מלחמת שלג

כשצרות נופלות , הן נופלות בצרורות, את זה יודע כל ילד. בדלפק הבידוק העצמי בדרך מניו יורק לדאלאס נדלקה הנורה האדומה הראשונה בראשי. הכנסתי את מספר כרטיס הטיסה שלי ובמקום כרטיס טיסה, יצא לי פתק מנייר זול שבו נכתב "גש לסוכן" , בעטתי במכשיר קלות, כמו שבועטים במכונת פחיות שלא הוציאה את הפחית לאחר שמכניסים אליה מטבעות, אמרתי לעצמי שאולי זה יעזור, אך משלא יצאו עוד פתקים הבנתי שאני חייב לראות סוכן של חברת התעופה ומייד. הסוכן הציץ בפתק, הציץ בכרטיס ובשיא האדישות אמר לי שכל הטיסות לדאלאס מבוטלות. "לך דבר עם שרות הלקוחות הם יעזרו לך".

התור לשרות הלקוחות של חברת אמריקן איירלינס הכיל כבר כמה עשרות אנשים, שרות הלקוחות הכיל איש אחד שהיה לו את כל הזמן שבעולם, מבפנים התפוצצתי, "הלו, יש לי את כספי על הראש, תזדרז" , נהיו לי סימנים כחולים בידיים מרוב עצבים, רציתי לנענע אותו קצת, אבל הכי מעצבן במצבים האלו זה לראות איך האמריקאים מתנהגים. הם עמדו בתור, אף אחד לא מטפל בהם, אף אחד לא מתכוון לטפל בהם, טיסותיהם בוטלו, והם: צועקים? מה פתאום, עוקפים? חס וחלילה. כמו כבשים לפני שחיטה הם עמדו שם בלי לפצות הגה. לאחר חצי שעה הבנתי שאם אני לא יוזם פה משהו, רמי יצהר לא יהיה לבד, ואני אצטרך לדווח על משחק הרוקיז מביתי ולקוות שלא יהיו במהלכו הפסקות חשמל. הלכתי לדלפקי קונטיננטל אירליינס שהיו במרחק של כעשרים מטרים משרות הלקוחות המזעזע של אמריקן, ולתומי שאלתי האם הם טסים לדאלאס. התברר לי שיש עוד טיסה אחת שמתעכבת, יש בה מקום אחד במחלקה ראשונה, והוא עולה המון המון כסף, ודרך אגב יש לי חמש דקות להחליט, אחרת סוגרים את הטיסה.

את הלקח שלי למדתי פעם לפני שנים, כאשר בגלל 500 דולר לא נסעתי לראות את הפועל תל אביב בסן סירו, מאז נשבעתי לעצמי שאם מדובר בסכומים הגיוניים, כאלו שעוד כמה חודשים אשכח שהוצאתי, אני תמיד נוסע. לכן אמרתי לפקידה שלא תמכור את הכרטיס לאף אחד, רצתי להביא את התיקים מהתור של אמריקן איירלינס, איחלתי להם כל רע ומרעין בישין. איך באותו שדה תעופה, עשרים מטר ליד, יש חברה שכן טסה, ואתם מעזים לבטל טיסות עד מחר בערב?. כעת הייתי במרוץ נגד הזמן, הטיסה יוצאת אוטוטו, כספי לא יחכה לי, מחר ב-10 בבוקר הם עולים לאימון. לקחתי את פקלאותי , עליתי על האייר טריין, עברתי טרמינל, חלפתי את כל בדיקות הביטחון, הגעתי מתנשף לשער היציאה, רק בכדי לגלות שהטיסה נדחתה בשעה.

איך נעביר שעה? פתחתי את המחשב רק בשביל לגלות כי קובי בריאנט ואלן אייברסון ייעדרו רשמית ממשחק האולסטאר ובמקומם ישחקו גייסון קיד ודיוויד דאבל דאבל לי. עייני חשכו, מילא קובי, אבל אייברסון? אייברסון שאני כל כך אוהב, זה שיעלה לשחק גם עם גבס על כל הגוף? עכשיו רק חסר שלברון ייפצע במשחק הלילה ושיביאו את דן כנר למשחק הסלבריטיס בשביל שאני אלך לנציגת חברת התעופה ואחזיר לה את הכרטיס. או אז נזכרתי שבכל זאת לא לשם כך התכנסנו, אלא לשם העובדה כי כספי שלנו ישחק מחר. בכוחות אחרונים צעדתי אל המטוס, התיישבתי במקומי במחלקה הראשונה, רעב וצמא.

לשמאלי במטוס לא ישב דיוויד לי (למרות שקיוויתי שאולי הוא יעלה על הטיסה, אבל אז נזכרתי שאני רכשתי את הכרטיס האחרון) , אלא דווקא יצרן חולצות NBA שנוסע לאולסטאר בכדי למכור את חולצותיו. החולצות (הוא מוכר את החולצות הזולות, לא הרשמיות) של כספי נמכרות לא רע בסקרמנטו, הוא אומר לי, הוא מכר שם כבר 600 חולצות, לדבריו זה בכלל לא רע, והוא מצפה שבסוף שבוע הזה הם יימכרו מצוין. בכלל, אני לא יודע אם בארץ מבינים שבשבוע האחרון כספי קיבל הכרה רשמית מהליגה כשחקן שיכול להכניס כסף על מרצ'נדייז. גם הבחירה למשחק ה"חיובים" וגם המפגש עם הקומישינר מוכיחים זאת מעבר לכל ספק, מישהו שם רוצה לדחוף את כספי קדימה.

המטוס החל בהמראה כאשר לפתע ראיתי כי הבחור לשמאלי דוחף לי כרטיס אל מול הפנים. חשבתי לעצמי שהוא מגיש לי את כרטיס הביקור שלו, אבל במקום זה ראיתי שהוא דוחף לי את תפילת הדרך, ומסמן לי עם היד "נו יאללה, תקריא". חייכתי חיוך שאמר לו שזה פשוט לא יקרה, למרות שאם יירד בדאלאס שלג, וואלה, אולי הייתי צריך לקרוא תפילת הדרך. דאלאס? שלג? מה הקשר. הנחיתה בדאלאס גרמה לי להתחיל להצטער שהשמצתי את אמריקן, נחתנו בסופת שלג מטורפת, כשהבחור לשמאלי אומר לי באנגלית "אני לא מאמין שעשינו את זה" ואנחנו עדיין באוויר. לא הבנתי את ההיגיון שלו. אבל כל זה מעניין כשלג דאשתקד, מחר בבוקר (שישי) יום חדש, היסטורי, כזה שכל חובב ספורט מייחל להיות בו, אין לי ספק שהכל יישכח כשכספי יעלה לשחק לבוש בחליפת האול סטאר ובחולצה שלו, אותה חולצה שהאיש שיישב לידי במטוס ייצר. מחר יהיה יום נפלא.