אין סיבות לאופטימיות

מכבי תל אביב אמורה להתעורר לבוקר האופטימי ביותר בעונה שלה: אחרי נבואות הזעם לקראת הטופ 16, היא כמעט הצליחה לנצח בחוץ את הקבוצה שהפסידה עד עתה רק לברצלונה האימתנית. למעשה, בעזרת שיפוט נדיב יותר בדקות האחרונות, היא היתה יכולה לקחת את המשחק. ההפרש לקראת הגומלין ביד אליהו מחיק, ולאור היכולת הלא מרשימה שהציגה ריאל מדריד מול אפס פילזן, פתאום הבית הזה לא נראה כל כך נורא.

אלא שבמבט מעמיק יותר במשחק אמש, עולה שגם אתמול סיפקה מכבי מעט מאוד עדויות לכך שגורל העונה שלה עומד להשתנות. המשחק הראשון בשלב הזה הוא מוקש קבוע עבור הפייבוריטיות, שמגלות לפתע שהישגיהן מהשלב המוקדם נמחקו ועליהן להתחיל מאפס. לכן, לסיינה רעדו הידיים מהפתיחה: היא קלעה באחוזים מזעזעים לשלוש נקודות במחצית הראשונה; השחקן הכי חשוב שלה, טרל מקינטייר, לא הופיע למשחק ולאורך כל הערב ההחלטות והזריקות שלה היו גרועות. מובן שגם ההגנה של מכבי זכאית לקרדיט על כך: לראשונה זה זמן רב, בחר פיני גרשון לשמור אישית במרבית המשחק. הוא לא הביא שמירה כפולה על הגבוהים למרות הנחיתות בצבע, ואף שלא ויתר על החילופים האוטומטיים, הקבוצה שלו גרמה לסיינה לעבוד קשה יותר כדי להשיג נקודות ככל שהערב התקדם.

אלא שאת ההגנה הזאת היא היתה חייבת לתרגם לניצחון. פרטיזן בלגרד הצעירה והענייה הדהימה בדיוק כך את פנאתינייקוס הגדולה שלשום באתונה. מכבי לא מסוגלת לעשות זאת, מפני שבשלב מתקדם של העונה אי אפשר למצוא זכר למשחק התקפה בקבוצה של מי שנחשב פעם למאמן ההתקפה הטוב באירופה. אז דורון פרקינס עשה כמה נקודות מפיק-אנד-רול, אלן אנדרסון קלע שלשות משוגעות עם יד על הפרצוף וגם דייויד בלות'נטאל הפציץ משמונה מטר. ועדיין, מכבי סיימה את המשחק עם יותר איבודים מאסיסטים (12 מול 11), כשאת דמותה הנוכחית מגלם פרקינס, שהתחיל את המשחק ברצף כמעט בלתי נתפש של טעויות.

יתרה מכך, גרשון איבד לחלוטין את האמון ביכולת לשחק עם שני גבוהים, וגם אם סיינה לא היתה מספיק אינטליגנטית כדי לגרום למכבי לשלם על כך, קשה להאמין שאטורה מסינה לא יחשוב על דרכים יעילות לנצל זאת. זה נחמד מאוד שאחרי כמה שבועות רופסים מכבי גילתה שוב רצון ונחישות. עכשיו היא רק צריכה להתחיל לשחק כדורסל.