60 דקות לגביע לומברדי

    הלב של הארטלי

    "נכנסים לאנדזון": בהזדמנות היחידה בגמר ה-NFC, העלה גארט הארטלי את ניו אורלינס לסופרבול. שנקרא לו מיסטר אוטומטיק?

    עמוס וקסמן

    אחרי ארבע דקות וחצי של הארכה מורטת עצבים מול מינסוטה, נקרא גארט הארטלי לבצע את הבעיטה החשובה ביותר עד כה בקריירה שלו. הסופרבול הראשון בתולדותיה של ניו אורלינס היה במרחק של 40 יארד, טווח סביר לגמרי עבור בועט, אך לא מובטח, בטח שלא בפלייאוף, כשכל העונה מוטלת על הכף. תשאלו את נייט קיידינג, הבועט המוכשר של סן דייגו. בינואר 2005, בהיותו רוקי, הוא נדרש להכריע את משחק הפלייאוף הראשון מול הג'טס אחרי תשע שנים עקרות. הזמן היה 10 דקות בתוך ההארכה, הטווח היה 40 יארד. הכדור הלך ימינה מדי והניצחון הלך בסופו של דבר לניו-יורק. השנה, לאחר 91.4% הצלחה בעונה הרגילה, זה שוב קרה לו בפלייאוף מול הג'טס, עם שלוש החטאות מטווחים של 58, 35 ו- 40 יארד.

    אבל כשהארטלי עלה למגרש אחרי חימום קצר על הקווים הוא לא חשב על קיידינג וגם לא על הבעיטה הצפויה. הוא פשוט סמך על עצמו. הסופרדום הגועש השתתק לכבודו, אוהדי הסיינטס היטלטלו במקומם בין תקווה שאו-טו-טו תיעשה היסטוריה לחרדה שהכדור יחזור שוב לווייקינגס. על הספסלים נראו שחקנים אוחזים ידיים, חלקם נועצים מבטם בדשא, לא יכולים לשאת את המתח. אבל הארטלי דווקא היה רגוע. הוא לקח מספר צעדים אחורה וגופו נדרך כקפיץ. סנאפ למייק ברונל שהניח את הכדור על הקרקע. הארטלי בעט ומיד הסתובב לברונל ואמר לו: "אנחנו נוסעים למיאמי". רק מאוחר יותר, בשידורים החוזרים בטלוויזיה, הוא ראה לראשונה את הכדור עובר בין הקורות.

    עוד בוואלה! NEWS

    הפעילויות הכי כיפיות/מעניינות/מקוריות לבילוי קיץ מושלם עם הנכדים

    בשיתוף בית בלב
    לכתבה המלאה

    תתרגל ללחץ, עוד מינקות

    כדי להבין מאיפה שאב הארטלי הצעיר, רק בן 23, קור רוח שכזה נצטרך לחזור לתקופה בה היה תלמיד בתיכון קארול הנמצא בסאות'לייק שבטקסס, עיר הולדתו. מאמנו באותם ימים היה טוד דודג', שהארטלי זוקף לזכותו חלק נכבד מהצלחתו. את האימונים באותה תקופה הייתה הקבוצה נוהגת לסיים בספרינטים הלוך ושוב לאורך המגרש, ואז בשלב מסוים דודג' היה קורא אליו את הארטלי ומבקש ממנו לבעוט כדור מ-40 יארד, בדיוק כמו שהבקיע בסופרדום שנים לאחר מכן, והיה מציב לו תנאי. אם הבעיטה של הארטלי נכנסה האימון הסתיים, אבל אם החטיא שאר שחקני הקבוצה המשיכו לרוץ. כשנשאל דודג' בראיון שנערך עמו: "איך אתה מסוגל לשים כל כך הרבה לחץ על בועט בתיכון שעוד לא עשה את זה לפני כן ברמה המקצוענית?" ענה: "אז איך אני אעביר לו את התחושה שברגע אחד אתה או הצלחה כבירה או כישלון מחפיר?".

    הוגנים או לא, האימונים הללו בהחלט השתלמו ויעידו על כך 17 הבעיטות שהכניס הארטלי מתוך 20 ניסיונות בשנת הסניור. כבוגר מגמת השיווק בתיכון הוא לא הופתע לגלות בתיבת הדואר שלו שפע הצעות מפתות גם מקולג'ים נחשבים, מתוכם בחר באוניברסיטת אוקלהומה. בארבע שנים בשורות הסונרס, בנוסף לתפקידו כמרחיק בבעיטת ה- "kickoff", הבקיע 49 שערי שדה מתוך 56 ניסיונות (כאשר שתיים נחסמו) ב-43 משחקים וב-87.5 אחוזי הצלחה, כשבמשחק נגד יוטה סטייט הבקיע את שערו הרחוק ביותר, ל-53 יארד. ב-2006, אחרי עונה בה הבקיע 19 מ-20 נסיונות, כשההחטאה היחידה הייתה חסימה שלא קרתה באשמתו, הוא היה מועמד לפרס לו גרוזה, המוענק בכל שנה לבועט הטוב במדינה, אך הפסיד את התואר לארט קארמודי - היום בליגת הפיתוח של ליגת פוטבול האולמות.

    למרות כל ההישגים, הארטלי לא נבחר בדראפט של 2008, אבל הוחתם כשחקן חופשי על ידי דנבר ברונקוס, רק כדי למצוא את עצמו משוחרר ב-21 ליולי עוד לפני מחנה האימונים. למזלו, ב-29 באוקטובר הסיינטס שיחררו את טיילור מיילהאף והביאו במקומו את הבועט מאוקלהומה, שזכה לראות מגרש לראשונה ב-9 לנובמבר במשחק נגד אטלנטה. הארטלי לא הכזיב וסיים את העונה עם מאזן מושלם של 13 מ-13.

    אבל בדיוק כשנראה שהכל מסתדר עבור הבועט המוכשר, הגיע הקיץ ועמו קומדיה של טעויות. הארטלי, שגר בדאלאס, היה צריך להגיע לניו אורלינס לפתיחת מחנה האימונים. מסיבות שונות השעה הייתה כבר שבע בערב, ולמרות שהאימונים היו עתידים להתחיל כבר למחרת בבוקר הוא עדיין היה בדאלאס. לעזרתו נחלץ אחד מחבריו בקולג', שהשיג עבורו כדורי אדרל, הדורשים מרשם רפואי, על מנת שיעזרו לו להישאר ער במהלך הנסיעה הקשה בלילה. הארטלי טוען, כי לא היה מודע לכך שהכדור מכיל אמפיטמינים האסורים על פי חוקי ה-NFL והיה בהלם כשהצוות הרפואי של הסיינטס דיווח לו שנכשל בבדיקת הסמים. עדיין מבועת מתוצאות הבדיקה מיהר הבועט להתקשר למשפחה ולחברים על מנת לספר להם את גרסתו לפני שהסיפור ייצא לאור. אחת מן השיחות הללו הייתה לדודג', מאמנו לשעבר. "אני חייב לך את השיחה הזאת", נזכר המאמן בטלפון הנרגש שקיבל מהארטלי, שדאג להדגיש בפניו שלא היה על סמים ולא ביצע מעשים רעים. המאמן בתגובה הרגיע את השחקן הנרגש ואמר לו שהוא מאד גאה בו. מילות ההרגעה הללו נחרטו בזיכרונו, כך סיפר הארטלי, והן עזרו לו לשמור על שלוות נפש גם אחרי ששמע כי הנהלת הליגה החליטה להשעות אותו מארבעה משחקים.

    מרחק של בעיטה אחת מהתהילה

    את זמן ההשעיה ניצל הארטלי על מנת לעבוד עם מאמן פרטי על שיפור הטכניקה והחוסן המנטלי, שאצל הבועטים, שנדרשים למצות את כל יכולתם בבעיטה אחת מכרעת מול קהל ביתי מלחיץ או עשרות אלפי אוהדים רועשים, מהווה אלמנט חשוב לא פחות מהיכולת הפיזית. בינתיים, הסיינטס שחיפשו מחליף לבועט המושעה מצאו את מבוקשם באתר חפירות ארכיאולוגי, משם שלפו את ג'ון קארני הוותיק והחתימו אותו לשנה אחת. קארני קיבל את המושכות בתפקיד הבועט והסיינטס החליטו לתת לו להמשיך גם לאחר שהארטלי כבר ריצה את עונשו. למעשה, הארטלי היה רשאי לשחק כבר ב-18 באוקטובר במשחק נגד הג'איינטס, אולם נאלץ לחכות עד למחזור ה-13 כדי לחוש את מגע הדשא מתחת לכפות רגליו. במשחק החזרה נגד וושינגטון, בעוד הסיינטס בוחנים אותו בשבע עיניים, הארטלי הבקיע ארבעה שערי שדה מחמישה נסיונות, כולל בעיטת ניצחון בהארכה שקבעה 30:33. העונה המושלמת של הקדושים המשיכה וקארני הוחזר אחר כבוד למוזיאון. אולם המוניטין של הארטלי כווינר החזיק מעמד שלושה שבועות בלבד, אז פספס בעיטה מ-37 יארד בתום הזמן החוקי נגד טמפה ביי, שעלתה לקבוצתו בהפסד מביך משהו לנמושה מפלורידה.

    בעקבות אותה החמצה הסיינטס, שהחליפו כבר חמישה בועטים שונים מאז 2007, החלו לחשוש שקללת הבועטים עדיין רובצת עליהם, אבל הארטלי לא נתן לשום קללה להסיח דעתו מהעיקר, ולראיה המשחק החלומי שלו נגד מינסוטה, תרתי משמע. ערב המפגש עם הוויקינגים התקשר הארטלי לאביו ב-2:15 לפנות בוקר כדי לספר לו על החלום שזה עתה חלם, ושלפיו הוא עומד לבעוט באותו ערב כדור מ-42 יארד שיעלה את קבוצתו לסופרבול. הארטלי התחרט שחשף את הסיפור הזה כמעט ברגע שיצאו המילים מפיו ולא משום שטעה בשני יארדים, אלא בגלל כמות הטלפונים שקיבל מאנשים שביקשו ממנו כי יחזה את עתידם לא הייתה מביישת שום מגדת עתידות.

    וזה עוד היה כאין וכאפס לעומת השיגעון שאחז בביג איזי. הבועט סיפר, כי בכל פעם שהוציא את קצה חוטמו מבעד למפתן הבית מיד היה מקבל "סטנדינג אוביישן" מכל תושב מאושר שזכה לראותו. ואם בכך לא די, הרי שבכל פעם שנכנס למסעדה היו האוהדים מתחרים ביניהם מי יקנה עבורו ארוחה והכל כדי להביע את אהבתם והערכתם העמוקה. הארטלי סירב, כמובן, בנימוס לכל ההצעות הנדיבות האלה ולפעמים אף הציע לאותם אוהדים שהוא ישלם בעד ארוחתם כאות הוקרה לעידוד המסור שלהם. האירוע הסוריאליסטי מכולם התרחש בעת שזוהה באיזו סטייקיה בעיר באחד הימים. אז קם לו לפתע אוהד בשנות השבעים לחייו, הוציא מכיסו מפוחית והחל לנגן את "When the saints go marching in".

    הבלגן שנוצר סביבו אמנם מאד מחמיא להארטלי, אבל גם באיזשהו מקום הפך כבר למטרד. לקראת הסופרבול הארטלי הביע תקוותו שלפחות בחימום אור הזרקורים קצת יוסט ממנו כדי שיקבל את השקט שהוא צריך כדי להתרכז. מול הסופומור הצעיר, שמחפש דרכים להתמודד עם העולם המסתחרר סביבו, יתייצב בשורות הקולטס מאט סטובר, שמוכיח סופית שמחסום הגיל זו המצאה של פרשנים ואשר עומד להיות השחקן המבוגר ביותר ששיחק אי פעם בסופרבול אחרי שמלאו לו 42 לפני כשבוע ומאחוריו קריירה של 19 עונות. לשם ההשוואה, הארטלי הבקיע עד היום 24 שערי שדה מתוך 26 נסיונות לעומת 468 שערים של סטובר מתוך 558 נסיונות. סטובר, העונד בין היתר טבעת אליפות אחת מימיו בבולטימור, כל כך ותיק שהוא בעט בצעירותו עבור תיכון לייק היילנדס, שהפך ברבות השנים לסאות'לייק, שבו שיחק הארטלי.

    לעומת זאת, בצד של מחזיקי הכדור דווקא ניו אורלינס נהנית מיתרון גיל וניסיון, כאשר מי שמחזיק עבור סטובר את הכדור הוא פאט מקאפי בן ה-22 ואילו עבור הארטלי זהו הקוורטרבק מארק ברונל שיהיה בקרוב בן 40 ולו זה יהיה הסופרבול הראשון. השנה הקשה שעברה על רבים מהקיקרים הבולטים בליגה, שהחמיצו בסיטונות וברגעי מפתח והזכירו לאוהדים שאין נקודות בטוחות, עלולה להפעיל לחץ נוסף על הבועטים בסופרבול. עדיין לא ברור כיצד הלחץ ישפיע על יכולתו של הארטלי לחלום על ניצחון, אבל אם הוא ירצה לנצח גם במציאות יהיה עליו לשמור על קור רוח, ריכוז גבוה ודיוק מירבי על מנת לאפשר לסיינטס לסיים כמה שיותר מהלכים עם נקודות ולהגיע לתוצאה גבוהה. וכמו תמיד, גם קצת מזל לא יזיק. תשאלו את נייט קיידינג.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully