כשהמפצח פוגש את המיסטיקה

1. לפני כמעט עשור קראתי כתבת מגזין על פייטון מאנינג. לפי הכתבה, למאנינג לא היה מושג קלוש איך להפעיל או לעשות דברים מהיומיום - להשתלט על השלט, לדעת כמה אבקת כביסה הוא אמור להכניס למכונה, איך להכין קפה. אני זוכר שהכתבה הפכה את מאנינג למושא ללעג, מין טמבל שאין לו כלום בראש חוץ מלהיות הקוורטרבק הכי טוב בכל הזמנים. אני חושב שאם מסתכלים על הכתבה הזו היום, המסקנה תהיה דומה. אם מאנינג היה משקיע את מה שיש לו במוח בכל נושא אחר, הוא היה פותר את המשבר במזרח התיכון, מוצא פיתרון לביטוח הבריאות באמריקה ומגלה את התרופה לסרטן. ואז יוצא לחופשה של 11 חודשים. רק שלנוירונים של מאנינג במוח יש צורה אחידה ואליפטית. מה שמאנינג עשה החל משלהי המחצית הראשונה מול הג'טס היה מחזה מרהיב של ספורטאי בשיא יכולתו. אני לא מדבר כאן על יארדים, אחוזי מסירה ורייטינג של קוורטרבק, אני מדבר על הצורה שבה מאנינג הצליח לפתור, תוך כדי משחק ותוך פחות מרבע, את כל ההפתעות שרקס ריאן שלח אליו.

אני מקווה שכשמאנינג יפרוש, יתנו לו לפתור את העניין הזה של אלופת המכללות.

2. מאנינג, קולי, גרסון (כן, מאנינג ניצח תוך שהוא משתמש בתופסים שלא פותחים בחצי מהקבוצות בליגה). לא לשכוח: הג'טס השיגו את כל הנקודות שלהם ברבע אחד.

3. אינדיאנפוליס ניצחה את המשחק הזה, פייר אנד סקוור, אבל אני כבר יום וחצי מסתובב עם המחשבה בראש שרקס ריאן הפסיד את המשחק בדיוק באותה מידה שמאנינג ניצח אותו. אם אתה אוהד של הג'טס, אתה אמור לתלות את התמונה של ריאן ליד זו של ישו. ריאן שינה את כל הגישה למועדון הזה, כלפי איך שהוא רואה את עצמו וכלפי איך שרואים אותו מבחוץ. בקיץ הבא, כשיתחילו לצאת המגזינים על שנת הפוטבול הבאה, הג'טס לא ידשדשו מתחת למיאמי. ריאן בנה קבוצה לעוד חמש שנים וזו קבוצה שהולכת להתחזק עוד לפני הדראפט - כריס ג'נקינס ולאון וושינגטון חוזרים מפציעות.

אבל ריאן הפסיד ביום ראשון ברגע שהוא הפסיק להיות רקס ריאן והתחיל להיות נורב טרנר. ריאן הוא לא פנטזיונר. הוא אמר את מה שאמר לפני העונה על ניו אינגלנד משום שהוא מאמין בזה, והוא אמר את מה שאמר לפני המשחק בסן דייגו כי הוא באמת האמין בזה. אני חושב שריאן האמין שהג'טס יכלו לעבור גם את הקולטס, אבל הוא וצוות המאמנים שלו ידעו שלג'טס אין סיכוי ברמת הכישרון. הם ידעו שניו יורק חייבת לתת משחק שלא היה קיים באף אחד מהדיסקים הקשיחים ששחקני אינדיאנפוליס התכוננו בעזרתם למשחק נגד הג'טס.

וזה בדיוק מה שהקפיץ את הג'טס ליתרון בן שתי ספרות באינדיאנפוליס. אף אחד לא חיכה לבומבה של סאנצ'ז לאדוארדס ואף אחד לא חשב שבראד סמית ימסור דווקא בגמר האיזורי. הג'טס הכניסו את הקולטס להלם. ומשום מה החליטו ש-11 הפרש נגד מאנינג הם סיבה מספקת כדי לחזור לפוטבול שהביא אותם עד לשם. פייטון מאנינג הרג את הג'טס, אבל השמרנות של ריאן נתנה לו מטרה נוחה.

4. מה שמביא אותי לברט פארב ולכל השיח של למה לעזאזל הוא מסר. פארב מסר כי מינסוטה עשתה את הפאול הכי דבילי ברגע הכי קריטי במשחק. הוא מסר כי זה מה שפארב עושה כבר עשרים שנה, הוא מוסר. כי המסירות של פארב בכלל שמו את מינסוטה בעמדה לנצח את המשחק. ונגיד שהיה מחליט לרוץ ומאבד את הכדור (לא אפשרות בשמיים נוכח המשחק שהתפתח בניו אורלינס ביום ראשון), האם היה זה אמור להיות המהלך האחרון בקריירה של פארב? ריצה לחמישה יארד?

5. והסיום הדי עגום הזה לא פייר ביחס למשחק של פארב. פארב נתן משחק הרואי. ברגע מסוים, ההשוואה למונטי פייטון היתה בלתי נמנעת. פארב - בלי יד, בלי רגל, בלי מעיים, רק הראש של פארב - קם מהמשטח, מחייך לעבר הגנת ניו אורלינס וממשיך להילחם.

6. בדרך כלל אני נגד חוקי ההארכה בפוטבול כפי שהם קיימים היום. החוקים הנוכחיים נותנים יתרון מוחלט לקבוצה שמהמרת נכון על איזה צד המטבע ייפול. אבל אני חייב להודות שביום ראשון הייתי די בעד ההכרעה הזו. בשלב מסוים היתה תחושה שאף קבוצה לא רוצה לקחת את המשחק הזה, שאם זה היה תלוי בהן ובשיפוט השערורייתי, הייתי עדיין כותב פוסט חי.

7. אני עוד אצטרך לחשוב הרבה לפני שאשב לכתוב על ניו אורלינס - אינדיאנפוליס, אבל אסור לקחת גורם אחד מהמשוואה: המיסטיקה של הסיינטס. אני לא רוצה לכתוב על הטריוויאלי, כמו גארט הארטלי, הבועט של הסיינטס שהושעה מארבעת המשחקים הראשונים של העונה בגלל שימוש בסם אסור, טען שנטל את החומר האסור כדי לא לישון במהלך הנהיגה מטקסס ללואיזיאנה, לא הצליח להירדם (בלי סמים!) בלילה שלפני המשחק נגד מינסוטה והתקשר לאביו בשתיים בבוקר וסיפר לו שהוא חלם שהוא הולך לבעוט את בעיטת הניצחון מ-42 יארד. הציניקנים שבינינו בוודאי ישאלו: איך חלם אם לא הצליח לישון? אבל איך יסבירו הציניקנים את הסטטיסטיקות של המשחק הזה, את איבודי הכדור של מינסוטה, שברגע מסוים היה נדמה שיד אלוהים מתקלת אותם (היו שם לפחות שלוש השמטות בלי ששחקן של ניו אורלינס יהיה בסביבה). איך יסבירו את הניצחון של הסיינטס אחרי משחק עלוב של בריס, בוש ושוקי ואחוז מעליב של השלמות בדאון שלישי?

8. בכתבה בספורטס אילוסטרייטד לפני שלושה שבועות על ההשפעה של רסיברים על המשחק אומר שון פייטון, המאמן של ניו אורלינס: "לא יפתיע אותי אם חודש מהיום רוברט מיצ'ם יתפוס שש תפיסות ל-180 יארד וטאצ'דאונים ויהיה השחקן היעיל של הסופרבול". זהו הסופרבול, ידידיי: מוח הפוטבול הגדול בכל הזמנים נגד המיסטיקה של הרובע הצרפתי.