פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לא יושבים באפס מעשה

        אפס פילזן הבינה שאסור לה לסמוך יותר על המזל, ספסלה את שני כוכביה עם פתיחת הטופ 16, והפכה לקבוצה שביקשה להיות. בעיות לא חסרות, אבל חלום הזכייה ביורוליג לא נראה מופרך יותר

        "חתמתי בקבוצה למרות שהיו לי כמה הצעות מקבוצות NBA, בגלל שמצאתי אתגר מקצועי. זו קבוצה עם תוכניות גדולות, ששואפת הכי גבוה שאפשר, ורוצה לחזור להיות אימפריה". הדברים שנאמרו על ידי בוסטיאן נכבאר, עם חתימתו בקיץ האחרון באפס פילזן, יכולות להוות סוג של מיקרוקוסמוס עבור ההגדרה הרחבה יותר של המותג שנקרא אפס פילזן, לפחות בשנים האחרונות.

        את העבר הלא-מאוד-רחוק אין כל כך צורך להזכיר. בשנות התשעים ובשנים הראשונות של המילניום הנוכחי פרצה פילזן לתודעה הקולקטיבית, והותירה את חותמה באירופה, אמנם מבלי לזכות ביורוליג, אך עם זכייה בגביע קוראץ', כמה הופעות בפיינל-פור היורוליג ודומיננטיות מרשימה בזירה המקומית והאירופית כאחד. די להיזכר באותם ערבי חמישי של הצהובים מתל אביב באבדי איפקצ'י הרותח, מול פטאר נאומוסקי הגדול, כשביציעים אלפי טורקים משולהבים, בכדי לקבל את התחושה שעמדה באוויר בימים ההם - פילזן בדרך להפוך לאימפריה של ממש.

        שחקן מכבי תל אביב לשעבר שרונאס יאסיקביצ'יוס שומר על שחקן אפס פילזן אנדר ארסלן (GettyImages , Friedemann Vogel)
        אחרי הפריצה לתודעה הקולקטיבית, היה נראה שאנדר ארסלן ופילזן יהפכו לאימפריה, אך השאיפות לא תורגמו להצלחה בשנים האחרונות, וגם היא תויגה כאנדראצ'יברית סדרתית (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        פאסט פורוורד לפברואר 2010, ונראה שתקופת הרנסנס של פילזן אולי קצת נעצרה, לפחות לעת עתה. בשנים האחרונות לובשת פילזן מסכה הדומה במובן או שניים לריאל מדריד, אותה פגשו הצהובים במחזור הקודם. גם היא, כמו ריאל, מונעת על ידי כיסופים לתקופה אחרת, ישנה ויפה יותר, ומנסה להתברג שוב כקבוצת צמרת ביורוליג. גם אצלה, בטח כבר ניחשתם, השאיפות לא מתרגמות להצלחה בשנים האחרונות, וגם היא תויגה כאנדראצ'יברית סדרתית. כזו שמשקיעה כסף רב בהחתמת שחקנים, יוצאת בהצהרות מפוצצות בכל קיץ מחדש, אך סוגרת את העונה בידיים ריקות, וחוזר חלילה. הקלישאה אולי מאוסה, אבל לפחות במקרה של פילזן יהיה נכון לומר- האמת נמצאת איפשהו באמצע. הקבוצה הסימפטית מאיסטנבול אף פעם לא נמנתה עם מועדון הקבוצות העשירות באמת ביבשת, וככזו נאלצה לחשוב קצת מחוץ לקופסא, למצוא את העוצמה אליה היא שואפת בפעולות שמעבר להחתמת שחקן כזה או אחר.

        מצד שני, את הניסיון הזה ניתן להגדיר, למרות הנסיבות המקלות כביכול, ככזה שנחל במבחן התוצאה כישלון קולוסאלי. פילזן פספסה את האליפות בזירה המקומית במשך חמש שנים רצופות, עד העונה שעברה. בזירה האירופאית היא הצליחה להתדפק על דלתי הפיינל-פור מספר פעמים, אך בסופו של דבר לא העפילה אליו מאז 2001. בעונה שעברה, למרות שהחזירה את כוח ההרתעה בטורקיה עם זכייה בדאבל, נבעטה מהיורוליג כבר בשלב הבתים. נוסחת הפלא, בפילזן נוכחו לדעת, לא פועלת כל כך מהר.

        ניסוי...וטעייה?

        דיברנו על לחשוב מחוץ לקופסה? הנה משהו נכון שפילזן דווקא כן עשתה בקיץ האחרון, לפחות בפן האדמיניסטרטיבי. המשבר הכלכלי ששטף את אירופה בקיץ, ונתן אותותיו גם בחלק מקבוצות העלית של היורוליג,יצר חלון הזדמנויות לקבוצה בסדר הגודל של פילזן. מנהל העל של הטורקים, אנגין אזרחון, זיהה את הפוטנציאל שעשוי להיות גלום בקיץ שכזה, אולי באופן חד פעמי, להשתדרג ולשים יד על שחקני-על באירופה, כאלה שנמצאים בקליבר שמעל לאלו שהוחתמו בקבוצה בשנים האחרונות. לא שם גדול אחרי שיא הקריירה, וגם לא הימור מקבוצה קטנה, אלא סוף-סוף, השופרא-דשופרא שבנמצא.

        תקציב הקבוצה גדל מ-14 ל-19 מיליון דולר, סכום שיא בפילזן מאז ומעולם. הבציר היה מרשים למדי: הקלע איגור ראקוצ'ביץ', טרי מעונת שיא בטאו ויטוריה, הוחתם, ולצידו הובא הפורוורד בוסטיאן נכבאר, שחקן מחוץ לטווח המחירים של פילזן בימים כתיקונם. לצד סגל שמרביתו נותר מהעונה שעברה, התקוות של פילזן לחזור לקדמת הבמה נראו מוצדקות מתמיד. ערב פתיחת היורוליג, פילזן בהחלט נראתה כמי שמסוגלת, לפחות על הנייר, להשיג את מטרותיה.

        אך שאיפות לחוד ומציאות לחוד. פתיחת עונה חלשה של פילזן הראתה סימנים מדאיגים, ואיימה להפוך את סימני השאלה שעלו בקיץ לסימני קריאה, כבר בשלב מוקדם מאוד של העונה. האם כמות סקוררים שכזו יכולה להתחבר לכדי יחידה מלוכדת, שבה כולם יוצאים מרוצים בסופו של יום? האם עמדת הרכז מאוישת בשחקנים העונים לרמת הציפיות הגבוהה?

        הבעיות החלו לצוץ מעל פני השטח די מהר. פילזן נחלה תבוסות גדולות מול הקבוצות המובילות בבית, ורק גירדה משחק פה ושם מול הקבוצות החלשות כדי להישאר עוד איכשהו בחיים. גילם המתקדם של לא מעט משחקני הסגל ניכר, והחלו סימנים ראשונים של עייפות החומר. צמד שחקני הרכש הנוצצים, ראקוצ'ביץ' ונכבאר, לא הסתדרו כבר מההתחלה עם קואץ' עתמאן, כל אחד מסיבותיו שלו.

        "90% מהקריירה שלי אני משחק בעמדת הסמול-פורוורד, וגם כששיחקתי פה ושם בעמדה 4, זה היה לפרקי זמן קצרים. בפילזן אני משחק רק בעמדה 4, ואני חושב שדווקא מעמדה 3 אני יכול לתרום הרבה יותר לקבוצה. אבל זו כבר החלטה של המאמן", סיכם נכבאר בפוליטיקלי-קורקטיות את תמצית בעיותיו, בראיון שהעניק לאתר היורוליג במהלך העונה.

        "ההחתמה של נאכבר היתה מוטעית מלכתחילה. פילזן חיפשה פאוור פורוורד שיכול לקלוע, לקחת ריבאונדים ולתת גוף בצבע. נכבאר שחקן ברמה גבוהה, אבל הוא סמול פרוורד ולא יכל לתת לעתמאן את מה שהוא רצה", מאשר אירמק קאזוק, כתב אתר וערוץ הספורט הטורקי NTVSpor"".

        ראקוצ'ביץ' גם הוא הביע תרעומת מהסיטואציה אליה נקלע בפומבי לא אחת. פילזן כקבוצה לא התמסרה אליו באופן טוטאלי כפי שציפה. ראקוצ'ביץ' נאלץ למצוא את מקומו בין חבריו המזדקנים, ולא בדיוק חסרי אגו, מהקו האחורי. עתמאן, בעקבות אכזבה מהתפוקה שקיבל מעמדת הרכז, אף הגדיל לעשות ודרש מ"ראקו" לחזור כמה שנים אחורה, ולהציב אותו בעמדת הרכז, עמדה בה הוכח זה מכבר ככזו שלא מוציאה את המיטב מהסרבי. "ראקוצ'ביץ' אפקטיבי ביותר בסגנון משחק פתוח ומהיר, כמו שהיה בטאו, אבל פילזן היא קבוצה הרבה יותר סטטית", מסביר קאזוק למה המפציץ הסרבי חסר יציבות ומתקשה להרשים.

        ערב מחזור הנעילה של שלב הבתים, להזכירכם, פילזן כבר הייתה עם רגל וחצי מחוץ לטופ 16, בדרך לקבוע שיאים חדשים של התנפצות אשליות. סבלנותו של הג'נרל מנג'ר אזרחון עבור עתמאן כמעט ופקעה, ומשרתו התהלכה על חבל דק מאוד. רק ניצחון של מלאגה בוילנה על חודו של סל, עם קורטוב מזל, מנע מפילזן סיום מוקדם מהצפוי של העונה.

        ארגין היה נותן בהם סימנים

        אלילת המזל הייתה פעם לצידה של פילזן ועתמאן, אבל הנחת העבודה של כולם לגבי ההמשך הייתה מובנת מאליה - הקבוצה חייבת שינוי מיידי ויסודי. אז את המצוקה בעמדת הרכז פתרו בפילזן על ידי החתמתו של בויאן פופוביץ' הסרבי, אבל המפנה האמיתי התחולל בין דלת אמותיו של האבדי איפקצ'י. גם עתמאן לא השלה את עצמו כי מפופוביץ' תצמח הישועה.

        משחק הפתיחה של פילזן בטופ 16 במדריד מול ריאל היה הזדמנות מצוינת עבור עתמאן לבוא עם אמירה להמשך, החלטה שהכין מבעוד מועד ובא איתה מהבית: ספסולם של נכבאר וראקוצ'ביץ'. ייבוש השניים, ששיחקו ביחד 4 דקות במשחק, לא נבע משיקול מקצועי כלשהו, אלא דרך לומר לשניים בעלי גינוני הכוכבות - הקבוצה יכולה גם בלעדיכם. אתם אלו שיצטרכו לעשות את ההתאמות לקבוצה, ולא להיפך. במשחק מול סיינה, בשבוע שעבר, חזר הצמד "הסורר" לשחק, הפעם לדקות מצומצמות למדי וממקום שולי יותר בהיררכיה.

        התמזל מזלו של עתמאן, והדברים התהפכו דווקא לטובתו. עוד מוקדם לשפוט, אבל בשני המשחקים הראשונים בטופ 16 פילזן נראתה טוב בהרבה, לא הייתה רחוקה מניצחון במדריד ודילגה די בקלילות, יש לציין, מעל סיינה בבית. נכון להיום היא אף מדורגת ראשונה בבית. נראה שהמסר שניסה להעביר עתמאן, חלחל למי שהיה צריך לחלחל. ההרכב המחליף של פילזן ניצל את הסיטואציה כדי להתבלט, ונתן את התפוקה לה ציפה עתמאן. יותר מחויבות, פחות בלגאן. פילזן, במידת מה, חזרה מעט אחורה בזמן, לסגנון שאפיין אותה בעונה שעברה - כדורסל פשוט, אולי אפילו קצת פרימיטיבי, עם הגנה קשוחה, והסתמכות בעיקר על הסווינגמנים (שחקנים שמסוגלים לעבור מעמדת הגארד לפורוורד ולהיפך) האמריקאים בהתקפה.

        "הסיבה לשיפור בטופ 16 היא קודם כל ההגנה. פילזן שמרה לאורך כמעט כל שני המשחקים נהדר, ואחרי שבשלב הראשון ספגה 90 ואפילו 100 נקודות כל משחק, הורידה את ריאל וסיינה, קבוצות התקפה טובות, לפחות מ-80 נקודות", מציין קאזוק. "גם בקו הקדמי, ארמל קוקו התחיל לקבל יותר דקות, והוא נותן לקבוצה את מה שהיא צריכה - נלחם, לוקח ריבאונדים, ומוסיף כוח ואנרגיות שהיו חסרים מאוד".

        אליה וקוץ בה?

        עתמאן אמנם דוגל מאז ומתמיד ברוטציות קצרות, אבל גם הוא יודע - בכדי להשיג את היעדים שסומנו בתחילת העונה הוא צריך את הצמד בוקי-את-ראקו לצידו. ללא השניים, תקרת הזכוכית של פילזן נמוכה משמעותית, והופכת אותה, בסופו של יום, לנחותה מבחינת כישרון נטו מהקבוצות בהן היא שואפת להתחרות.

        הצהובים הולכים להיתקל בקבוצה עימה הם יכולים למצוא כמה נקודות השקה, בפרספקטיבה מקצועית. פילזן, בדומה למכבי, עשתה את השדרוג בטופ 16, נסמכת במידה רבה על הסווינגמנים בקו האחורי וגם משחקת דקות משמעותיות בליין-אפ נמוך, עם פרסטון שומפרט האמריקאי (1.98 מ') בעמדה 4.

        עם עליות וירידות חדות כאלו ביכולת, פילזן עדיין מצויה בשלב ביניים - התצורה הכללית כבר ישנה, פחות או יותר, אולם החיבור והכימיה הקבוצתית עדיין רחוקים מלהגיע לידי מיצוי. מצד שני, גם אם הרוטציה עדיין בשלבי התייצבות, מדובר בקבוצה עם פוטנציאל נפיץ לא קטן בכלל, שבערב נתון עשויה להפתיע בכל מגרש. כך או כך, ביורוליג המשוגע של העונה, אפילו מי שהייתה מרחק פסע, ופחות מזה, מסיום העונה כבר בשלב הבתים, עוד עלולה, מי יודע, למצוא עצמה משחקת על כל הקופה בפיינל-פור במאי. זה לא נגמר, אתם יודעים, עד שהגברת שמנה שרה "DEVOTION".