מכבי תל אביב הרימה ידיים

רשימה של עשרת השחקנים הטובים ביותר בבית 6 ביורוליג תמנה שמות כמו קשישטוף לברינוביץ', טרל מקינטייר, איגור ראקוצ'ביץ', בוסטיאן נכבאר, דריוס לברינוביץ', נוביצ'ה וליצ'קוביץ', חורחה גרבאחוסה, לואיס בולוק, פבלו פריג'יוני ומרקו יאריץ'. הנחת היסוד של מכבי תל אביב בקיץ היתה, שבשלב זה של העונה ישתחלו לרשימה הזאת אלן אנדרסון, צ'אק איידסון או, רחמנא ליצלן, מאצ'יי לאמפה. זה לא קרה. זאת הסיבה שמכבי תל אביב מתחילה את הטופ 16 בעמדה לא מוכרת: כמעט ללא סיכוי.

במחשבה שנייה, זה לא מדויק. למכבי תל אביב כבר היו עונות אירופיות בינוניות, אבל נדמה כי מעולם לא היתה עונה שבה ויתרה בקלות רבה כל כך על תמצית המכביזם: הרצון לנצח בכל מחיר. רק בעונה שעברה, שגם אותה החלה רע, החליפה מכבי מאמן וחצי קבוצה בניסיון להשתפר. העונה, לעומת זאת, היא חתכה זר גבוה מבלי למצוא לו תחליף, זאת בזמן שמאמנה איבד לחלוטין אמון בשני שחקני הפנים שנשארו בקבוצה.

במקביל, קבוצות איכותיות ממנה הצטיידו בכל הבא ליד: אפס פילזן התחמשה בבויאן פופוביץ', ריאל מדריד צירפה את יאריץ' ואנטה טומיץ', צסק"א מוסקבה החתימה את פפס מנסה בונסו, טאו ויטוריה את טקואן דין ופנאתינייקוס את מרקוס הייסליפ. כך שלפתע נראה הנאום של פיני גרשון מלפני שבועיים קצת פחות מביש. הנהלת הקבוצה אמנם נזפה בו על תוכן הדברים, אך במקום לסתור אותו בהחתמה שתשנה את גורל העונה, החליטה לקצץ את משכורות השחקנים.

לא יהיה הוגן לתלות רק בהנהלה את תחושת הדכדוך שמרחפת מעל מכבי בדרך למשחק הראשון בסיינה. למרות הבעיות המקצועיות הברורות בסגל של מכבי - שבאות לידי ביטוי בעיקר בנחיתות מול כל יריבותיה בטופ 16 מתחת לסל - הקבוצה הזאת יכולה וצריכה לשחק טוב יותר. חשוב מכך, על הנחיתות בכישרון היא אמורה לחפות ברוח לחימה, בנחישות ובחוכמה. תחת זאת, היא הציגה עד עתה בעיקר אדישות וזעף, וכאן טמון הכישלון הגדול ביותר של גרשון.

במצב עניינים רגיל, זו תהיה טעות להמר נגד כל קבוצה של המועדון הגאה הזה, בלי קשר לזהות האנשים בגופיות הצהובות. הפעם, כך נראה, גם האיש על הקווים לא היה שם את הז'יטונים על הקבוצה שלו.