בהמשך העונה, ברנר שוב עלול לחוות פספוס מבחינה אישית.
"דעתי מלכתחילה היא שלא יקרה שום דבר אם יהיו רק שלושה זרים בקבוצה וזהו", הוא אומר את דעתו לגבי החוק הרוסי. "אני לא חושב שזה משהו חיובי שיש קבוצות שמחליפות 7-8 זרים בעונה, לא לכדורסל הישראלי, לא לכדורסלן הישראלי ולא לאף אחד. גם החוק הרוסי הוא סוג של ברירת מחדל, אנחנו גם לא אוהבים אותו כל כך, כי לא ייתכן שיהיו שישה זרים בקבוצה, זה בכל זאת כדורסל ישראלי, כן? יש שחקנים זרים שמקדמים את הכדורסל, אבל אם אני ילד צעיר, לי קשה למצוא עם מי להזדהות בקבוצה עם שישה זרים שהסגל שלה מתחלף כל שנה. אני חושב שיש הרבה שחקנים ישראלים שלא מקבלים מספיק צ'אנסים, אבל זה לא קשור רק לחוק הרוסי, זה קשור לסוג של תרבות ואיך שהכדורסל שלנו מתנהל היום. הכדורסל הישראלי מבוסס על זרים שמככבים בקבוצות והישראלים, במיוחד הצעירים, מקבלים פחות צ'אנסים".
חוקי בוסמן שינו לחלוטין את הכדורסל האירופי, והחוק הרוסי השפיע ומשפיע מאוד על הכדורסל הישראלי. קבוצות מחליפות זרים מספר פעמים בעונה, ריבוי הזרים בקבוצה לא עוזר לישראלים לפרוץ ויכול להיות שזו סיבה נוספת לכך שברנר לא נקלט ברדאר של מרבית המועדונים בכדורסל הישראלי בשנים האחרונות. "בטוח שבגלל זה אני לא בכותרות יותר מדי, ופחות שמים לב אליי", טוען ברנר כשנשאל אם הוא מרגיש מפוספס. "בנתניה אני יותר מצליח לבוא לידי ביטוי, כי רואים את העבודה שאני עושה ואת התרומה שלי לקבוצה טובה ומצליחה. אני כן מרגיש שאני סוג של אנדרייטד, או סוג של לא מוערך, אבל מבחינתי אני אמשיך לעשות את שלי. אני מקווה שאני אצליח להוביל את הקבוצה הזאת להישגים יפים בסוף השנה, ומקווה שכן ישימו אליי לב קצת יותר. בכל מקרה זה לא יגרום לי לשנות איך שאני משחק או מתנהג".
קרש קפיצה לעתיד?
הכדורסל בנתניה נעלם לתקופה ארוכה מאוד. האוהדים שזוכרים את הניצחונות הגדולים של שנות ה-80 כבר מתקרבים להיות "זקני העיר". ברק נתניה, שעשתה עליה מדהימה בשנים האחרונות מליגה א' אל ליגת העל, מחזירה אל אותם אוהדים מראות שהם כבר כמעט ושכחו. כעת, בתוך החצי השני של העונה, כבר אפשר להתחיל לעלות שאלות לגבי העונה הבאה אחריה ובכלל על העתיד של הקבוצה. דיוויד קולברן, שנכנס כשמשקיע/בעלים לפני כשנה וחצי, כבר הצהיר שהוא הולך להישאר מספר שנים וגם אולם כדורסל חדש אמור להיות מוקם בשנים הקרובות בנתניה.
"אני רואה איך שהמערכת עובדת ואני רואה שאנשים מבינים שהמפתח להצלחה הוא המשכיות", עונה ברנר כשנשאל האם נתניה יכולה לשרוד לתקופה ארוכה. "אתה לא יכול שנה אחרי שנה להחליף קבוצה כמעט לגמרי, כמו שעושות הרבה קבוצות בליגה כדי שהכול יתחבר ויצליח בצורה יוצאת דופן צריך לשמור על לבה של הקבוצה, וזה קיים בנתניה. יש את החבר'ה הנתנייתים שרצים עם הקבוצה כבר תקופה ארוכה, החיבור מדהים וזה כן חשוב וכן מורגש. אולי חלק מהאנשים לא שמים לב לזה מהמצד. זה סוג של כוח, החיבור הזה. אתה מרגיש חלק ממשהו. אתה מרגיש בבית בחדר ההלבשה, ואחר כך זה נראה ככה על המגרש. מבחינתי זה חלק גדול מההצלחה של הקבוצה".
אחרי הניצחון של הנתנייתים על מכבי תל אביב ולאחריו קאמבק מהסרטים מול עירוני נהריה, נראה היה שברנר וחבריו כבר על גג העולם ובדרך הנכונה למעלה. אבל אז הגיע הפסד מפתיע לרמת גן, האקסית של ברנר, ושחקניו של אלפסי קיבלו קריאת השכמה. " אין ספק שיחסי הכוחות ברורים לקראת המשחק, אבל גם לפני שבועיים ניצחנו אותם, וגם אז יחסי הכוחות היו ברורים, כך שתמיד יש את הסיכוי לעשות את זה ", הוא אופטימי לקראת היריבה בחצי גמר הגביע, מכבי תל אביב. "אין ספק שמכבי תמיד פייבוריטים ובגדול, נבוא ונילחם בשביל הסיכוי שיש לנו. בגביע כבר עשינו דברים מדהימים, ועוד יש לנו סיכוי לעשות דבר עוד יותר מדהים ואנחנו נלך עליו בכל הכוח . הלוואי שננצח את מכבי, אחרי זה אני אדאג לגמר".
הערב שמוליק ברנר יקבל הזדמנות פז להזכיר לכולם מה הוא שווה. כדי להיות גדול, אומרת הקלישאה, אתה צריך לנצח את הגדולים. לנצח פעמיים בעונה את מכבי תל אביב זה לא קל, אבל אם ברנר יצליח לסחוף את חבריו לערב היסטורי, על במה יוקרתית כמו זו של גביע המדינה ולעיני חובבי הכדורסל בארץ, הקיץ הקרוב שוב יהיה מוזר עבורו. הפעם, מסיבות אחרות לגמרי.