ועידת העסקים השנתית הסתיימה בכישלון

משפט אחד על אולימפיאדות: אני לא מתכוון להביט בהן, להציץ בתוצאותיהן וכמובן שאני גם לא מתכוון לכתוב עליהן. אני מודע לכך שיש בהן סיפורים ספורטיביים ואישיים מרתקים ומרגשים, אבל מאז שהוועד האולימפי החליט על קיום המשחקים בבייג'ינג, הוא איבד עבורי את כל הטעם והסיבות שבגללן משוחקים המשחקים.

חוץ מהאולימפיאדה' מתקיים בסוף השבוע הזה בדאלאס הפנינג האולסטאר של ליגת ה-NBA. סוף השבוע של האולסטאר הוא גרסת הכדורסל לוועידות שנתיות של ביזנס מסוים. כמו שבג'ייקוב ג'אביט סנטר במנהטן מתכנסים מדי שנה מיליוני אנשים כדי לראות את המילה האחרונה בענף הסירות, המכוניות או אמצעי הבטיחות, ככה גם הכדורסל מציג את עצמו. ההבדל העיקרי הוא שהמוצגים של ה-NBA הם לא סירות, אלא אנשים בשר ודם, עם חולשות ורגשות ורצונות משלהם.

יצא לי להיות בארבעה אולסטארים עד עכשיו, והם הפסיקו לעניין אותי בערך לפני עשור בעיקר משום שכנסים כאלו לא מעניינים אותי, וגם מכיוון שאנחנו לא הולכים לראות שם דגמים חדשים. אף אחד לא ינפק אפילו ציטוט מעניין או מקורי. את שאקיל אוניל ודווייט הווארד רוקדים ברייקדאנס אני יכול לראות גם ביו טיוב. רק שמתברר שהכנס השנה שונה במקצת, ולא רק משום שהוא מתקיים באולם התערוכות החדיש והמודרני ביותר, שצפוי לקלוט מספר שיא של צופים ליריד.

בדרך כלל בשבתות נושא דייויד שטרן את נאומו לכבוד אומת הכדורסל. המלווים שלו הם נציגים של איגוד השחקנים. הפעם החליט איגוד השחקנים לצאת לאומה כבר ביום שישי, לא לפני שהצליח לגרום לשחקנים מובילים לדלג על שירותי הקהילה המנדטוריים שלהם במהלך סוף השבוע כדי להשתתף בישיבות בין השחקנים לליגה והבעלים. לא רק שאיגוד השחקנים בידל את עצמו משטרן, אלא שנאמרו שם דברים שבקלות יכולים לגרום לשטרן לטפח זקן אבלים, כמו בשביתה הקודמת. "זו הצעה שגרועה פי חמש מההצעה הכי גרועה שהעלינו בדמיון שלנו", אמר בילי האנטר. "זו הצעה שדורשת מהשחקנים רק לתת, לא לקבל", אמר דרק פישר, נציג איגוד השחקנים.

מה הליגה רוצה? לחסל חוזים מובטחים, להוריד את החלק של השחקנים מרווחי כדורסל מ-57 אחוז-40 אחוז ולשלב בתוך הפורמולה הזאת גם את ההוצאות, לבטל את חוק לארי בירד, שמאפשר לקבוצות לדלג מעל תקרת השכר אם הן מחתימות שחקן שלהן, להפחית בשנה את אורך החוזה של שחקנים ולגרום לאלה שיש להם חוזה עתק לוותר על חלק משכרם בהדרגה כדי שהחוזים שלהם יתאימו להסכם החדש. "זה מכה בך כמו כדור שלג", אמר קווין גארנט לעיתונאים באירוע שבו הוא היה אמור להידבק רק למה שהוא חיובי בליגה, "הסתכלתי על הפרטים, האמת שזה מגוחך". וזה מגארנט. אני מתקשה לחשוב על עובד מצטיין יותר, מסור יותר, שמזהה את עצמו ומזוהה יותר עם הליגה מאשר גארנט.

זה בערך מה שהליגה אומרת: עד עכשיו כולנו דפקנו קופה ולא היה אכפת לנו שתשתתפו איתנו בשלל. על הדרך גם יכולנו לתפור עליכם שלל של חוקים דרקוניים, כמו להגיד לכם איך להתלבש. עכשיו, יש לנו בעיות אמיתיות, חצי מהבעלים מפסידים כספים ואנחנו צריכים לחשוב על פתרונות קריאטיביים. זו צביעות ממדרגה ראשונה. בעלי הקבוצות הללו לא הפסידו כספים בכדורסל - המוצר הוא אותו מוצר, הכסף מהטלוויזיה והמפרסמים המשיך לזרום, אולי אנשים קונים פחות גופיות בשבעים דולר לחתיכה.

בעלים הפסידו כספים כי הכדורסל היה חלק ממכלול העסקים שלהם, והם הפסידו בשלוש השנים האחרונות המון כסף, רובו לא קשור לכדורסל. אבל, אם להיות דמגוג לרגע, למה לבקש מהמנהלים של בנקי ההשקעות שלהם שיחזירו בונוסים, אם אפשר לבצע מעשה מגונה בשכר של העובדים שלהם. הנה פתרון הרבה יותר פייר לבעלים שמפסידים כסף בכדורסל, רעיון מהפכני: תמכרו את הקבוצות!

כמובן שאף אחד לא ימכור. כמה אתם חושבים שעולים תהילה וכוח? ולפני שאתם עונים, תשאלו את עצמכם: כמה לא רלוונטי הפך להיות לוני הרציקוביץ' מהיום שבו מכר את הקבוצה שלו? הבעלים רוצים את התהילה שמייצרים העובדים או המוצר שלהם, הם לא רוצים לשלם על זה אקסטרות. הבעיה היא שהמוצרים של הבעלים הללו הם לא סירות, אלא שחקנים מאוד עשירים שיכולים להעסיק את מוחות הכלכלה הטובים בעולם, כדי להבטיח שאף אחד לא מתייחס אליהם כמו לסירה. כשדרק פישר משאיל מושגים מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ("זה נון-סטארטר") כדי להגדיר את ההצעה של הליגה, כדאי לכולנו לעשות תוכניות אחרות לאפריל-יוני הבא.

עוד עניין כדורסל אחד, שדי קשור לדעתי לנושא. ברור שיש הטבעות ותחרות שלשות כי זה מה שמוכר. זאת אומרת, ההתייחסות כאן לכדורסל היא כמקדם מכירות, דרך להשגת גרף, הדרך או המכשיר להשגת היעד. אחרת כריס קיימן לא היה מקופח כאן. אתה שחקן נפלא עם יסודות בריאים, מר קיימן, אבל אתה לא מצפה ממני שאני אשים את התמונה שלך בקטלוג של הליגה, דו יו?

אני אומר שאם לליגה היה באמת אכפת מכדורסל, היו עורכים לצד השלשות וההטבעות גם תחרות שבה ישחקו ארבעת שחקני ההתקפה הטובים בליגה, אחד על אחד נגד ארבעת המגנים הכי טובים בליגה, כשאסור להם להטביע או לקלוע שלשות. אני מתלהב מהרעיון הזה רצח, אבל למזלו הרע של הרעיון, הוא חוטא לרצון ללמד ולהדגיש יסודות כדורסל נכונים. זה מוכר כמו כריס קיימן.