פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        פסטיבל סיפורי מספרים

        ערב המפגש המרגש של מנצ'סטר יונייטד עם מספר 7 האגדי שלה, דייויד בקהאם, שגיב ברעם עם הסיפורים הגדולים, השושלות המפורסמות ומה שביניהם בנוגע לספרות ששינו את עולם הכדורגל

        ההחתמה של מייקל אואן במנצ'סטר יונייטד גררה אינסוף תגובות ודעות. האם אלכס פרגוסון שוב זכה בלוטו? האם החלוץ יחזור לעצמו? כמה השפעה תהיה לו על אלופת אנגליה? אחרי שהערפל התפזר וכולם הסכימו שצריך לחכות ולראות, ניגשו לנתח באנגליה אלמנט נוסף ובעל חשיבות פחותה רק במעט. אואן קיבל את החולצה עם המספר 7 ובאולד טראפורד לא מדובר בעניין שבשגרה.

        ג'וני ברי, מניצולי אסון מינכן, היה הראשון שהפך את ה-7 לסימן זיהוי במנצ'סטר יונייטד, אבל ג'ורג' בסט היה זה שבאמת הקים את השושלת. בימיו של הצפון אירי נהגו השחקנים לשאת מספרים על פי תפקודם על המגרש וכך קרה שהוא לבש במדים האדומים את כל המספרים שבין 7 ל-11, אבל הראשון, שניתן בדרך כלל לקשר הימני, הפך למזוהה איתו מכולם.

        בסט היה תחבולן מבריק, שחקן שנע על הגבול בין גאונות לשיגעון, לדעת רבים אחד מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים ובוודאי אחד מהכישרוניים בהם. הכדורגל שהוא שיחק יצק תוכן לספרה שעל גבו וסטיב קופל, בריאן רובסון, אריק קאנטונה, דייויד בקהאם ולבסוף כריסטיאנו רונאלדו, הפכו את המספר 7 לסמל, לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד.

        לכאורה נדמה שמה שמתנוסס לשחקנים על גבם הוא בסך הכל מספר, עוד אמצעי זיהוי עבור השופט והקהל ביציעים. אבל אין דבר רחוק יותר מן האמת. כשביל שנקלי הגדול פרש ממשחק אחרי 16 שנים בפרסטון, הוא אמר לטומי דוקרטי, שירש ממנו את החולצה מספר 4: "עכשיו אתה המגן הימני הכי טוב בעולם. רק תשים את החולצה ותן לה לנוע לבד. המספר יודע מה לעשות". לעתים נראה שהמספרים באמת יודעים יותר טוב מכולם.

        דלגליש, תקווה וזאמורנו

        הבחירה של שחקנים במספרי החולצה נובעת לעתים קרובות מאמונה במזל. ג'ון טרי קיבל את המספר 26 כשעלה לקבוצת הבוגרים של צ'לסי והחליט לא להחליף אותה וביצ'נטה ליזרזו למשל, לבש את הספרה 69 הלא שגרתית מכיוון שהוא נולד ב-1969, גובהו היה 1.69 מטר ומשקלו 69 ק"ג. על כן הסביר שזהו מספר המזל שלו. באחד מהמקרים המפורסמים ב-20 השנים האחרונות, איבן זאמורנו מצא דרך לעקוף את המהמורות שהציבו בפניו אלילות המזל גם אחרי שויתר לרונאלדו על החולצה מספר 9 באינטר. הצ'יליאני לקח לעצמו את המספר 18, ביקש וקיבל רשות להוסיף סימן חיבור לשתי הספרות החדשות שעל גבו וכך נוצר החיבור 1+8, כשהתוצאה היא כמובן 9.

        במקרים אחרים, בוחרים שחקנים במספרו של שחקן נערץ, או אפילו חבר. כשארונה דינדאן עבר מאנדרלכט ללאנס הצרפתית, הוא ביקש ללבוש על החולצה עם הספרות 27, מספרו של חברו הטוב בקבוצה הבלגית, וינסנט קומפאני. עמנואל אדבאיור סיפר פעם שהוא לובש מספר 4 בנבחרת טוגו בגלל שזה היה המספר של השחקן הנערץ עליו, קאנו, בנבחרת ניגריה. אפילו אייל גולסה הזכיר את יוסי בניון, כשעלה לקבוצת הבוגרים של מכבי חיפה וזכה לקבל את החולצה עם המספר 15.

        אבל הבחירה במספר היא לא תמיד מחווה ולא תמיד נובעת משיקולי מזל. כמו במנצ'סטר יונייטד, למספר החולצה יש לעתים הילה שעוטפת אותו, כמעט חיים משלו. בהפועל תל אביב למשל, שרים האוהדים מדי משחק על גילי ורמוט ש"יש לו מספר מחייב על הגב", ה-14 שלבש שלום תקוה. היכולות הוירטואוזיות של ורמוט, ביחד עם הזכרונות מתקוה, בהחלט יכולות להוליד מורשת ולכן ניתן בהחלט לומר שמן הראוי יהיה להעביר את המספר הזה לקשר יצירתי אחר, אחרי שורמוט יעזוב את וולפסון.

        בדוגמה אחרת, בדומה למנצ'סטר יונייטד, גם ליברפול החלה מסורת של מספרי 7. הספרה שהתנוססה על גבו של קווין קיגאן, עברה לקני דלגליש שהגיע מסלטיק אחרי עזיבתו של קיגאן להמבורג, וממנו לפיטר בירדסלי. אלא שהנשיאה הלא מוצלחת של המספר על גבו של נייג'ל קלאף קטעה את התפתחות האגדה. אבל בניגוד לאגדות המתפתחות, מספר מחייב עשוי להפוך גם לנטל.

        שירר, מראדונה ופלאטיני

        בניוקאסל נבנתה הילה סביב המספר 9. מג'קי מילברון האגדי ומלקולם מקדולנד בשנות ה-50 וה-70, דרך לס פרדיננד ואנדי קול בעידן המודרני וכלה באלן שירר, האחד והיחיד. כולם היו שחקני נבחרת אנגליה, כולם היו חלוצי מטרה שכבשו בצרורות והפכו את הספרה שעל גבם לאייקון. "בניוקאסל ישנה אגדה גדולה אפילו משירר. אגדה שתמיד ליוותה את הקבוצה, גם הודות לאלן עצמו. אגדה שהופכת שחקנים כמוהו לאגדות. האגדה של מספר 9", כתב אוהד של הקבוצה, שספר 2,440 שערים שרשומים על שמם של אותם החלוצים שלבשו 9 בהיסטוריה של המועדון.

        האחרון שלבש את המספר במדים השחורים-לבנים היה אובמפי מרטינס, אבל הוא ירש את חולצתו של שירר בהצלחה מעטה מאוד ועזב בקיץ האחרון לוולפסבורג הגרמנית. בחצי השנה האחרונה לא ביקש אף שחקן ללבוש את המספר המחייב, אבל לפני כשבוע וחצי רכשה הקבוצה את חלוץ קובנטרי ונבחרת אירלנד, לאון בסט, שסיפר: "כשהראו לי את המספרים הזמינים ראיתי ש-9 פנוי, אבל בחרתי ב-20. במקום כזה צריך להרוויח את המספר 9 ואני מקווה שאני אעשה זאת בעתיד. זה לא מספר כמו במקומות אחרים, אתה לא יכול פשוט לקחת אותו. לחולצה הזו יותר מדי היסטוריה".

        ספרה אחרת שהפכה לנטל מבחינתם של לא מעט שחקנים היא 10. פושקאש ואחריו פלה היו אלו שהחלו את האגדה ובהמשך נכנסה ארגנטינה לתמונה. במונדיאל 1978 החליטו ראשי האלביסלסטה למספר את השחקנים על פי אותיות ה-ABC, וכך לבש הקשר נורברטו אלונסו את המספר 1, ואילו השוערים הקטור ביילי ואובלדו פילול לבשו את המספרים 3 ו-5 בהתאמה (מריו קמפס לבש 10, גם מפני שהיה העשירי על פי הסדר האלפביתי). במונדיאל 1982 חזרו הארגנטינאים על המעשה, אבל שחקן אחד שבר את הרצף האלפביתי ולבש את הספרה 10. קראו לו דייגו מראדונה. באותן שנים כיכב על כרי הדשא באירופה מספר 10 אחר, מישל פלאטיני ובשנים הבאות החולצה הזו הפכה לסמל מחייב, לעתים מחייב מדי.

        בנבחרת צרפת, המספר העגול הוא מושא הערצה של ממש. ההישגים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הטריקולור נרשמו תחת הנהגתם של פלאטיני ושל זינדין זידאן ובתקופה שבין הראשון לשני, כשהיורש עדיין לא נמצא, כשלה נבחרת ארצם לעלות למונדיאלים ב-1990 וב-1994. סידני גובו ביורו 2008 וקארים בנזמה לאחרונה, עדיין לא נכנסו לחולצה הגדולה הזו ובמקרה או שלא, צרפת היא לא אותה נבחרת מאז פרישתו של זידאן.

        ריבה, מור ומאלדיני

        כדי להימנע מהשוואות מלחיצות ובעיקר על מנת לכבד את בעליהן הרוחניים, קבוצות ואפילו נבחרות בעולם פשוט בחרו לפרוש בשיא, או יותר נכון, להפריש. לפני מונדיאל 2002 ביקשו ראשי ההתאחדות הארגנטינאית לשלוח את הספרה 10 לגמלאות, לכבד את דייגו מראדונה ולא להכניס שחקן נוסף ללחץ שמגיע מכיוון גב חולצתו. הארגנטינאים ביקשו מפיפ"א אישור מיוחד למספר את חולצות 23 שחקני הנבחרת מ-1 ועד 24, אבל ההתאחדות העולמית סירבה ולבסוף אריאל אורטגה היה זה שקיבל את החולצה המחייבת.

        מקבוצות, לעומת זאת, אין כל מניעה מלשלוח מספרים לפריזר. באנגליה, למשל, הוקפא לא מזמן המספר 6 של בובי מור בווסטהאם, המספר 6 של פרנקו בארזי כבר לא נגיש במילאן ובנאפולי ה-10 של מראדונה לא זמין. המספר 11 בקליארי לא יילבש יותר לכבודו של ג'יג'י ריבה וכך גם ה-14 של יוהאן קרויף באייאקס. במילאן הספרה 3 נגנזה זמנית אחרי פרישתו של פאולו מאלדיני, כשהיחידים שיוכלו להפשיר אותה יהיו ילדיו, שמשחקים במחלקות הנערים והילדים של הרוסונרי.

        גם במנצ'סטר יונייטד נשמעו לפני כחמש שנים קולות חוזרים ונשנים הקוראים לתלות לעולמים את החולצה מספר 7 לכבודו של ג'ורג' בסט. "זו תהיה מחווה מדהימה", אמר אז דייויד בקהאם, שכבר שיחק בריאל מדריד, אבל עד עצם היום הזה הדבר לא נעשה. בינתיים האגדה באולד טראפורד חיה ובועטת וכך גם בעוד ועוד קבוצות ונבחרות בעולם. דבר אחד ניתן לומר בביטחון מלא, זה לא רק מספר על הגב.