חוסר ודאות מהול באי שקט שרר במסדרונות משרדי היורוליג בקיץ האחרון. קברניטי הליגה זעו באי נחות, למראה התמורות שהתחוללו בין הקבוצות, ואיימו כביכול לנגוס בפופולריות של היורוליג, שגם ככה לא מרקיעה שחקים. המשבר הכלכלי, אותו רוב הקבוצות לא צלחו ללא פגיעה ברמה כזאת או אחרת, גרם לברטומיאו והקולגות לחשוש מראש חץ שעלול להיווצר ביורוליג, ולהגדיל את הפערים בין הקבוצות בצורה משמעותית.
המשוואה פשוטה מאוד, בסך הכול - מועדון קטן ביותר של קבוצות בעלות גב כלכלי חזק ביותר ימשיכו כאילו כלום לא קרה, מה שירחיק אותן עוד יותר מקבוצות הדרג השני והשלישי שנסוגו מעט אחורה, לא כל שכן מאלו שמתחת. היו שחזו כי היורוליג, תהפוך, בקרוב מאוד, לליגה של שלוש-ארבע קבוצות בלתי ניתנות להשגה.
פתיחת העונה הראתה שנבואות הזעם היו אולי מעט מוקדמות מדי, ועולם היורוליג, לפחות בינתיים, כמנהגו נוהג. למעט ברצלונה אחת שנראתה רמה מעל כולן, קבוצות הדרג השני, כמו בעבר, התמודדו בכבוד ואף ניצחו מי מהאימפריות הכלכליות.
והנה, התקדמנו שלב, ודווקא בטופ 16, בו מונח הכסף על השולחן, כביכול, כבר נטרפו כל הקלפים. מבט על טבלאות הבתים מראה מצב הפוך, למעשה, מהשנים האחרונות, ונותן גושפנקא נוספת לתזה השפויה יותר, שלא צפתה שינויים מרחיקי-לכת בליגה בקיץ. פרטיזן מנצחת את פנאתינאייקוס וברצלונה, בדרך לראשות הבית. מארוסי הקטנה, גם היא מפתיעה את פאו, ואילו פרוקום גדיניה מטאטאה את מלאגה בספרד. פברואר מאדנס? אתם אמרתם.
הגלים טלטלו את הספינה
ה-סיפור של הטופ 16, עד כה, הוא בלי ספק שקיעתה המוקדמת והמפתיעה של פנאתינאייקוס ואוברדוביץ'. בפאו לא חלמו על תסריט כזה גם בחלומות השחורים ביותר - ערב המחזור השלישי, הקבוצה במאזן 2:0, ונמצאת לחלוטין עם הגב לקיר, דווקא לקראת סדרה של משחקים, שאמורים להיות הקשים יותר מבחינתה.
עוד מוקדם להספיד את פאו והשועל הסרבי שלה, שכבר קבעה תקדים ב-2005 כשנקלעה למצב דומה - אז הפסידה שלושה משחקים רצופים בתחילת הטופ 16, רק כדי לנצח את שלושת הבאים ולעלות מהמקום הראשון בבית. ובכל זאת, קשה לומר שלא היו למפלה הזו העונה - אם נגדיר זאת כך לעת עתה - סימנים מקדימים.
התירוץ הרשמי שתשמיע פאו וקהל אוהדיה הנאמן בטח ייסוב סביב פציעות. ההסבר הזה, אם לומר את האמת, בהחלט יכול להניח את הדעת. מכת הפציעות ממנה סבלה פאו העונה אכן יוצאת מגדר הרגיל. רוב שחקני הקבוצה לקחו חלק בחגיגה - קוסטאס צרצאריס גמר את העונה מוקדם, שאראס סבל מפציעות חוזרות ונשנות, שגרמו לו ליטול חלק בארבעה משחקים בלבד בשלב הבתים.
באטיסט נעדר חודשיים, ואפילו דיאמנטידיס הבלתי-נלאה, סוג של איירון-מן שלעולם לא מחסיר משחקים, ספג פציעות שהשביתו אותו מהמגרשים לזמן מה. וזהו רק קצה הקרחון. במצב כזה, קשה לגבש רוטציה יציבה וקבועה. "מרוב פציעות, היו לנו אולי שבועיים או שלושה שבהם התאמנו בסגל מלא", מחדד דרו ניקולס את הנקודה בדברים שאמר השבוע לאתר היורוליג.
מצד שני, כשמדובר בקבוצה כמו פאו, קשה לקחת תירוץ כזה ברצינות. הרי קבוצה בסדר הגודל הזה אמורה להיערך מראש למצבי קיצון, של פציעות מסוג כזה. הפציעות אולי היו הטריגר שהניע הכל מלכתחילה, אבל אין ספק שהן חשפו גם ליקויים נרחבים יותר בקבוצה.
ההשלכה הראשונה של מכת הפציעות היתה ברורה מאליה - אוברדוביץ' נאלץ להאציל סמכויות למי שכן בריא, ולבנות את ציר המשחק סביבו, מה שיצר סיטואציה חדשה, בעיקר בקו האחורי. למען האמת, זהו תהליך שהמאמן הסרבי החל לקדם, במידה פחותה, כבר בעונה שעברה - העברתו של ואסיליס ספאנוליס לעמדת הרכז, גם על חשבונו של דיאמנטידיס שהוסט לעמדה בעלת השפעה פחותה.
ספאנוליס אמנם עשה את מירב המאמצים כשניסה לעשות את ההתאמות, אבל יותר מכל נדמה כי הגארד השנוי במחלוקת לעולם לא יתן לפאו את יכולות ניהול המשחק הנפלאות של שאראס. ספאנוליס הקפריזי נוטה לאבד שליטה, אמנם לעיתים רחוקות יותר מבעבר, אך עדיין, ככל הנראה, לא מספיק בשביל לסחוב את פאו על הגב. בשלב זה פאו מחכה ,יותר מכל, לשאראס.
אם בשנים עברו היה לאובראדוביץ' הלוקסוס לעלות שחקנים איכותיים ועתירי ניסיון כמו חציברטאס, אלברטיס ואפילו קצ'מן ממעמקי הספסל, העונה אחרוני הרוטציה - טפיץ', קלאת'ס או שרמדיני- צעירים וחסרי ניסיון מכדי לתת לפאו את האקסטרה כשהם נקראים לדגל.
משחקה של פאו הערב בקטאלוניה מול ברסה, למרות הכול, עשוי להפוך את הקערה על פיה. פאו לא מגיעה למשחק כאנדרדוג מוחלט, כי גם במכונה של ברסה החלו להתגלות כבר סדקים ראשונים, והיא מגיעה מעט לחוצה לאחר ההפסד לפרטיזן בשבוע שעבר. פאו, על כל מקרה, תצטרך להשיג עוד שלושה ניצחונות לפחות, מתוך הארבעה הנותרים. משימה קשה, אך לא בלתי אפשרית. האם הווינריות של אובראדוביץ' תוציא אותו מהבוץ שוב, או שמא אנחנו עדים לריטואל מוזר המתהווה בפאו, שבו מיד לאחר שנת אליפות, היא נופלת כבר בשלבים המוקדמים של העונה? התשובות בקרוב.
(פרטי)זן נדיר
פרטיזן בלגרד, לעומת זאת, היא באמת זן נדיר, ציפור משונה בנוף הכדורסל האירופאי של השנים האחרונות. ולא, הם לא פוחדים מהצל של עצמם. בתחילת העונה, לא היה אחד שניבא כי הפנינה מבלגרד תעמוד בשלב זה של העונה בראש בית בטופ 16, עם שני ניצחונות על פנאתינאייקוס וברצלונה. למרות ההישגים של העונות הקודמות, היה נדמה לכל כי פרטיזן נחלשה משמעותית בקיץ.
היא איבדה את הגרעין המוביל שלה מהעונה שעברה - וליצ'קוביץ', טפיץ', לאזמה וטריפקוביץ', שהתפזרו לרחבי אירופה, ולא הצליחה לגייס, במבט ראשון, את הדור הבא שיוביל אותה. שלב הבתים הפריך את החששות, והיה מוצלח, באופן מפתיע או שלא. פרטיזן העפילה לטופ 16 תוך שהיא מציגה לראווה את תגלית העונה האולטימטיבית: אלכס מאריץ'.
עם תחילת הטופ 16, באורח פלא, שוב היו מעטים שנתנו לסרבים סיכוי. מאריץ' נפצע, ובלעדיו, כך טענו, אין לפרטיזן מה לחפש בשלב הזה. אבל פרטיזן לא מפסיקה להפתיע. פרטיזן מוכיחה ששום דבר, ובטח שלא שחקן ספציפי, גדול יותר מהמועדון שנקרא פרטיזן: זו דרך, זו מסורת. בראשותו של המאמן דושקו וויושביץ' פרטיזן היא תמיד קבוצה ששווייה עולה על סכום חלקיה.
עם יאן וסלי, הינוקא הצ'כי שעשה קפיצה גדולה ביכולת בטופ 16, שתי פגיעות בול בזרים מקיילב ורוברטס, והמגרש הכי ביתי באירופה, כל מה שפרטיזן צריכה על מנת להבטיח הופעה שלישית ברציפות ברבע גמר היורוליג, הוא ניצחון או שניים כשפאו נושפת בעורפה. ניצחון הערב, ביוון מול מארוסי, עשוי להיות זה שבסופו של יום יסתום את הגולל.
גדיניה של מעלה
עצם נוכחותה של פרוקום סופוט, או בשמה העדכני פרוקום גדיניה, בטופ 16, עשויה להיחשב כהפתעה. אבל למען האמת, הגיע הזמן כי מי שהעפילה לטופ 16 שלוש פעמים בשש השנים האחרונות, כמעט מבלי ששמנו לב, תקבל הכרה כקבוצת יורוליג לגיטימית, ואף יותר מזה.
פרוקום אולי לא מגיעה ממעצמת כדורסל, אבל ההתנהלות שלה, בשנים האחרונות, מעוררת הערכה. המועדון שהחל את דרכו רק ב-1995, עשה כברת דרך ארוכה, וממשיך להתקדם עקב בצד אגודל. בשנתיים האחרונות מתבססת הקבוצה על זרים מהשוק האמריקאי, שם הבינה כי הסיכוי למציאות בטווח המחירים שלה, גדול הרבה יותר.
בינתיים זה הולך לא רע בכלל. רוב הסגל מהעונה שעברה נשמר לעונה נוספת, ועם תוספות במקומות הדרושים, רץ יפה. אם בשלב הבתים פרוקום התאפיינה בחוסר יציבות, בטופ 16 נתנה עוד פוש ביכולת ובעיקר מציגה הגנה משופרת.
לאחר שלושה משחקים, פרוקום נמצאת בעמדת זינוק מצוינת לשלב הבא, עם שתי ניצחונות בהפרש ממוצע של 22 נקודות, בבית מול ז'לגיריס ובחוץ, במשחק יוצא מהכלל במלאגה. ההפסד אתמול לצסק"א ברוסיה, נלקח בחשבון מלכתחילה, וגם שם הציגה הקבוצה יכולת טובה לאורך כמעט שלושה רבעים וחצי. הטריו האמריקאי המוכשר - דיוויד לוגאן, קינטל וודס ודניאל יואינג, מוביל את הקבוצה, ורטקו ורדה, הסנטר הסרבי שהצטרף בינואר, פתר את הבעיה מתחת לסלים. לפרוקום נותר משחק בית מול צסק"א ועוד אחד בחוץ מול ז'לגיריס, לפני שתארח את מלאגה במשחק שעשוי להיות קרב על כל הקופה.
הדרך לעשות היסטוריה ולהעפיל לשלב רבע הגמר נראית קרובה מתמיד, ואולי, רק אולי, אז תקבל פרוקום את הקרדיט המגיע לה. אם תעשה כן, הבהלה מראש חץ אירופי ביורוליג תתנדף. לפחות עד לקיץ הבא.