פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כל התורה על משחק אחד

        האם מורשתו של פייטון מאנינג צריכה להיקבע על פי הסופרבול האחרון? אריאל גרייזס סבור שכן, ומסכם לילה נטול פרסומות

        - אם חשבתם שפייטון מאנינג הרג את המשחק עם המסירה לטרייסי פורטר, אז איך קוראים למה ש-METV עשו לנו? היינו מוכנים לספוג את האיכות הירודה, את הדיליי ההיסטרי, אבל לא לשדר את הפרסומות? ואומרים שדווקא השנה הן היו טובות במיוחד (טוב, לא באמת, אם היינו רואים אותן בטח היינו אומרים שהרמה רק מתדרדרת). מה שכמובן מוביל ל-

        - !The Gate is Narrow

        - בכלל, יש לי הרגשה שהשידור שקיבלנו פה הוא לא הפיד האמריקאי, אלא זה שמיועד לתושבי חוץ. כשהתחילו להסביר לי מה זה סלוט רסיבר, התחושה רק התחזקה, מעניין אם גם בארה"ב קיבלו את ג'ו ת'ייסמן הבלתי נסבל (הערת עורך: יא אהבל, כשהבנתי את זה, כמוך, העברתי ל-FOX)

        אוהד אינדיאנפוליס קולטס לפני הסופרבול (רויטרס)
        הלו! לאן נעלמו הפרסומות? (צילום: רויטרס)

        - !The Gate is Narrow

        - עם כל הכבוד לדרו בריס, ה-MVP האמיתי של המשחק הוא שון פייטון, שניהל מערכת הטעיות מדהימה מול הקולטס בשבוע האחרון. אחרי שמתאם ההגנה שלו הבטיח שהסיינטס ירביצו למאנינג, הגיע פייטון עם מערך הגנתי שבו הוא לוחץ מרבית המשחק עם ארבעה ולפעמים רק שלושה שחקנים ונותן למאנינג את כל הזמן שבעולם למסור – אבל סוגר לו את כל אופציות המסירה הארוכות. באותה צורה, פייטון החליט שהוא מרשה לקולטס לרוץ – ואכן, בחצי הראשון ג'וזף אדאי נראה פתאום כמו אדריאן פיטרסון (מינוס הפאמבלים) עם 70 יארד וט"ד – ובלבד שמאנינג לא ינצח אותו באוויר. הוא לא.

        - כמובן, בלי קצת מזל כל זה לא היה עובד. נהוג להגיד שהמזל הולך עם הטובים ואין דוגמא טובה לכך מאשר המשחק אמש. פייטון הימר עם הדאון הרביעי בסופה של המחצית, ועוד יותר עם האונסייד קיק בתחילת המחצית השניה, ולמרות שבהימור הראשון הוא כביכול נכשל, הוא שידר לקבוצה שלו שהוא לא מפחד ממאנינג והוא הולך לנצח את המשחק הזה. מהצד השני, ג'ים קולדוול (מישהו ראה אותו פעם פותח את הפה במהלך משחק? אנחנו בטוחים שהוא לא בובת שעווה?) חזר לדרכים השמרניות של מורו ורבו, טוני דאנג'י, ולמעט דאון רביעי אחד (לפי דרישה של פייטון) לא ראינו מהקולטס שום דבר שחורג ממה שהכרנו. לקראת סוף המחצית, אחרי כישלון הדאון הרביעי של הסיינטס, היתה הזדמנות לקולטס לעשות דרייב רציני שישים את המסמר האחרון בארון של הסיינטס, אבל במקום זאת הקולטס הלכו על שלוש ריצות בטוחות שלא השיגו פירסט דאון, ובמקום לרדת למחצית ביתרון 14 או לפחות 10, הם סיימו אותה ביתרון 4 בלבד.

        שון פייטון מאמן ניו אורלינס סיינטס מניף את הגביע (רויטרס)
        הטעיה מתוחכמת במיוחד. שון פייטון (צילום: רויטרס)

        - !The Gate is Narrow

        - הבעיה בלהיות שופט היא שזוכרים אותך רק כשאתה עושה טעויות, אז אנחנו פה כדי לתקן את המצב. לפני המשחק היה נראה לי מוזר שהליגה שולחת למשחק הזה שופט ראשי עם ניסיון של שש שנים בלבד בליגה, אבל אחריו בהחלט אפשר להגיד שרוג'ר גודל ידע מה הוא עושה, כי מה שראינו במשחק הוא לא פחות מתצוגת שיפוט מופתית. צריכים לקחת את הקלטת של המשחק הזה ולשדר לשופטים בליגה שוב ושוב כדי שיבינו איך שיפוט צריך להיראות – השופטים נתנו למשחק לזרום, לא זרקו דגלים על שטויות, נתנו למגינים חופש פעולה מספיק כדי לשמור על הרסיברים כמו שצריך וכשהיו זקוקים לריוויו הם לקחו את ההחלטה הלא פשוטה של להפוך את הקריאה למרות שאף אחד לא היה אומר להם כלום אם הם לא היו עושים את זה. כל הכבוד.

        - אני חושב שהבנתי למה ה-NFL בחר את The Who למופע המחצית שלו כשהסופרבול נערך במיאמי – ככה לפחות הם לא צריכים לבזבז כסף על מטוס לחבר'ה, מספיק אוטובוס מהבית אבות. באמת, מה זה היה הבית חולים גריאטרי הזה על הבמה? מביך, זה מה שזה היה.

        - בכל זאת, מילה טובה על השידור – אני לא זוכר (יכול להיות שזה האלכוהול, האמת. או סתם דודי כפרי שטחן לי באוזן ימין) שהיה איזשהו שוט של משפחת מאנינג ביציע או פלאשבקים לקטרינה. גם זה לטובה.

        - !The Gate is Narrow

        - בליצ'יק והפטריוטס למדו את הלקח ב-2006 עם רישה קולדוול וג'באר גפני, ואתמול זה קרה לקולטס. אתה יכול להצליח עם רסיברים בינוניים או חסרי ניסיון, אבל יש גבול לאן הם יכולים לקחת אותך, אפילו כשהק"ב שלך הוא פייטון מאנינג. איך אמר פיני גרשון (תיקון) – מי שהולך לישון עם ילדים, שלא יתפלא אם יקום רטוב.

        רוג'ר דאלטריי עם פיט טאונסנד בהופעה של The Who בסופרבול (רויטרס)
        הלו, אין לכם איזו קבוצת יונים להאכיל? (צילום: רויטרס)

        - טוב, בסוף הגענו לשאלה שאי אפשר להמנע ממנה, שאלת מאנינג כמובן. במהלך השבוע האחרון שמעתי הרבה פרשנים שמדברים על כך שאם פייטון לוקח את האליפות הזאת הוא עשוי להיות מוכתר כק"ב הכי טוב בהיסטוריה, ולא היה לי אלא להודות שהם כנראה צודקים. מצד שני, שאלתי את עצמי – האם כל המורשת של פייטון תלויה במשחק אחד בודד? אז אחרי המשחק אתמול, אני חושב שאפשר להגיד שכן. מצד אחד, פייטון דווקא נתן משחק בכלל לא רע וברוב שלבי המשחק הוא נראה כאילו הוא משחק בהגנת הסיינטס, בדיוק כמו שעשה עם הגנות הג'טס והרייבנס בחודש האחרון. גם קשה להאשים אותו בחוסר היכולת של ההגנה שלו לעצור את דרו בריס לאורך כל החצי השני או בהפלות הכדור של הרסיברים שלו. מצד שני, אי אפשר לפטור את פייטון מאחריות, כמובן בחטיפה האיומה לקראת סוף המשחק שהוחזרה לט"ד אבל גם בדרייב הקודם שהסתיים בהחטאת פילד גול (הנה עוד החלטה שמרנית של קולדוול לרזומה).

        וקשה להעביר את התחושה החמוצה שמשהו פה לא בסדר. שהק"ב הטוב בהיסטוריה, כמו שציין זאב אברהמי, אמור להיות עם מאזן יותר טוב בפלייאוף מ-9:9 (ואנחנו מדברים על שחקן עם מאזן 61:131 בעונה הרגילה) ועם הקבוצה שהיתה לו היה חייב להחזיק יותר מטבעת סופרבול אחת. אני כמובן לא אלך למקום הזה שבו אנשים מדברים על פייטון מאנינג כעל צ'וקר או כל מיני שטויות כאלו – פייטון עשה מספיק בקריירה שלו כדי להחזיק בתואר הק"ב הטוב בדורו. אבל הטוב בהיסטוריה? לפחות כרגע, הוא עדיין לא שם.

        - מילה אחרונה לסיום – זה רק אני שמרגיש קצת אנטי קליימקס מאיך שהמשחק הסתיים? כן, זה היה משחק מצוין ובעיקר נקי מטעויות (סוג של אנטי פוד למשחק הסלפסטיק של הסיינטס והווייקינגס שבוע שעבר) אבל ההרגשה היא שהיינו יכולים לקבל לא סתם משחק מצוין אלא משחק שהולך לפנתיאון. לא אבוש לומר שרציתי שהסיינטס ינצחו, אבל ברגע שאותה חטיפה הוחזרה לט"ד, משהו בי נחמץ, כי היינו יכולים לקבל משחק שהולך עד השניה האחרונה ואולי אפילו, אלוהים ישמור, סופרבול שהולך להארכה. במקום, קיבלנו שתי דקות של ג'ארבג' טיים שבהן כולם עסוקים בלסגור את החשבון שלהם במקום לכסוס ציפורניים.

        - הא, ואל תשכחו - !The Gate is Narrow

        פייטון מאנינג שחקן אינדיאנפוליס קולטס מאוכזב לאחר הפסד בסופרבול כשלצדו צ'רלי ג'ונסון (רויטרס)
        שחקן כזה לא צריך להיות על מאזן 9:9 בפלייאוף. מאנינג (צילום: רויטרס)