באו קטנים

הניצחון על ריאל מדריד, הראשון של פיני גרשון על קבוצה ספרדית מאז חזר למכבי והפעם הראשונה שבה גבר על אטורה מסינה כמאמן הצהובים, הוא מעל הכל תולדה של השלמה. עמוק לתוך העונה, אחרי שלא זכו לחיזוק בפגרה, גרשון ושחקניו השלימו עם המעמד האמיתי שלהם ביורוליג: אנדרדוג.

מכבי נמוכה וחלשה מדי פיסית מכדי להתמודד מול הענקים של ריאל מדריד במשחק אטי על חצי מגרש, וכדי להוציא את הספרדים משיווי משקל הם חייבים ללחוץ על כל המגרש, להפתיע בשמירות כפולות ולהחליף הגנות ללא הפסקה. כתוצאה מכך, מכבי שיבשה זה השבוע השני ברציפות את משחק ההתקפה של יריבה עדיפה על הנייר וגרמה לקבוצה של המאמן האיטלקי השקול להפציץ 24 פעמים מחוץ לקשת (ולקלוע חמש בלבד).

ההבדל המשמעותי מהשבוע שעבר היה בהתקפה. גם בתחום הזה, העובדה שלא נחת שחקן חיזוק גבוה גרמה לגרשון להינעל על הרכב ארבעת הנמוכים, שתורם לריווח המשחק. אחרי שבסיינה התרכזה מכבי בזריקה מבחוץ והיתה נטולת רעיונות, מול ריאל היא הציגה משחק התקפה מגוון יותר, הניעה כדור, מסרה לשחקנים שחותכים בדלת האחורית, ביצעה בחוכמה את הפיק-אנד-רול ובמקרה הצורך בודדה את אלן אנדרסון ואפילו את דייויד בלות'נטאל מול השומרים הלא אתלטיים של ריאל. מכבי גם רצה למתפרצת בצורה יעילה יותר מאשר לאורך כל העונה. הכושר האישי של אנדרסון וצ'אק אידסון, שלשם שינוי הופיעו למשחק ביחד, בוודאי לא הזיק.

אלא שהבשורה החשובה ביותר של שני המשחקים הראשונים בטופ 16 מגיעה מיריבותיה של מכבי. סיינה הוכיחה באיסטנבול שהיא הגיעה לשלב הקריטי של העונה בכושר נורא, בעוד ריאל עמוסה בשחקנים מוכשרים, אבל גם סובלת מלא מעט מגבלות. פרט לרימאס קאוקינאס, בסגל שלה אין כמעט חודרים טובים והכדורסל שלה מתבסס באופן מוחלט על הכנסת כדור פנימה ומסירה החוצה. היעדר היצירתיות בהתקפה מנע ממנה אתמול לשנות קצב ולרוץ גם בדקות האחרונות, כשהיתה בפיגור. פתאום הבית הזה נראה קצת פחות מאיים. במקביל, פנאתינייקוס הפסידה בשני המשחקים הראשונים בבית המקביל, שבראשו מתייצבת פרטיזן הצנועה. למרבה האירוניה, דווקא אחרי שהשלימה עם מגבלותיה, מסוגלת מכבי לראות מכאן, ביום בהיר במיוחד, את הפיינל-פור.